הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת יתרו | שיעור 38 | מתקדמים| קיב-קיד

זוהר חדש יתרו ​​ קיב - קיד ​​ שיעור 38

פני אדם

מלמד כאן מה זה אומר שדמות החיות שהתכללו זה בזה הם פני אדם.

שפא דמות פניהם פני אדם, דמות היא אותה צורה שלמעלה שמצטיירת בציור גנוז. פנים הנקלטים בהכאות דקות, דמות פניהם, הוא משום שבתוך הציור של צורת אדם, מתנוצץ ניצוץ, שאותו ניצוץ מלהט בפנים החשמל הפנימי הנסתר והצפון, הנמצא ואינו נמצא. קולפין פירושו הכאות.

הוקשה לו הלשון הכפולה ודמות פניהם, שהיה מספיק שיאמר ופניהם פני אדם, ולמה אומר ודמות. ונותן על זה ב' ביאורים.

א' שדמות מורה על ציור גנוז. כי דמות הוא מלשון דום ודממה, ולפי שפני אדם הוא קו אמצעי הממעט את הג"ר של החכמה, ע"י מסך דחיריק שבו. לקו אמצעי צד של מנעולא וכן צד של מפתחא. המנעולא נועל את ג"ר דחכמה ומאפשר רק הארת חכמה להאיר, חסדים בהארת חכמה, ע"כ הוא ציור גנוז שהג"ר נגנזו בו פני אדם מבטא שהג"ר גנוזים בפנימיותו ואינם באים לידי גילוי. וז"ש דמות, מה שהכתוב מכפיל לומר, דמות, הוא מפני שמורה על הדיוקן העליון, היינו על הקו אמצעי, שהוא מצטייר בציור גנוז, שהג"ר דחכמה גנוזים על ידו. כי אין אור הפנים נקלט על ידי קו אמצעי אלא ע"י הכאות דקות, היינו ע"י מסך דחיריק המכה בקו שמאל וממעט הג"ר דכחמה לכן נקרא דק. ולפיכך נק דמות, מפני שהג"ר דחכמה דוממת בו, ומשום שהמסך דחיריק כולל בתוכו ב מלכויות. מלכות דמפתחא מחזה ולמטה ומלכות דמנעולא מחזה ולמעלה. מסך דחיריק מאפשר גם עצירה של ג"ר, וקבלת ו"ק במפתחא, ע"כ מדייק לומר בקולפין דקיקים היינו ע"י המסך דמפתחא שהכאותיו דקות דקות אומר שמאפר ו"ק, שאם היו הכאות עבות, היו ממעטים גם את הו"ק. ואינן ממעטות רק הג"ר דחכמה ומשאירות את הו"ק דחכמה, מה שאין כן ההכאות של המסך דמנעולא הן הכאות קשות מאחר והן פועלות למעלה מחזה, חסדים מכוסים ודוחות גם הו"ק דחכמה.

הסבר ב' שע"כ אומר הכתוב דמות פניהם, משום שבפנימיות ציור צורת אדם, שהוא קו אמצעי מתנוצץ ניצוץ, היינו מלכות דמנעולא. אותו ניצוץ בפנים החשמל, ​​ שבסוד המסך דחירק שבו שהוא נסתר וטמון גם בפנימיות החשמל הפנימי, אבל הוא גנוז רק בשביל הצדיקים, אבל לרשעים הבאים למשוך החכמה ממעלה למטה הוא מתגלה ופוגע בהם. הוא גנוז רק בשביל הצדיקים ומאפשר לרשעים למשוך אותו ולפגוע בעצמם.

שהוא נמצא ואינו נמצא, כי לרשעים הוא נמצא, והרי כאן בדיוק המקום שיש למנוע קבלת האור. וכל האור מסתלק בסבתו. בגלל האור הגנוז בתוך החשמל, הם מתבלבלים ולא יכולים בכלל להבין מה קורה, ולצדיקים הוא גנוז היינו שיש להם את הכח לגנוז אותו, לפעול את המנעולא שבנפש. ואינו נמצא ורק המלכות דמפתחא משמשת בשבילם, שה"ס קוליפין דקיקים וע"כ יש להם ו"ק דחכמה. כלומר יש להם מציאות של קבלת אור, אך רק למטה מחזה.

נתן עד כה שני פירושים למה כתוב את המילה דמות, יכול היה לומר פניהם פני אדם.

א' דמות לשון דממה, ממעטים את הג"ר שדוממת בו, ויכול לקבל ו"ק.

ב' דמות היא דוממת רק לצדיקים, שבגבורה דוחים קבלת ג"ר. הרשעים מושכים למעלה מחזה, הם רוצים לקבל את האור שבמנעולא, ועל ידי זה הם פוגמים. ​​ 

קו אמצעי בנוי גם למעלה מחזה וגם מתחת. גם ביראה וגם באהבה. בדמות, אהבה זו חלקית ולא שלמה, ולכן נקראת דמות. למטה מחזה אומר אהבה שהיא קצת דוממת, לשון דמות. היא מדוממת את הג"ר, האהבה המתפרצת ושמה אותה במינון שיש כוח בזמן תיקון לעמוד בפני אהבה כזו גדולה, כלומר קבלת אור חכמה הנקרא ג"ר.

לצדיקים יש יראה כלומר הם יודעים שהם כלום, ולא מגיע להם כלום עד גמר תיקון, ולכן מוכנים לוותר על המקום הפרטי שלהם לגמרי. דממה מוחלטת. רק לרשעים את האור הזה שמפיל אותם.

שפב ומפרש ג הקווים המאוחדים ע"י קו האמצעי שהוא פני אדם אור נוצץ, היינו בקו ימין אש לוהטת ומלהטת בשלהבת אש, היינו בקו שמאל שבו שורפים דינים מרובים. השמאל שורף דינים רבים וצריך כח התגברות. קו אמצעי, רוח מנוצץ אחוז בגוונים היינו קו אמצעי שהוא כלול מגוון ימין ומגוון שמאל, הוא מכה בצד שמאל, ע"י המסך דחיריק שבו, להביאו לכלל אחד שהוא כולל את ב' הקווים, כלומר כדי ליחד הימין עם השמאל לכלל אחד. הוא אחוז מעלה בין חסד וגבורה, אחוז למטה, בין נצח והוד, גוונים אחוזים לכמה צדדים היינו לששה קצוות כי הקו האמצעי כולל הו"ק. הרוח הוא האור של קו אמצעי, אחוז בכמה גוונים באחדות, קו אמצעי ייחוד למטה ולמעלה.

שפג ומפרש את ג הקווים ביתר ביאור.

גוון אור גנוז מאיר ומנוצץ בהתנצצות, שהוא קו ימין. והאור הזה אחוז ותופש ומביא אליו אור של אש לוהטת ושלהביות אש, שהן קו שמאל.

אלו השנים הימין והשמאל, אינם מתיישבים יחד ימין רוצה כולו השפעה, שמאל רוצה כולו קבלה, כי יש בינהם מחלוקת. ומתוך מרגלא שאינה מתגלית כלל, היינו מסך דמנעולא שהיא פעולה א של קו האמצעי שדוחה את האור, אחרי המנעולא יוצא רוח של בשמים מהמפתחא, שהוא קו אמצעי, הכולל בי"ב מיני בשמים עליונים, שה"ס י"ב בחינות של ג קווים ומלכות הכלולים זה בזה, ד' בחינות חג"ת ומלכות, שלכל אחת מהן יש ג' קווים. ומתוך אותו המצב של אלו שני הקווים, שהיו במחלוקת לפני המסך דחיריק שאינם מתיישבים יחד, אוחז בהם הרוח ההוא היינו קו האמצעי יחד, אוחז בהם הרוח ההוא היינו קו האמצעי ומתישבים על ידו במקומם. מתוך מחלוקת אפשר לייצר את האחדות. אם לא יפזרו את הפאזל לחלקים, כיצד נלמד לחבר. זכר ונקבה יורדים לעולם נפרדים, כדי ללמוד להתחבר.

אחד הדברים המפריעים לחבר, הוא הרצון לג"ר דחכמה, או אלו שמבקשים בטעות רק להשפיע בלי לקבל, כלומר בלי ביטוי האני.

את הצדיקים המחלוקת מביאה לרצון לשלום, ואצל הרשעים בא רצון להביס את הצד השני במקום להשלים אתו.

שפד ואז אחר שהרוח הכריע וכלל ב הקווים זה בזה ע"י קו אמצעי, הצטבע אותו הרוח, מתוך אותו אור גנוז שהוא קו ימין, והאור של אש לוהטת, שהוא קו שמאל, ששניהם התיישבו בו ונמצאים בו. אז הצטייר בו ברוח שהוא קו אמצעי, ציור של פני אדם, הכלול כל הצורות. פני אדם הוא ציור של קו אמצעי כולל ימין ושמאל. וזה הוא גוון הכלול כל הגוונים, כי קו אמצעי כלול מב' קווים שהם גוון לבן וגוון אדום, והוא עצמו קו ירוק שכלולים יחד בצבע ארגמן, פנים הכוללים כל הפנים, כי פני אדם כולל בתוכו פני אריה מימין ופני שור משמאל, שהן ימין ושמאל וכן כולל את פני נשר בקו אמצעי שהוא ירוק, והמלכות המתדבקת בו בנשר, ומקבלת ממנו את הקו האמצעי. מי שרוצה שיהיה לו פן, צד של אדם, צריך לשאוף לפעול רק קו אמצעי.

כאן הוא פוגש מקרה חיצוני, ומבין שיש פה תהליך, שמשהו מתנוצץ אליו, ועליו לדעת כיצד לעבד ולפעול רק בקו אמצעי. מסתכל על המציאות דרך הימין ההשפעה, או דרך השמאל שהוא רצון לקבל לעצמו, שזו בחינת אש לוהטת. כאן עליו לחבר שמאל כפוף לימין.

אדם ישר עם עצמו אינו פוחד ממחלוקת, אלא מביא אותה לקו אמצעי, להיות מחלוקת לשם שמים. מחלוקת היא אמצעי לבוא ליחד.

שפה וכשהם היינו ד הפנים של החיות, מתתקנים כראוי אל הכסא, שהוא המלכות, היינו כשהמלכות שורה על ד החיות שהן המרכבה שלה, שאז נק אות ה, אז הם כולם בצורה אחת של אדם, וזה סוד כשד' החיות מסתכלות לצד מזרח ששם קו האמצעי הן כולן בצורה אחת של אדם. משום שמשם ממזרח, הוא תוקף הסוד של פני אדם.

פירוש, כשהכסא שהוא נקודה האמצעית שורה על ד' החיות, אז הן מסתכלות לצד מזרח ויש לכולן פני אדם. הכלל פועל על הפרטים. כל מה שפעלו הפרטים כדי לייצר קו אמצעי, עדיין לא בחינת פני אדם, אלא הם רק גילו את פני אדם שכבר היה. הם גילו שהם פרטים הכפופים לאותו הכלל, לאדם.

שפו יש באדם כמה צדדים. כאשר הוא חושב ומסתכל דרך צד ימין שלו, דרום, אז כל ד הפנים יהיו בצורת אריה.

וכשד' החיות מסתכלות לצד דרום שהוא קו ימין, כל ד, הפנים של החיות הם בצורה אחת, בצורת אריה, ששם הוא כח ותוקף הכל הוא הכלל, כי הכל תלוי באור החסד שהוא מקו ימין, וכשד' החיות מסתכלות לצד צפון, שהוא קו שמאל, כל ד הפנים של החיות הם בצורה אחת בצורת השור, ששם היא גניחת הדין הקשה. שם כל הפרטים מצטבעים בשמאל, כמו אדם ביקורתי, אז כל הפרטים שפוגש מטיל בהם ביקורת. והסתכלות בימין, ילמד זכות על כל אחד.

שפח וכשד' החיות מסתכלות לצד מערב שהיא מלכות, כל ד הפנים הם בצורה אחת, בצורת הנשר ואומר דרך הנשר בשמים שהם ת"ת, צריך לכאורה לומר פניה למזרח. כמו שאתה אומר דרך הנשר בשמים. משום ששם, נשר יעיר קנו על גוזליו ירחף, ודרך הנשר שהוא מלכות, להתדבק תמיד בשמים, שהוא ז"א ששם היא תשוקתו לעלות ולהתדבק ומשום זה הוא לצד מערב. וקשה, שלמדנו שהנשר הוא קו אמצעי לצד המזרח, והמלכות במערב והיא צד האדם.

שפח ומשום שכל פנים ופנים משתנים לפי המקום של אותו הצד שמסתכלים בו, ע"כ כתוב בכולם בכל צורה וצורה לארבעתם, פני אדם ופני אריה לארבעתם, פני שור לארבעתן ופני נשר לארבעתן.

שפט אלו ד החיות כשהן מתתקנות בכסא שהוא המלכות, כמו שהכסא פונה ללכת, אם למזרח או למערב וכו כך הן החיות מראות צורתן כפי אותו הצד שהכסא הולך, כמ"ש אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה-שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ, לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן.

שצ וכשאינן הולכות ואינן מתתקנות בכסא שהוא נקודה האמצעית הרוכבת עליהן, אז כל אחד ואחד נפרד מצורתו הראויה לו. כלומר זה מראה על פירוד, שאינן פועלות בקו אמצעי, אז כל פרט פועל בנפרד. אבל כשהן מתתקנות בכסא כל אחד מראה צורתה לפי אותו הצד שהכסא הולך. ועם כל זה כל אחת ואחת מתדבקת בצורת חברתה, וכולן נראות צורותהן מתדבקות זו בזו, וזו כלולה בזו, כל אחת כלולה בחברתה וחברתה בה. וזה משכלל כל דמות, מפני שהעולם הגם שמסתכלים דרך הפרטים שבו, הוא כוללני. העולם פועל לפי חוקי הכלל העליון.