הדף היומי בזוהר חדש הסולם – אחרי מות | שיעור 3 | מתקדמים| ז-ט

פרשת אחרי מות ז – ט שיעור 3

אלימלך ונעמי ומחלון וכליון רות וערפה

לב כתוב, כה אמר ה' אל בית יעקב פדה את אברהם, שואל הרי יעקב לא היה בעולם בזמן אברהם ואתה אומר אשר פדה את אברהם. הרי יעקב לא היה בעולם שאברהם נפדה מכבשן האש באור כשדים.

לג ומשיב אלא בו וראה בשעה שהפילו את אברהם בשריפת האש מפני שלא רצה להשתחוות לפסל כפי שרצה נמרוד הרשע, זרקו אותו לאש, היו דנים אותו תחילה למעלה מפני שאין מעשה למטה בלי שורש בעולמות העליונים, אמר הקב"ה אל הכסא. כסא שלי שהוא המלכות לך והצל את אברהם מאור כשדים כי לכבודי עשה מה שעשה

לד אמרו לו מלאכי השרת, רבונו של עולם אדם שיצא ממנו ישמעאל, שיעשו לישראל מה שיעשו, אתה רוצה להצילו הרי כל העולם קם בשביל ישראל, בשביל הרצון ישר-אל. אמר להם כן יצא ממנו יצחק שהושיט צוארו על המזבח, אמרו לו הרי עשו שיצא מיצחק, יחריב בית המקדש, אמר הרי יצא ממנו יעקב שהוא כסא שלם, אמרו הנה ודאי בזכותו של יעקב ינצל, ז"ש כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם

בעולמות העליונים, במחשבת הבריאה כבר נמצא כל הפוטנציאל שיצא לאחר מכן בעולם התחתון. לכן כבר בזמן שזרקו את אברהם לכבשן האש, כבר יש את הפוטציאל של יעקב השלם, בזכותו פודים את אברהם. בעולמות העליונים אין מציאות של זמן. אין מוקדם ומאוחר בתורת אצילות.

יצחק הוא שלם שמייצג את קו שמאל, אך מקו שמאל באות כל הצרות, ומיצחק יצא יעקב שהוא שלם. השילוב בין החמלה מימין, והרצון לאושר משמאל הוא הקו אמצעי דרכו יש לעבוד. זהו הקו בין רצון להתפשטות השפעה, לבין הצורך בגבולות הברורים משמאל. אברהם ניצל בזכות יעקב שמשלב נכון בין החמלה לבין הגבולות. יעקב הוא השילוב של עבודה הדרגתית מקטנות עד לתכלית, כפי שאמר לעשיו יַעֲבָר-נָא אֲדֹנִי, לִפְנֵי עַבְדּוֹ; וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, עד שיגיע מיעקב לישראל, לדרך העולה ישר-אל.

חנניה מישאל ועזריה

לה ובשעה שאסרו את חנניה מישאל ועזריה להשליכם לתוך כבשן האש השורפת, פתח חנניה ואמר, ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, פתח מישאל ואמר, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו כי בראותו ילדיו מעשה ידי הביטחון הוא לא במקום של העולם הזה, אלא בפנימיות שם מקום התוצאה. 

לו ובאותה שעה דנו דינו למעלה, אמר הקב"ה זה יאמר לה' אני זה חנניה, שאמר ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, וזה יקרא בשם יעקב, זהו מישאל, שאמר כה אמר ה' אל בית יעקב, ובשם ישראל יכנה זהו עזריה, שאמר שמע ישראל 

לז בוא וראה בשעה שאמר מישאל, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, לעגו להם הכשדים בלשונותיהם אמר הקב"ה כסא שלי, אותו הלעג שלעגו תציל אותם את חנניה ומישאל ועזריה במדרגה זו כמו שהצלתי את אברהם, ולא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו. באותה שעה כל אלו שאסרו אותם נהרגו ע"י שביב אש

הכשדים הם כ-שדים הצוחקים על הרצונות האמיתיים של האדם, הם צדדים בנפש האדם שנימוחים ברגע שאדם נמצא נאמן עם הרצונות הפנימיים האמתיים. 

לח שואל דניאל, למה לא היה עמהם ומשיב חשב בלבו, הרי עשו ממנו צלם והמלך קרא שמו כשם האלוה שלו, ז"ש די שמיה בלשצאר כשם אלהי, וכתוב פסולי אלהיהם תשרפון באש, וע"כ הסתתר מהם. שואל, וכי אפשר לאדם שיברח מהמלכות ומשיב אלא מלאכים היו מסתירים אותו מלאכים הסתירו את דניאל

לט שואל, מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמם לאש, ומשיב, אלא בוא וראה. יום אחד ירד דוד להנות עצמו לפני הנהר והיה אומר שמרה נפשי כי חסיד אני, אמרו לו ואתה חסיד. אמר להם, ולא חסיד אני שידי מלוכלכות בדם ושפיר בשליא, ומטהר את הטהור ומטמא את הטמא, ואני קם בשמחה בג' משמורות, כש"א חצות לילה אקום להודות לך, ואני ישן כסוד כהבל א היי בנשימה אחת

מ ובחצות לילה אקום להתעסק בתורה, ובמשמרה שלישית אקום להתעסק בתורה. ובמשמרה שלישית אני מנגן עם המלאכים לקב"ה ז"ש ברן יח ככבי בוקר ויריעו כל בני אלקים. שואל, מי הם בני אלקים, ומשיב הם המלאכים הקדושים האומרים עמי שירה בלילה, כש"א ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי.

מא אמרו הצפרדעים אנחנו עשינו יותר ממך בשביל הקב"ה, אמר להם דוד, ומה עשיתם אתם יותר ממני, אמרו לו, שהיינו שורפים את גופותינו באש בתנור במצרים ובשעה שהיו אוסרים את חנניה מישאל ועזריה, אמרו בלבם אנו נעשה כצפרדעים

חנניה עזריה ומישאל, בשעה שזרקו אותם לכבשן האש, אמרו אנחנו רוצים להיות באותה מסירות נפש כמו הצפרדעים במצרים. הם הסכימו להיכנס לאש לטובת עם ישראל. 

הצפרדע מייצגת את תכונת מסירות הנפש, שאינה מוכנה להיכנע לעבודה זרה, ומוכנה למסור נפשה אם אינה יכול לקיים את התכלית של דבקות בהשם. נקודה נפשית פנימית זו היא עצם הקיום שמצילה את האדם, בלעדיה אין טעם לחייו הנפשיים.