הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס קיח'-קכ' | השקפה | שיעור 40
פנחס קיח – קכ שעור 40
ראיה שמיעה ריח ודבור
קוֹדֵם יֶדַע הָאָדָם מַה לִרְצּוֹת, וְאָז נָכוֹן שאשה תַּעֲשֶׂה רֶצוֹן בַּעְלָהּ.
הַמַּבָּט וההסתכלות בַּחַיִּים צְרִיכִים לִהְיוֹת דֶּרֶך תּוֹרָה וּמִצְווֹת.
יֵשׁ לִבְנוֹת ספּוֹנטָאנִיוּת רָצְיוֹנָאלִית.
עַל הָאָדָם לָבוֹא לתפילה בהרגשה שֶׁלּא מַגִּיעַ לוֹ כְּלוּם.
כָּל הִרְהוּר יֵשׁ לְהָבִיא דֶּרֶך תָבְנִיוֹת מַחְשָׁבָה מֶסוּדָרוֹת.
הרהור הוא המפגש הראשוני עם המציאות, הוא החומר הגלם אתו משתמשים לטובת המחשבה. בהרהור יש לוותר על החכמה העליונה שלא ניתנת להשגה ולשלב אותו בחסדים, דהיינו דחיית האור בתחילה והכנסת הרעיון לתבנית מחשבה אֳמוּנִית. היגיון חיצוני אומר לאדם לקחת ישר את האור לפרטיות, והגיון אֳמוּנִי מביא אותו לפירוט המחשבה בצורה ראויה. כלומר קונים הגיון חדש לטובת המחשבה. בתהליך זה מצמצמים את האור, אך מנתבים אותו לכיוון הנכון. נותנים חופש מוגדר להרגשה, אך בתוך מסגרת האמונה שמובילה לאהבת השם.
כאשר עולה הרהור, ובאים ומחלקים אותו לפרטים, ומכוונים אותו בתבניות, אז יכולים לומר שהבינה יורדת ללב. ההרהור הוא בחינת החסדים שיורד עם המחשבה. ישנם אנשים האוהבים את ההרהור שהוא יותר דמיון שיכול להטות את האדם. בד"כ מה שמשתלט על הרהור הוא תודעה גופנית שהיא מסוכנת. יש להביא לשילוב בין הרהור ולמחשבה ואז שניהם יורדים ללב. הרהור הוא הרגשה כללית של המחשבה, ניצוץ שעדיין אין בו פרטים. מחשבה היא כבר ארגון ובניה לפרטים של הרהור. כאן יש להתגבר על על הגוף ע"י הצלם, דהיינו תבניות ההגיון האמוני שבנינו בעבר. בניגוד להרהורים גבוהים שניתן לקבל בשימוש בסמים, המחשבה הנכונה מכניסה הרהור לתלם של היגיון תורני ראוי.
אמר הקב"ה מי שיכנס במראה הזו, ויהיה בתפלתו, לבו למעלה לשם הוי"ה ועיניו, התפיסה הגופנית למטה בשם אדנ"י תכניסהו בהיכל הזה. בקשת התפילה צריכה להיות בענווה ולא בחוצפה ודרישה כאילו מגיע לאדם.