הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס טז-יח | השקפה | שיעור 6

פנחס טז – יח שעור 6

היבום והגלגול

מִי שֶׁלּא מוֹלִיד הַבָּנוֹת אֳמּוּנִיוֹת יֶאָלֶץ לַחֲזוֹר בַּגִּלְגּוּל.
מִי שֶׁלּא מוֹלִיד הֲבָנָה שֶׁל הַשְׁפָּעָה, יָחַזוֹר בַּגִּלְגּוּל.

אדם בא לעולם כדי לייצר תנועה רוחנית. ולצורך כך משתמשים בעולם הגשמי. כך יש עניין גדול במצוות הייבום.

משום זה היא מצוות הקב"ה בתורה להיות אח מיבם לאשת אחיו לעשות בן לאחיו, כדי שלא יאבד מעולם ההוא, וזה הוא כמו הסוד של כלאים בציצית שאמרו מה שאסרתי לך כאן התרתי לך כאן. אסרתי לך כלאים בכל מקום, התרתי לך כלאים בציצית. כאן מותר במצווה שמחברת והתורה התירה. הציצים מגלה שיש אמת בכל מפגש עם המציאות בה מסתתר הקב"ה, כלומר הגם שנראה לכאורה בגידה בבגד, עדיין השם מסתתר שם.

מי שלא השאיר בן בעולם עליו לחזור לבחינת עולם הבא. כשאדם מוליד בן, הוא מייצג את הבינה שבחרה ביתר דבקות ובכך מולידה השפעה בעולם. בן הוא בחינת מידות של השפעה. לשוב בתשובה אומר להוליד בן, דהיינו מידת השפעה בלב האדם. ואם לא יוליד יאלץ לחזור בגלגול.