הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת יתרו כב-כד | השקפה |...

הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת יתרו כב-כד | השקפה | שיעור 8

זוהר חדש יתרו כב – כד  שיעור 8

אריה שור נשר אדם

כל העולם נברא בששת ימי בראשית, כבר עם היסודות שעומדים להתגלות בגאולה השלמה, יסודות אלו הם בחינות האבות, שכבר הושתתו בבריאה.

ובזמן שיבא המשיח, כל אחד ואחד מהאבות אברהם יצחק יעקב, יראה פעולתו. ז"ש תוצא הארץ נפש חיה למינה שפירושו הארץ שהיא חיתו ארץ. זרעו של יצחק, שהוא נפש חיה למינה שזרעו של יצחק הם מינה דנפש חיה, וזרע שלה באומה זו בישראל הם זרע של עמי הארץ, הם אלו שרוצים את הארציות, את הרצון לקבל לעצמם שבהם כי חיה, היא שור שהוא מדרגת יצחק.

ויאמר אלקים ישרצו המים, אלו הם בעלי החכמה שהם נפש חיה שהם כדגים המתרבים בים התורה. והם מצד האריה שבים שהוא כמו שר בים. ואריה הים הוא לימין שהוא אברהם ובו הרוצה להחכים ידרים שזו בחינתו של אברהם, צד החסד. כאן מרמז על אברהם ומקשר אותו לבראשית שכוחו יגיע לגילוי לזמן התכלית.

ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים זה הוא פני נשר, ואלו הם זרעו של יעקב, שהם בעלי מצוות התורה. שיעקב הוא בחינת קו אמצעי, ת"ת. בחינת השבת היא היכולת לקבל את התענוג בלי היגיעה

תיקונים אלו נראים באבות המרכבה, ומשויכים למעשי בראשית. לכן עושה כאן השוואה בין העולם לבין האדם, ויש לראות את היחס בין החוץ לפנים, שכל תפיסת האדם היא מהחוץ לפנים.

 

ז ימי בראשית

כאן מלמד על הסדר של יציאת מצרים, שבלי שאדם יוצא ממיצרי הנפש של עבודה זרה, מתפיסת המקרה, העולם הזה, הוא בכלל לא מתחיל את עבודת היהודי שבנפש ואין אפשרות לעולם להתקיים. שהרי כל מה שברא הקב"ה את העולם, שאדם עולם קטן, עליו לצאת מהתפיסה החיצונית של שם אלקים, ולבוא לתפיסה הפנימית של שם הויה.

 

ביום הראשון שהוא חסד עשה מלאכתו להאיר להם, ז"ש ולכול בני ישראל היה אור, ועוד וה' הולך לפניהם יומם וגו. כמו שהיה במצרים. ביום השני שהוא גבורה בו הייתה הבדלה נאמר בו, ויהיה מבדיל בין מים למים, היי שהבדיל את ישראל מהמצרים, ז"ש ולא קרב זה אל זה כל הלילה. זו הבדלה שלצד ישראל שבאדם האיר אור ולצד הרצונות הגויים שבנפש חושך. כשאדם זוכה להבחנה זו, יכול הוא לצאת ממצרים. אדם החושב בתפיסה חיצונית, ואינו רואה שהאור מאיר בנקודה הפנימית, מבחינתו עוד לא נברא העולם הרוחני, כלומר אין מה לדבר בו בכלל על תחילת התיקון הנדרש.

ביום השלישי שהוא ת"ת העביר אותם בים. ז"ש ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. כתוב כאן ותראה היבשה, וכתוב שם וישם את הים לחרבה. הים הוא המקום הגולמי, וכאשר נבקע הים לאדם זוהי זכות שיכול לבוא למקום היבשה, שהוא מקום העבודה, זוהי מציאות נעלית. יבשה, חרבה היא בחינת הר חורב, וכן בחינת העולמות שנחרבו, עליהם יש לבנות את עולם האדם.

על האדם למצוא מורה דרך ואליו להתבטל, כפי שביציאת מצרים השם הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם דרך. ההדרכה היא גם בהסתרה שנק ענן, לילה וגם בעמוד האש להאיר כמו היום. ההשגחה מלמעלה נראית כאן בעולם השקר הפוכה. הצדיקים מלמדים שלא כל דבר מגלים להמון העם, אלא יש להסתיר ולגלות דברים מסויימים בזמן הנכון.

דגי הים הם בחינת הדאגות הנפשיות כפי שרואים בחודש אב, גבורה של דין שבא לידי ביטוי בחיתוך והבדלה ברקיע השמים. כאשר כל הדאגות של האדם הם חיוביים כלומר מכוונים לתכלית, אפשר לראות בהם את הדבר הנכון, מרגלית, כמו דג בשבת.

אין תגובות

להגיב