הדף היומי בזוהר הסולם – האדרא זוטא יט-כא | מתקדמים | שיעור 5

האזינו אדרא זוטא יט - כא  ​​​​ 5

שלוש סעודות השבת

בשבת מתבטל שורש הדין והשליטה היא רק לחסדים. במנחת השבת מגיעים למדרגה הגבוהה ביותר, היינו לתפיסת הבורא שבאדם. ​​ 

מו) וצריך אדם לשמוח בשלש סעודות בשבת, כי כל האמונה וכל כלל האמונה נמצא בו וצריך האדם לסדר שלחנו ולאכול ג סעודות האמונה ולשמוח ולהתענג בהן גם מצד הנשמה.

מז) אמר רבי שמעון אני מעיד עלי את כל אלו שכאן שמימי לא בטלתי ג סעודות אלו. ובשבילם לא הייתי צריך ​​ לתענית בשבת. ואפילו בימים אחרים של חול לא הייתי צריך להתענות כל שכן בשבת. כי מי שזוכה מזכך עצמו בהם זוכה לאמונה שלמה ואלו הם, אחת היא סעודתה של המלכה דהיינו בליל שבת כי בלילה הוא ממשלת המלכות שז"א עולה לבינה ואחת היא סעודתו של המלך הקדוש שהוא ז"א והיי בסעודת המנחה שאז עולה ז"א לעתיקא קדישה. ואחת היא סעודתו של עתיקא קדישא הסתום מכל סתומים, שהוא בסעודת הבקר, שבשבת מאיר אז עתיקא קדישא באמצעית או"א עלאין זו סעודת זו"ן שעלו לאו"א בהם מאיר א"א את הארת החכמה, מדרגת חיה שמקבלים בסעודה זו, אבל במנחת שבת ז"א עצמו עולה לעתיקא קדישא ומקבל הארתו וע"כ נק' הסעודה על שם הז"א. ובבוקר של שם עתיקא קדישא ובעולם ההוא יזכה האדם לאלו המדרגות. רצון הזה שבמצח כאשר נגלה נכנעים כל הדינים בכבליהם, שאינם מתבטלים לגמרי אלא כמו שנקשרים בכבלים במשך יום השבת ואחר השבת חוזרים לתפקידם עליה זמנית בה יכול להתגלות רצון הרצונות, וזמן מסוגל לבקשת רצונות לקדושה. רצון אמיתי אפשרי כאשר ישנה בחירה בחסדים במקום קבלה עצמית של אור/שפע.

במנחה בשבת ז"א עולה עד א"א

חכמה סתימאה דא"א וחכמה שנגלתה

מח) התקון של עתיקא קדישא הוא שנתתקן בתקון אחד שהוא  ​​ ​​ ​​​​ כלל כל התקונים והוא חכמה עליונה הסתומה היי ראש ג דא"א שהוא הכלל של כל השאר והוא נק' עדMן העליון הסתום והוא מוח של עתיקא קדישא ומוח הזה מתפשט לכל צד וממנו מתפשט עדן אחר שהוא או"א עלאין שהם עדן תחתון ומעדן ההוא נגלפת החכמה ובאה לתגלות ישסו"ת ובז"א ובמלכות שה"ס חכמה תתאה שבה החכמה מתגלית. התיקון השלם הוא לדעת ליהנות רק מהאמת. הקליפה נאחזת באדם ע"י כך שנותנת לו תענוג, אך כאשר צורכים תענוג מהקדושה בלבד, אין אחיזה לקליפה.

ככול שהרצון יותר גדול ויותר אמיתי, כך ההארה יכולה להיות יותר גדולה ובקדושה.

אור החכמה הוא כלל כל התקונים והמוחין כי כל מוחין ​​ דג"ר שבפרצופים באים מחכמה וחסדים בעלי חכמה הם ו"ק בלי ראש, כי החכמה היא כלל כל המוחין ואח"כ מבאר שחכמה זו דא"א נסתמה ורק בינה שחזרה לחכמה היא המאירה לתחתונים שה"ס וא"א וישסו"ת. והאי אקרי עדן עלאה סתימא שאינו מתפשט לתחתונים והוא מוחא דעתיקא קדישא כלומר אינו מאיר אלא לעצמו, והאי מוחא מתפשט לכל עיבר שהארתו מתפשטת בראש א"א עצמו לכל צד היי למצח דא"א ולשערות רישא ודיקנא. אבל כדי להאיר לתתונים מניח אתפשט עדן אחרא היי בינה החוזרת לחכמה שהיא סוד או"א הנק'חכמה עלאה ונק ג"כ חכמה דל"ב נתיבות ומהאי עדן אתגלף ומן או"א נחקקה החכמה ונתגלתה בישסו"ת וז"א ומלכות כי עדן התחתון שהוא וא"א הוא חינת אמצעי בין חכמה סתימאה לתחתונים שאו"א בלבדם מקבלים מדיקנא שמקבל ממו"ס ומשפיעים לתחתונים. ואחר שביאר אשר החכמה סתימאה מאירה ומתפשטת בראש א"א לכל עבר והולך ומבאר להלן איך המצח מקבל ממנו החכמה לעת גדלות כדי להשפיע לזו"ן ולא לעצמו כי לעצמו הוא בוחר בחסדים וע"כ נק' מצח הרצון.

רדלא פשיט חד טורנא דאתכליל במצחא

מט) ואותו ראש הסתום שבראש עתיקא דלא אתיידע היי ראש א כשפשט שליטה אחת שהיא מתוקנת להאיר, בטש על ידה במוח ההוא דהיינו בחכמה סתימאה דא"א ונחקק דהיינו שנתמעט לבחינת הקטנות, ואח"כ קבל גם הגדלות על ידי אותו הטורנא והאיר בכמה אורות היי בחסדים והן בחכמה והחכמה סתימאה הוציאה הארתו ורשמה כמו הכרעה הזו במצח הזה ואז נרשם במצח אור אחחד שנק' רצון שהתפש למטה בי"ג תיקוני דיקנא דא"א עד המקום שהתיישב בדיקנא שנק' חסד עליון וזה הוא התקון שנק' נוצר חסד היי כתקון ח די"ג ת"ד וכנתגלה רצון הזה ע"י תקון הזה נוצר חסד מסתכלים בעלי הדין ונכנעים.

רישא דלא אתיידע מעלה המלכות לבינה דא"א וממעטו מג"ר כדי להמתיק המלכות בבינה בסוד נקודת המפתחא כדי שעי"ז תוכל המלכות לקבל חכמה בעת גדלות.

שהעלה המלכות לבינה שעי"ז התמעט הראש דא"א מחכמה ובא לחסדים ואומר שרדל"א תקן שליטה זו דקטנות כדי להאיר אח"כ את הגדלות ויהיו זו"ן ראויים למוחין, דהיינו שמיעט אותו וחקק אותו כי המיעוט נק' בשם חקיקה, אבל ע"י חקיקה זו באה אח"כ הגדלות ע"י הורדת המלכות מהבינה ואז חזר אליו אור החכמה והאיר הן בחכמה והן בחסדים ואז הוציאה חכמה סתימאה הארת החכמה והארת החסדים אל המצח דא"א ומצח הכריע חשיבות אור החסדים ואו החכמה דחה בשביל זו"ן שהוציא האורות דחכמה וחסדים, שע"י זה שהמצח הכריע לקבל החסדים ולדחות החכמה, נרשמה הכרעה זו במצח ונרשם בה אור אחד הנק' רצון, שהכרעה זו שעשה להעדיף את החסדים על החכמה אע"פ שיש לו חכמה, היא נק בשם רצון, כלומר אותה קבלת החסדים שהיו מתחילה ע"י שליטה של עלית המלכות לבינה נעשה עתה לרצון. רצון אמיתי נעשה מתוך התגברות ובחירה. אם לא מעדיפים את החסדים שהם הם המייצרים את הקשר, כאשר ישנה חכמה, אז לא ממש יודעים לרצות.

מצח הרצון הוא התיקון הראשון שמאפשר בעתיקה קדישה, שאז נפרץ בו רצון שממנו ניתן ללמוד מה מותר לרצון. השוואת צורה עם הבורא שהוא כולו השפעה, אפשרית עם הנברא שמשנה את טבעו מרצון לקבל להשפעה. זהו מבחן האדם, האם מעדיף קשר עם הקב"ה, או את עץ הדעת בו יש את רצון לקבל לפרטיות.

פקיחת העיניים

נ) העיניים של ראש עתיקא קדישא שהוא א"א שתי העינים שקולות כאחד והן משגיחות תמיד ואינן ישנות שכתוב לא ינום ולא ישן שומר ישראל דהיינו ישראל הקדוש שהוא ז"א משום זה אין לו גבות עיניים ואין לו כסות על העיניים.

כי נתבאר שגלגלתא ופנים ה"ס ם ל צ דצלם שגלגלתא הוא ם והפנים הוא ל אמנם הם נכללים זב"ז וכל אחד מהם כולל מל"צ שיש מל"צ של ם ויש מל"צ של ל וכן של צ ונמצא שאע"פ שהפנים הוא ל דצלם יש בו מל"צ אשר ב אוזניים ומצחא ה"ס ל וה"ס חג"ת מכונים עיניים כי אור הראיה ה"ס חכמה אלא כיון שבתוך ם של ל שה"ס ג"ר דפנים אין החכמה מתגלה שם כנ"ל אלא ל שה"ס חג"ת ע"כ העיניים נבחנות לו"ק דחכמה היינו לחסד וגבורה והחטום לת"ת.

כל הדינים הנאחזים באור החכמה וכל תאוות הקליפות והס"א היא לינוק ממנו וע"כ הם צריכים שמירה מפני הס"א שלא יינקו מהם ושמירה זו ה"ס הכסות שעל העין שבזמן שליטת שמאל בלי ימין, הכסות מכסה ומעלמת אור החכמה שבשמאל שה"ס העיניים. וכן נודע שמשום תוקף השמירה, מופיעים דינים בעת הארת החכמה, המענישים לכל הנוגע בהם וז"ס השערות שבגבות העיניים שהם הדינים להבריח הס"א. אמנם כל זה נוהג בעיניים דז"א שיש שם הארת החכמה דשמאל משא"כ בעיני א"א שאין בהן רק שליטת החסדים ​​ וכיון שבחסדים ​​ אין ​​ אחיזה לס"א אין העייניים שלו צריכות שמירה שה"ס הכסות שעל העיניים ואינן צריכות שערות שבגבות עיניים.

כי בז"א עין ימין הוא חסד ושמאל ה"ס הארת החכמה וע"כ הן שתים, משא"כ בא"א שאין ​​ שם שליטה אלא לחדים נמצא שאין שום הפרש בין ​​ עין ימין לעין שמאל שתהיינה נבחנות משום זה לשתים, וז"ש תרין בחד שקילן שהן כמו עין אחת, כי החכמה שבעין שמאל נכללת בחסד שבעין ימין ואין שם אלא אור החסדים. דאשגחין תדירא ולא נאים כי בז"א בזמן שהארת חכמה שבשמאל שולטת בלי ימין מסתלקים ​​ ממנו המוחין שה"ס שיינה. מה שאין זה בעיניים דא"א כי שם לא יארע לעולם שהשמאל ישלוט ​​ בלי ימין. בגין כך לא אית ליה גבות כי בשליטת החסדים ​​ אין אחיזה לס"א ואינם צריכים לשמרם מפניהם. הראיה של עין שמאל היא גורמת לשינה