הדף היומי בזוהר חדש הסולם – אחרי מות | שיעור 2 | השקפה| ד-ו

פרשת אחרי מות ד – ו שיעור 2

שבועת הנשמה מטרם שבאה לעולם

הנשמה נאלצת לרדת לעולם הזה לאחר חטא אדם הראשון, שאינה יכולה לקבל את ההטבה השלמה. הנשמה רוצה לרדת לעשות את עבודת השם כדי להשלים את עצמה בשם הויה עם כל האותיות.

לאחר השבועה שמשביעים את הנשמה טרם שבאה לעולם, כל מעשה מחשבה ודיבור חייב לעסוק בתורה.

אחר שמראה לו כל זה שהראה לו כל המדורים בגן עדן ובגיהנום, ואמר לו אם לא תשמור תורה הקב"ה יסתלק ממך. כי מלאכיו יצווה לך, ואומר לו כל זה אומר לו מלאך אחד מן השנים, שהוא יצר הטוב הקב"ה אמר לי שאלך עמך, אני ויצר הרע, השבע לי שתקיים התורה כולה, ללמוד ולממד לשמור ולעשות, נשבע לו ואחרי כן אמר לו לך לך מארצך וממולדתך, לגוף שפל כמו שאמרנו. הנשמה משביעה את האדם שכך יעשה. לך לך מבית אביך שזה גן עדן העליון, אל ארצך, גן עדן התחתון, ורד לגוף השפל, לרצון לקבל, לעולם הזה. כאן המקום לעבודה ולתיקון.

ובשעה שיוצא מבטן אמו יתפוש מלאך בידו כלי המעשה ובצוארו קליפת מצרים, עורף קליפת פרעה ומשכיחו התורה ורושם לו על פיו באצבעו לא  תשכח השבועה שנשבעת לי, ואם האדם יעשה והשבועה מתקיימת, נותנים לו כל מה שהראו לו בגן עדן כל מה ששמור לו כירושה. ואם ירויח יותר יתנו לו יותר זה ניקרא שכלול, זה הוא שלמדנו למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה.

יש קשר חשוב של הנשמה לבורא עולם.

אלימלך ונעמי ומחלון וכליון רות וערפה

כאן מלמד על התנהלות הנשמות, כאשר המעשים הגשמיים מבטאים את העולמות העליונים. מעשים טובים של הליכה בדרך תורה תוך לימוד ומעשה כדי לזכות בירושת גן עדן.

ואם אינו מקיים השבועה בוא וראה כיצד בנויה הנשמה, באדם יש השם הויה. י"ה ה"ס עולם הבא. ו"ה ה"ס העולם הזה שבאדם שהוא עולם קטן. י"ה התלבשו בצורה עליונה של הנשמה, שהיא מגן עדן שלמעלה. ו"ה התלבשו בצורה של הנשמה שהיא מגן עדן שלמטה והם כדוגמא זו: משם הויה יוד חכמה היא אלימלך, ה בינה היא נעמי, ו מחלון, ה רות.

אחרי שנשבע בעולם העליון ויורד לעולם זה, אם האדם ההוא הולך בדרכים טובים ומקיים השבועה שנשבע, נותנים לו כל טוב שהראו לו, וכל מה שהרויח יותר בעולם הזה. ואם לא, מה אומרת הנשמה הקדושה, ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה, ומהו ערום, היי ערום מהשם הקדוש הויה שאמרנו. אין לו את אותיות שם הויה, אין לו את המורכבות הזו של הנשמה.

בשעה שהאדם בא לעולם נותן הקב"ה את שמו באדם. ושם אחר נותן בו משד יהודי שנק חול, כלומר שהוא בחינת רוח שאינו מקדושה, ואינו מטומאה אלא הוא חול אינו קדושה חול הוא מקום הרשות, ושם אחר הנק חשך. 3 שמות יש באדם. שם הויה כולו קודש, שם חול הוא ביניים, ושם חשך מהטומאה. שם מתאר את סוג הקשר לכלל. כל אחד קשור לכלל באופן אחר, ובעיקר מראה על המסכים שאדם בונה.

ז"ש ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. החיים, זהו שם הויה של הקב"ה שנתן הקב"ה את שמו באדם. ואת הטוב, זו השד היהודי שהרוח הזה נותן לו עושר של מצוות בעולם הזה נותנים לו את המחשבה היהודית אותה עליו לעורר בנפשו. ואת המות ואת הרע, אלו הם ב מקטרגים רשעים טמאים מצד סמאל ונחש, משרו של ישמעאל מימין ועשו משמאל

אם האדם יקיים השבועה שנשבע, טוב ואם לא, יסתלק מהשם הויה, י"ו וישאר ה ה ובאותה שעה ה עליונה שהיא בינה, מה אומרת, היי שובו שובו מדרכיכם הרעים שהם הרשעים שאמרנו שקוראים להם חזרו לקיים את השבועה. אם לא מקיים לוקחים את אותיות יוד וו שהם צד הרוח, ההשפעה, וישאר הם צד הנקבה. לחזור בתשובה אומר תשוב ה להחזיר את האות ה לקשר. להחזיר ה תחתונה לאות וו ואת ה עליונה לאות יוד

ואם שבו בתשובה הרי טוב, ואם לא תסתלק גם ה עליונה היא נעמי דהויה ותתחבר עם ו"י שכבר הסתלקו ונעשה הצירוף הוי צד של דין קשה. ומה היא אומרת היי הוי גוי חוטא אם לא עושה תשובה מאבד את אותיות ה ו י ונשאר רק עם ה תחתונה. ואם שבו בעוד שנשארת ה תחתונה מהשם הנה טוב אפשר עדיין לעשות תשובה.

הנשמה יורדת לעולם הזה עם תפקיד ועבודה שעליה לעשות. הלימוד הפנימי מלמד את האדם את העבודה שעליו לעשות.

ובעת ההיא אחרי שאיבד גם את האות ה אחרונה יעשו הרשעים אדונים להם, והטמא שהוא מצד שרו של עשו יתעלה על אלימלך ונעמי, שהם בחינת י"ה של נשמת האדם, ושרו של ישמעאל הנחש על מחלון ורות שהם בחינת ו"ה של נשמת האדם, ובשעה ההיא אומרים ה' אלקינו בעלונו אדונים זולתך. הפכו להיות הבעלים של כל המחשבות, הרצונות, והתאוות, ולא חלילה הקב"ה

ובשעה ההיא ויהי רעב בארץ. הארץ זהו הגוף. הגוף כבר רעב ולא יכול לקבל סיפוק למרות שבתחילה נראה כתענוג של העולם הזה. מי שלא מקיים את תפקידו בעולם מרגיש רעב בארץ, ובטן רשעים תחסר ובשעה ההיא גם אם לא מרגיש סיפוק בעבודת השם, שהגוף שונא חינם, כלומר לעבוד בלי לקבל תענוג. אם עוסק בתורה הרי טוב, ואם לא יבא סמאל רכוב על נחש אל אלימלך. וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו, כלומר כשרואה שאינו יכול להאחז ולהתגבר על אלימלך שה"ס י של הנשמה הוא הולך אל כף ירכו, שה"ס אשתו, סוד ה של הנשמה והוא הולך אל האשה נעמי מהפך אותה מקדושתה ועושה לה שתחטא ותהיה רעה.

כשרואה שאינו יכול להתגבר על אלימלך, הוא סוד יוד של הנשמה, הולך לכף ירכו, אל אשתו. יש גם את נעמי המזויפת, סוג של תודעה עצמית מופרזת, זו אותה בינה שהופכת רעה, אותה בחינה של מלכות שעלתה לבינה ויצרה בה חיסרון. לכן צריך אדם לעזוב את עצמו, את החשיבות המזויפת. אדם צריך להיפרד ממה אני מרגיש, מה אני רוצה.

אם האדם נפרד ממנה מנעמי הרעה הרי טוב, היי כמו שאמר איוב לאשתו שאמרה לו ברך אלקים, היינו תחליט שאלקים זה חלילה פגם, אמר לה, כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלקים והרע לא נקבל.

ואם שבו בתשובה יבא אלימלך שהוא י ויבא מחלון שהוא ו ואם שבו כולם יבא השם הקדוש העליון ישלים את הנשמה שמורכבת מיוד-הי וו ה ואם לא, ימותו כלומר יקבלו תענוג של עולם הזה וזה נק' מות. ז"ש ותצא מהמקום אשר היתה שמה ושתי כלותיה עמה.