הדף היומי בזוהר הסולם – האדרא זוטא לד-לה | מתקדמים | שיעור 10

האזינו אדרא זוטא לד - לו  ​​​​ 10

אבא ואמא שהם חו"ב

התיקונים הנלמדים כאן הם לצורך הורדת החכמה/השפע בצורה מתוקנת כדי למנוע שבירה של הכלים. בנוסף לתיקון צורת המחשבה לשורש אמוני, נדרשים כעת תיקונים כדי להוריד את המחשבה מהכח אל הפועל, אל הלב.

המחשבה בנויה על יסוד של שורש של רצון. כך באותיות שם הויה, השורש שהוא קוצו של האות יוד, הוא האמונה שיש בורא. היוד עצמה היא כבר האמונה שיש נברא.

לספירת הבינה שני כובעים. עם החוכמה בעלה היא אישה, ועם הבנים היא אם, ולכן כאישה נקראת בינה וכאם נקראת תבונה. כך צריך האדם את שתי הבחינות, האחת כדי להיות מחובר למחשבה אֳמוּנִית מופשטת, וכן להיות מחובר למחשבה פרקטית.

עז) אר"ש כל מה שאמרתי בעתיקא קדישא וכל מה שאמרתי בז"א שהוא הוצאה מהכח אל הפועל הכל אחד, הכל הוא דבר אחד אין תלוי בו פרוד. ברוך הוא וברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים.

עח) התחלה זו שנק' אב החכמה נכללת באות יוד התלויה ומאירה ממזל הקדוש שהוא הדיקנא ומשום זה הי' כוללת אותיות אחרות, היי ו"ד כי במילואה היא יוד שזה יורה שבאבא כלולים פרצופים אחרים שהם אמא וז"א ומלכות הרמוזים בו"ד כי ה שהיא אמא היא בצורת ו"ד היא התכללות של כל אותיות האחרות כי התחלת כל אות היא עם נקודה שהיא י שזה יורה שכל המדרגות כלולות באבא. י הוא ראש וסוף של הכל, כי חכמה עליונה שהיא ראשית הכל נק' י וכן חכמה תתאה שהיא סוף הכל היי המלכות הנק' י האות ו שנמצאת בתוך האות ה היא הזכר, והאות ד הנקבה. האות י היא רק נקודה שמתחילה כל אות ומסיימת כל אות, וכעת עליה לצאת אל הפועל מפני שאינה נתפסת. האות ה מבטאת את היוד.

ההכרה העליונה אינה נתפסת לאדם, ורק בתבונה באה ההכרה העליונה לידי ביטוי

עט) ואותו נהר הנמשך ויוצא היי בינה היוצאת מחכמה נק' עולם הבא משום שבא תמיד ואינו נפסק, וזה הוא עדן הצדיקים שיזכו לחיי עולם הבא זה, שהיא בינה החוזרת לחכמה הנק' עדן התחתון המשקה תממיד את הגן היי זו"ן ואינו נפסק, עליו כתוב וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו ועולם הבא הזה נברא בי' היי ע"י חכמה שנק' י ז"ש ונהר יוצא מעדן היי הבינה היוצאת מחכמה הנק' עדן העליון להשקות את הגן, היי להשקות את זו"ן הנק' ו"ד כי י במילואה כלולה ב' אותיות ו"ד היי יוד הבינה שהוא הנהר, יוצאת מחכמה שהוא עדן.

פ) באגדתא של רב ייבא סבא למדנו למה ו"ד כלולות ביוד, ומשיב אלא הנטיעה הזו של הגן שהוא ז"א הנק' ו ויש גן אחר שנק' ד ומו' הזו שהיא ז"א נשקה הד' שהיא המלכות, היי סוד שכתוב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, מי הוא עדן, זה הוא חכמה עליונה וזהו י. להשקות את הגן זה הוא ו שהוא ז"א ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים זה הוא ד היי מלכות והכל כלול ביוד.

פא) ומשום זה שהכל כלול ביוד שהיא חכמה, נק' החכמה אב לכל, אב אל האבות שהם חג"ת דז"א התחלת הכל בית הכל שכתוב בחכמה יבנה בית. וכתוב כולם בחכמה עשיתה, החכמה במקומה לא נתגלתה ולא נודעה משנתחברה באמא שהיא בינה היא נרמזת באמא ומשום זה נעשה אמא כלל הכל שבה נודעת ובה נרמזה ההתחלה והסוף של הכל, היי חכמה עליונה וחכמה תתאה שהיא המלכות כי בה נסתם הכל. בחכמה שהיא רק נקודה נמצא בה הכל כחומר גלם. הבינה באה לבטא את החכמה, ונרמזת בה, לכן בינה, אמא היא כלל הכל. השורש במחשבה אינו יכול לבוא לידי ביטוי רק מבחינה פנימית שאז עלולה להיות מציאות שאינה נכונה. הביטוי הנכון צריך לבוא מהחכמה דרך בינה, דרך הדיקנא, הכל לאחר התיקונים.

פב) כלל הכל הוא השם הקדוש עד עתה רמזתי ולא אמרתי זה בפירוש כל אלו הימים, ועתה נחקקים הבחינות י דהויה כוללת חכמה זו היי חכמה דל"ב שבילים שהיא אבא. ה זו היא אמא וקוראים אותה בינה, ו"ה אלו הם ב בנים ז"א ומלכות המתעטרים מאמא והנה למדנו שהבינה כוללת כלום כי הי שהיא חכמה מתחברת בה' שהיא אמא ומולידים בן שהוא ז"א והיינו אותיות בינה אב ואם שהם י"ה ובן כיניהם כי בינה אותיות בן י"ה.

פג) עתה יש להסתכל היא בינה הנק' תבונה למה נק' תבונה ולא בינה, ומשיב, אלא אמא נק' תבונה בשעה שהיא יונקת לב' בנים שהם בן ובת שנק' ו"ה היי ז"א ומלכות באותה שעה נק' תבונה כי הכל כלול באלו האותיות, בן ובת שהם ו"ה כלומר כי תבונה יש בה אותיות ב"ן ב"ת ו"ה והכל הוא כלל אחד היי תבונה. התבונה היא הביטוי בן י"ה ל ו"ה.

פד) בספרו של רב המנונא סבא אמר אשר שלמה המלך תקון הראשון שגלה ואמר, הנך יפה רעיתי מזה הוא, כלומר המדובר הוא מאמא שאבא קורא אותה רעיתי ותקון שני שאמר אתי מלבנון כלה, נק' כלה שהיא הנוקבא שלמטה. היי המלכות, ואלו האומרים ששניהם הם בנוקבא ההיא שלמטה במלכות, אינו כן, כי ה ראשונה דהויה אינה נק' כלה אלא רעיתי כי אבא ואמא נק' רעים זיווג תדיר ולא פסיק וה אחרונה נק' כלה, לזמנים ידועים כי הרבה זמנים יש שזכר שהוא ז"א אינו מתחבר עמה והסתלק ממנה בזמן ההוא כתוב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. בשעה שהנוקבא נתטהרת והזכר רוצה להתחבר עמה, אז נק' כלה, כי באה ככלה ממש, כלומר שלכל זווג המלכות נבנית בע"ס מחדש ונחשבת ככלה משא"כ אבא ואמא זווגם תמידי ואינו נפסק כמ"ש לפנינו.

פה) אבל אמא זו רצון שניהם של אבא ואמא אינו נפסק לעולם כאחד יוצאים וכאחד הם שורים, לא נפסק זה מזה ואינו מסתלק זה מזה וכתוב ונהר יוצא מעדן יוצא לשון הווה פירושו תמיד ואינו נפסק. ז"ש וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו ומשום זה כתוב רעייתי על אמא כי שורים ברצון של אחוה ורעות באחדות שלמה. אבל כאן במלכות נק' כלה כי כשבא הזכר שהוא ז"א להתחבר עמה היא כלה כלומר שע"ס שלה נבנות מחדש במוחין ונה"י לכל זווג כי ככלה ממש היא באה.

פו) ומשום זה ב תקונים של נוקבין מפרש שלמה היי באמא ובמלכות. תקון של הראשונה שהיא אמא היא סתומה משום שאמא היא סתומה ומכוסה. תקון שני שהיא במלכות מפרש יותר ואינו סתום כל כך. ואח"כ תולה כל השבח של המלכות באותה שלמעלה שהיא אמא, שכתוב אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה, ומשום ​​ שאמא היא מתעטרת בעטרה של הכלה, שהוא מחמת שהמלכות שהיא הכלה עלתה ונכללה באמא כנודע ורצון הי' שהיא חכמה אינו נפסק ממנה לעולם, ונמצאת אחוזה בעליונים ובתחתונים כאחד ע"כ ניתנה ברשותה כל חירות העבדים, כל חירות של הכל, כל חירות של הרשעים לטהר הכל. שכתוב כי ביום הזה יכפר עליכם. וכתוב וקדשתם את שנת החמישים שזה יובל היא, הוא כש"א ועל יובל ישלח שרשיו כי יובל פירושו נהר, משום אותו הנהר שהוא אמא הבא ונמשך ויוצא ובא תמיד בלי הפסק אל הגן שהוא המלכות.

פז) אם לבינה תק' לתבונה תתן קולך, שואל כיון שאמר כי אם לבינה תק' למה כתוב אח"כ לתבונה תתן קולך ומשיב אלא הכל הוא כמו שאמרתי אשר בזמן שבינה מנקת לבן ובת תבונה, שואל איזה מהן היא עליונה ומשיב, בינה היא עליונה מתבונה. בינה היא אב ואם ובן כי י"ה הן אב ואם ביניהם שהוא ו כלומר שבינה היא אותיות בן י"ה תבונה היא כולה כלל של הבנים שתובנה היא אותיות בן ובת ו"ה וי"ה אינן נזכרות בה, מזה נשמע שבינה היא עליונה מתבונה כי לא נמצא אב ואם שהם י"ה אלא בבינה ובתבונה לא נזכרו י"ה כי תבונה היא ו"ק דבינה. ודאי אמא רובצת על הבנים שהם ו"ה ואמא עצמה אינה מגולה שמה, ע"כ אין באותיות תבונה אלא בן בת ו"ה בלבד ולא י"ה, נמצא שלל ב בנים שהם ז"א ומלכות נק' תבונה, והכלל של אב ואם ובהן שהם חכמה בינה וז"א, נק' בינה וכשרוצה לכלול הכל היי גם י"ה, נכללו בה בבינה ונמצא מזה כשז"א מלביש לישראל סבא ותבונה אין לו אלא ו"ק וכשמלביש לאו"א יש לו י"ה שהוא ג"ר. לתבונה כבר אין את השלמות מאחר וירדה לדרגת ו"ק בהתאם לצרכי התחתון, ובה ישנם רוב התיקונים, היא התודעה של האדם. תבונה יצאה משלומות של ראש ונמצאת בו"ק כלומר בחוסר שלמות