הדף היומי בזוהר הסולם – האדרא זוטא עה-עז | מתקדמים | שיעור 24

האזינו אדרא זוטא עו- עח ​​ 24

ט תקוני דיקנא דז"א

מן המיצר קראתי י"ה, אדם שיש לו צרות נפשית, מקום בו הוא מרגיש שאין לו הרחבה של חסדים. כאשר הוא קורא ופונה לשורש של הצרות, הוא מגיע לנקודה השורשית שבאה למעשה ממקום טוב, שהרי נותנים לאדם עבודה לתיקון. ענני במרחב י"ה, מצפה שיענה בהרחבה, ואז אין לו פחד. מי שמתחמק מיגיעה כאשר מגיע לו חומר גלם, כלומר משימה לתיקון יוכל לבוא לתיקון.

קסז) ששה תקונים הם ונק' תשעה תקון הראשון הוא שניצוץ הזה הנר הקשה, יצא ובטש תחת שערות ראש מתחת הקצוות שעל האזניים ב מיצרי הזקן ויורד מלפני הפתח שבאזנים עד ראש הפה. הנה תקון זה אינו נמצא מעתיקא קדישא אלא כשנמשך המזל דעתיקא קדישא שממנו תלוי מבוע החכמה ההוא, כשאמא נמשכת ונכללת אוירא דכיא, לוקחת אמא אותו הלבן מעתיק והניצוץ היי בוצינא דקרדינותא נכנס באוירא דכיה ונכלל בה ואח"כ יצא ונתאחדו זה בזה היי שבטש בקוצי דשערי שעל אודנין וב' הדינין נתאחדו זה בזה ונעשו תקון א

ז"א הוא תמיד בבחינת ו"ק קטן שזו הקביעות שלו באצילות ואפילו בגדולת אינו משנה טבעו שהם חג"ת נה"י ואפילו הגדלות שקונה חב"ד אין זה חב"ד ממש, אלא חג"ת שנתעלו ונעשו חב"ד וענין הדיקנא יוצא רק בעת גדלות שכבר יש לו ​​ חב"ד וע"כ יש גם דיקנא ט תקונים במצב הגדלות שאז יש זקן שהם כנגד הפנימיות כנגד חב"ד חג"ת נה"י וכשאנו מדייקים אין שם חב"ד אלא חג"ת נה"י לבד כי החג"ת נעשו לו חב"ד ויוצאים נה"י חדשים וז"ש שתא אינון היי חג"ת נה"י. ט אקרון מטעם שחג"ת נעשים בגדלות לחב"ד אבל עקרו אינו אלא שתא.

ואין להקשות כיון ששערות רישא ודיקנא הן פרצוף אחד שנחלק מסבת עלית המלכות לבינה שכו"ח דשערות נעשו לשערות ראש, ובינה ותו"מ דשערות יצאו מהראש ונעשו לשערות דיקנא, א"כ למה אינן יוצאות שתיהן יחד בעת הקטנות, ושערות דיקנא בגדלות בצמצום ב מלכות עלתה לבינה וחילקה את המדרגה וכך גם השערות, אז למה לא יצאו יחד גם בקטנות. והענין הוא כי בקטנות שאין בז"א אלא כתר וחכמה, באורות דרוח נפש בכללו מחמת שבינה ותו"מ דכללות ירדו לבריאה הנה אותו הדבר נעשה בכל ספירה ומדרגה פרטית דז"א כי כל מדרגה פרטית דז"א כלולה מע"ס ואין בה בקטנות רק כו"ח ובינה ותו"מ נפלו משם, ולפיכך במדרגות ע"ס דשערות אין בקטנותן אלא כתר וחכמה דשערות שהם שערות ראש, אבל בינה ותו"מ דשערות אין שם. אלא בגדלות כשנשלמה בינה ותו"מ דכללות ז"א נשלמו עמהם בינה ולו"מ דכל מדרגה פרטית ולפיכך נשלמו ויצאו אז גם בינה ותו"מ דשערות לבחינת דיקנא דז"א.

והנה תקון ראשון דדיקנא שהוא שערות הקצרות שמתחת פאתי הראש עד השפה העליונה הוא דין קשה ההולך וממתק ביתר התקונים היי להיותו בחינת דין קשה התיקון הראשון הוא החומר גלם שהוא דין המתמתק בעלייתו לשפה עילאה, בינה וכן בשאר התיקונים והוקשה לו, כיון שצמיחת שערות היא לעת גדלות שכבר יש כל המוחין בפרצוף מיוחדים ​​ זה בזה בבחינת הרחמים ואיך אפשר שיתחיל אז לצמוח לו שערות דיקנא שהן דינין, עוד הוקשה לו כיון שאמר לעיל בדבור הסמוך שכל תקונים דדיקנא נמשכים מדיקנא דעתיקא קדישה. איך יוצא משם תקון א שהוא דין וז"ש כי עתיקא הוא כולו רחמים ותקון ז הא' הוא דין שהוא אבא עלאה הנק' חכמה ואווירה דכיה שהוא נמשך ממזלא דע"ק כי או"א עלאין תליין במזלא וכשאמא שה"ס בינה שחזרה לחכמה שבה ניצוץ דבוצינא דקרדינותא נמשכת ונכללת באוירא דכיא דאבא עלאה שהוא חכמה דימין שהוא חסדים, שאז לוקחת אמא החסד מאבא והניצוץ שבה נכנס בתוך החסד. בא"א המלכות שעלתה לבינה גרמה שם לאוירא דכיה והיוד לא יצאה מאוויר, וכשבאה המלכות, אז במסגרת החסדים המכוסים יצאה בז"א ועשתה תיקון א

והם המאירים במוחין דז"א כשהדין דאמא נכלל כולו בחסד דאבא באוירא דכיא שלו. ואח"כ כדי להוציא הדיקנא יצא הניצוץ דצוצד"ק דאמא מתוך האוירא דכיא דאבא ונחלק ממנו, והניצוץ דאמא מתאחד בקוצין שעל האוזנים שהם פאתי הראש ששם המלכות דמתד הדין שעלתה לבינה ונכפלו הדינים שהדינים דשמאל דאמא שה"ס ניצוץ דצוצד"ק התחברו עם הדינים דמלכות שבפאתי הראש דז"א ומשתי בחינות הדינים נעשו תקון א ובזה מיושב שאע"פ שהמוחין כבר מוקנים מ"מ יצא הדין ונפרד מהם לתקן הדיקנא וע"כ הוא דין קשה.

מתחילת היקנא יצוא הניצוץ דבוצינא דקדינותא שהיא הדינים דאמה שיצא מהתכללות באוירא דככיא דאבא היי תחת קצוות השער. התיקון הראשון של שערות דיקנא הוא דין כדי שאפשר יהיה לתת אהרה ממעלה למטה, הסכמה לקבל את הדין, הופעת הרצון שהוא המפגש עם המציאות.

קסח) וכשצריך להשפיע חסד או להשפיע דינים עולה זה על זה ומתכסה אחד מלפני חבירו, כלומר כשצריך להשפיע דינים מתכסה החסד שבדיקנא ושולט הדין, וכשצריך להשפיע חסד מתכסה הדין שבדיקנא ושולט החסד, ומשום זה הכל צריך גם בהנהגה של החסד צריך להופיע הדין, שהוא השכר ועונש. הן הנהגת החסד והן הנהגת הדין, אחד לעשות נקמות בשונאי ישראל ואחד לרחם על ישראל, ועל זה חשק דוד המלך לדיקנא זה ט תיקונים אמר דוד במן המצר קראתי יה

קסט) בדיקנא זו נמצא ט תקונים שהם שש רבוא שערות כנגד חג"ת נה"י התלויות בהם ומתפשטים בהארתם בכל הגוף, כלומר בו"ק הנקראים גוף ואלו ששה תקונים התלוים בשערות שמחתת מנחת הבשמים היי מתחת הפנים הנק' תקרובתא דבוסמא, שלשה תקונים מצד זה של הפנים היי חכמה חסד נצח בימין ובינה גבורה הוד בשמאל, וביקרו של הדינקא כלומר בחלק הדיקנא הנראה ביותר ומיפה את הפנים תלוים ג אחרים אחד למעלה בשערות שעל השפתים ושנים באלו השערות התלויות עד הטבור כלומר ב' הוא בשטח העליון של כל הדיקנא הנראה לעינים והג' הוא בשטח התחתון של הדיקנא הסמוך לגוף ואלו שלשה תקונים הם כנגד ג ספירות דקו אמצעי שהם דעת ת"ת יסוד וקו האמצעי דת"י הוא עיקר הדיקנא מטעם שכלול בתוכו ב קווים ימין ושמאל שהם חח"ן בג"ה וכל אלו הששה שהם ג מכאן וג' מכאן כולם נמשכים ותלוים בשערות האלו התלויות ומתפשטים בכל הגוף.

קע) ומשום שאלו השלשה היי דעת ת"ת יסוד הם ביקרו של הדיקנא יותר מכולם כי המה המקשטים ומיפים את הפנים, כתוב בהם השם הקדוש שכתוב מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, הויה לי לא אירא, ומה שהעמדנו באדרא רבא מן המצר קראתי יה שהוא תקון א היי ממקום שהדקנא מתחיל לתהפשט ששם מקום צר כלומר שהשערות תופסות מקום צר ולא מקום רחב מלפני האזנים ויפה הוא, שע"ככ נק' מן המצר מפני שהוא מקום צר וכאן אומר שהוא השערות שעל השפתים.