הדף היומי בזוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 12 |השקפה| לד-לו

שיר השירים לד- לו שיעור 12

וארא החיות והנה אופן אחד בא

קכה) ישקני מנשיקות פיהו וגו': כתוב, וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו. מקרא זה בקשר של ר' אלעזר למדנו, וארא החיות, הן סוד ישראל סבא, דהיינו ישסו"ת, ששם החבל, שהוא הקו האמצעי, הוא בחקיקותיו בימין ושמאל. פירוש כי הקו האמצעי, שהוא ז"א העולה ומיחד ימין ושמאל, שורשו הוא בישסו"ת שעלה לעשות ג קווים, וחד ז"א בתלת קיימא. וד' החיות אשר שם ה"ס ג' קוין ומלכות המקבלתם. וימין ושמאל שבהן שהם אריה שור, ה"ס י"ה שהם בישסו"ת עצמם. והקו האמצעי שהוא נשר ה"ס ז"א, העולה לישסו"ת, ומיחדם זה בזה, שה"ס ו'. והמלכות שהיא פני אדם מקבלת כולם, שה"ס ה' אחרונה ומלכות נגנזה ברדלא, אלא מדובר על מלכות שעלתה לת"ת .

קכו) תלת רשימין קטורין וכו': שואל. ג' רשומות קשורים זה עם זה, שהם דרום מזרח צפון, שהם סוד ג' החיות אריה שור נשר. וה"ס ג' הקוין, שהימין ה"ס דרום, והאמצעי ה"ס מזרח, והשמאל ה"ס צפון, והם יה"ו, שימין ושמאל ה"ס י"ה והקו האמצעי הוא ו'. והם פנים סתומים, שהעין אינה שולטת לראות אין שם הארת חכמה לכן הקושיה למה אומר וארא כשמדובר בחסדים מכוסים. וכאן הוא אומר וארא החיות. איך היה יכול לראותם.

קכז) אלא הוה מסתכל וכו': ומשיב. אלא שהיה מסתכל מתוך האור שאינו מאיר שהוא המלכות המקבלת וכוללת בתוכה ג' החיות אריה שור נשר, והחכמה שבהם מתגלה בתוכה, והוא כמי שרואה בעששית, שהוא כלי שדפנותיו עשויים מזכוכית, שמעמידים בו נר להאיר, בעינים סתומות, כשהנרות מתנוצצים בתוך אותה עששית. לוהטת להט לפי שעה, ואינו עומד בקיום דהיינו שההארה אינה נמשכת, אלא מאירה ומיד היא נפסקת.
פירוש. שמשיב, כי יחזקאל לא היה מסתכל בג' החיות במקומן בישסו"ת או בז"א, כי בהם הן סתומות, ואינן ניתנות לראיה, שה"ס חכמה, כי אין החכמה מתגלה אלא במלכות בלבד. אלא שהיה מסתכל במקום הגילוי, שהוא מלכות, שבה מתגלה החכמה שה"ס הראיה. והיא עצמה ה"ס פני אדם, אבל כל ג' החיות, אריה שור נשר, כלולות בה ועומדות, כמו ג' נרות בעששית. ויחזקאל היה רואה אותן מתוך העששית, שהיא המלכות. ונודע שאפילו במלכות, אין החכמה מתגלה אלא בעת נסיעת הקוין, ומיד היא נעלמת. וז"ש, להיט להיטו לפום שעתא דהיינו בשעת הנסיעה של הקוין, ולא קאים בקיומא אלא נעלמת מיד ברגע שעוצרים.

קכח) מתגלגלין נצצין לפום וכו': מתגלגלים ג' הקוין, כלומר שהארתם מתגלגלת ובאה בג' מקומות, דרום צפון ומזרח, בזה אחר זה, שזה מכונה נסיעה או גלגול. ונוצצים לפי אותה השעה, דהיינו רק בשעת הגלגול והנסיעה, ונכנסת ההתנוצצות זו בזו. דהיינו שנכללים זה מזה. ומפרש סדר נסיעתם. ואומר, אחד עולה ויורד, דהיינו באו"ח ואו"י, ומתגבר בצד דרום, שהוא קו ימין, חסד, בסוד אות י', דהיינו בסוד הי' שנכנסה לאור ונעשה אויר שה"ס המלכות שעלתה לבינה וממעטה לכתר וחכמה דכלים ונפש רוח דאורות. שה"ס קו ימין (כמו שנתבאר בפלפה"ס) וה"ס פני אריה. אחר זה התגבר ונכנס בצד צפון, שה"ס הקו השמאל, שבו יורדת הי' מאויר, וחוזרת הארת החכמה להאיר במדרגה (כמו שנתבאר בפלפה"ס) והוא מתגלגל בקשריו, דהיינו שעושה מחלוקת עם הקו הימין, ובא ועולה בסוד אות ט', הרומזת שטובה גנוז בתוכה, שמחמת המחלוקת, החכמה נגנזה שם, ז"ש וירא אלקים את האור כי טוב. היינו שהאור נוצץ ולוהט בחקיקות שבאות ט'. וגנז אותו מפני שאם יקבלו חכמה בלי חסדים יהיו נפרדים מהבורא (כנ"ל בז"ח בראשית אות ד' ה').

קכט) רזא דאת דא וכו': הסוד של אות ט' זו, כשהיא סתומה בסתימה יוצאים ממנה כל הניצוצות והזהר המאיר והנוצץ. אשרי הוא מי שרואה אותה בחלומו, כי אות זו, היא מסדרון שממנו נוצצים ניצוצות. פושט ואוסף.
פירוש, כבר ידעת שמטרם שהשמאל מתיחד עם הימין אין החכמה שבו יכולה להאיר, והיא סתומה. ואז נעשה תקון כלי שיקבל לתוכו את סתומת אור החכמה, כדי שאח"כ כשתתיחד החכמה עם החסדים שבימין, תאיר החכמה מתוך סתימתה שבכלי הזה. וכלי זה ה"ס אות ט', שראשה הימני כפוף לתוכה. שזה מורה על החכמה הסתומה שבה. וז"ש, רזא דאת דא, סתימא בסתימו נפיק מניה כל נציצות וזהרא וכו', שסוד האות ט' הזו, שסוד החכמה הסתומה שבה, יוצאת ומאירה ומתנוצצת, אחר שהשמאל מתיחד עם הימין. ויש בית. בסו"ה בחכמה יבנה בית. ואות ט' אע"פ שאינה בית, כי רק סתימת החכמה נגנזה בה ולא החכמה עצמה, עכ"ז היא נבחנת למסדרון אל הבית, כלומר שהגילוי שבה היא בבחינת מסדרון, שאין יושבים בו בקביעות כמו בבית אלא בדרך ארעי. בקו שמאל שנק צפון יושבים בדרך ארעי מאחר ועליו להתחבר לדרום, לכן הוא כמו מסדרון, הרגש, חומר גלם לעבודה פשיט וכניש, שמתפשט ואוסף האור, וחוזר ונעלם. ובזה סיים לבאר את הקו השמאל. שה"ס פני שור בצפון

קל) וחד סליק ונחית וכו': וקו אחד, עולה ויורד, באו"ח ואור ישר, ומתגבר בצד מזרח, שה"ס הקו האמצעי, פני נשר, בסוד אות ט' ואות י יוד נכנסה באור ונעשתה לאויר ואות ט שכופף ראשה משמאל שניהם בקו אמצעי הנשר, דהיינו שכולל שמאל וימין ביחד, שהשמאל מרומז באות ט' והימין באות י' כנ"ל. הוא מתפשט מב' צדדים. מימין ומשמאל, ומתגלגל בארבעה צדדים. שנים למעלה, שה"ס חכמה ובינה, שהם ירושה מאו"א, ויש שנים מב' צדדים מצד דרום ומצד צפון, שמתישב ונכלל מכולם. והוא מרכבה עליונה בארבעה צדדים. אופן אחד בארץ אצל החיות. זו היא המרכבה התחתונה שבמלכות הכלולה בד' צדדים.
פירוש. הקו האמצעי בשורשו, ה"ס ז"א שעלה לבינה, ויחד ימין ושמאל דבינה, ויצאו בבינה ג' קוין שה"ס חב"ד שבה, שהימין ה"ס חכמה, והשמאל ה"ס בינה, והקו האמצעי שהוא מז"א, הוא דעת. וכל האורות שהתחתון גורם בעליון, זוכה בהם התחתון. וע"כ כיון שתלת מחד נפקי שג' קוין שבבינה יצאו מז"א, דהיינו ע"י הכרעתו בב' קוין שבבינה, ע"כ חד, שהוא ז"א, בתלת קיימא, מקבל ג"כ ג' קוין חב"ד מבינה (כמ"ש בזהר בראשית א' אות שס"ג, דף רפ"ז ד"ה תלת) אמנם הדעת דז"א נחשבת לשלו עצמו, שגם בבינה היא מז"א, וב' קוין ימין ושמאל שהם חכמה ובינה, הם באים בו מטעם התכללות, כי כל ג' הקוין נכללים זה בזה ויש ג' קוין בכל אחד מהם. וע"כ מוח הדעת שבו נחשב שירש מאו"א, בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא. וב' הקוין חו"ב שבו הוא מטעם ההתכללות כנ"ל.
וז"ש אתפשיט בתרין סטרין, דהיינו מכח מה שיחד ב' סטרין דבינה, ומתגלגלא. בארבע, שהם חו"ב וב' סטרין דדעת. וז"ש, תרין לעילא כירותא דאבא ואמא, שנים, ז"א מקבל למעלה, בירושת אבא ואמא, שהם ב' סטרין דימין ושמאל שבדעת דז"א, שמקבל מבינה בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא כנ"ל. ואית תרין מתרין סטרין, מסטר דרום ומסטר צפון, שהם חכמה ובינה דז"א, מתיישבא בכלהו, שהם נכללים בכל הקוים, כלומר שאינם נחשבים לעצם מוחין דז"א, אלא שבאים בו מטעם ההתכללות. אלא רק הדעת נחשבת לעצם המוחין דז"א. (ופירוש זה של אחסנתא דאו"א, שפירש כאן, הוא משונה ממה שפירש באדרא זוטא אות פ"ט)

קלא) רתיכא עלאה דאידה וכו': המרכבה העליונה שבז"א שהיא סוד ארבע צדדים שהם חו"ב וימין ושמאל שבדעת, כנ"ל בדבור הסמוך, פושטת אור מג' צדדים, צד אחד הוא שלו עצמו, דהיינו דעת, שנתחברה בו הירושה דאבא ואמא, כמ"ש בדבור הסמוך שהיו שני צדדים, דהיינו ימין ושמאל שבדעת, ונתחברו לאחד, לדעת, שהוא הקו האמצעי. ושנים מב' סטרין, שהם חכמה ובינה. בגדלות הם נק שלשה ובקטנות ארבעה

קלב) פשיט נהירו דמזרח וכו': ומפרש, המרכבה דז"א פושטת אור המזרח שבה שהוא הקו האמצעי, המרכבה התחתונה, שהיא במלכות, מגלה פן אחד, מד' פנים שבמרכבה שלה, דהיינו פני נשר, כנגד אותו האור שבקו האמצעי, ומקבלת אותו, והאירה ממנו. וכשאותו הפן האיר מאותו האור, אז נקרא הפן הוא אדני. שפירושו, שליט ורבון בשליטת אור גדול. והפן ההוא, כיון שמקבל אותו האור, דקו האמצעי, נעשה היכל אליו, וגונז אותו בתוכו, ובשבילו נעשה אדון רבון ושליט.

קלג) פשיט זהירו דדרום וכו': המרכבה דז"א, פושטת האור הדרומי שבה, שהוא קו ימין. המרכבה התחתונה, שהיא במלכות, מגלה פן אחד מד' פנים שלה דהיינו פני אריה, כנגד אותו האור, כלומר הגילוי במלכות הוא כנגד היחסי גומלין שלה עם העליון ומקבלת אותו מלמעלה והאירה ממנו כמו פירוש שבלי הפירוש של אדני לא ניתן להאיר לתחתון. וכאשר הפן הזה האיר מאותו האור דקו ימין, אז הפן נקרא אל. שפירושו, ששולט להטיב לעולם ברחמים, ולתת מזון לכל אחד ואחד כראוי. השליטה של אדני היא לפי מה שמקבלת מהעליונים

קלד) פשיט נהירו דצפון וכו': המרכבה דז"א פושטת האור הצפוני שבה, דהיינו הגילוי של הקו השמאל, המרכבה התחתונה, שבמלכות, מגלה פן אחד, מד' פנים שלה, דהיינו פני שור, כלפי אותו האור, ומקבלת אותו, והאירה ממנו. וכאשר הפן הזה האיר ממנו, מקו שמאל, אז נקרא אותו הפן אלקים, שפירושו, שהוא שליט ורבון לדון העולם בדין, ולתת דין לכל מי שצריך, ולנהוג הכל בדין. כי כל הדינים באים מקו שמאל. בסו"ה מצפון תפתח הרעה. היינו שמאל בלי ימין, והרעה של שם אלקים הוא צד דין

קלה) עד הכא אנפין וכו': עד כאן, הפנים העליונים שבמרכבה דז"א, והפנים התחתונים שבמרכבה דמלכות, מתחברים בסוד ג' בג', דהיינו שג' פנים אריה שור נשר, שבמרכבה דז"א, מאירים לג' פנים אריה שור נשר שבמרכבה דמלכות, כנ"ל, ונכללים אלו באלו. פן אחד שנשאר ממרכבה תחתונה, שהוא פני אדם, הכל שואלים עליו והנה אופן, שפירושו, איפה הוא פן אחד שנשאר שנק פני אדם הרי למעלה היה רק ג קווים של ז"א ופתאום מאיר בז"א כפני אדם ושואלים מאיפה הגיע הפן הזה.

קלו) הדר ואמר באן וכו': חזר ואמר באיזה מקום הוא, ועונה בארץ, כדי שלא ישארו התחתונים בלי השגחה אפילו רגע אחד. כי הפן ההוא, דהיינו פני אדם, כשנכללו כל ג' האחרים, אריה שור נשר, הפן הזה לוקח מכולם, ונכלל בכולם, והוא בלבדו הוא בכל ג' פנים, כדי להשגיח בחסד על כל בני העולם.

קלז) והאי פן משבח וכו': והפן הזה, פני אדם משבח תמיד, ומעורר התעוררות לאותם שהם למעלה עליה. ואותם שלמעלה עליה, מתעוררים לאלו העליונים שהם למעלה מהם, וכן אלו העליונים שלמעלה מהם מתעוררים למעלה, ומתקשרים זה בזה עד אין סוף. המרכבה הנפשית שיכולה להעביר את האדם ולחבר אותו לעליונים, היא צד האדם שבנפש אותה יש לחפש, וממנה להאיר לכל הרצונות.

כל הלימוד, ההשכלה הוא בסוד ג הקווים ימין שמאל ואמצע, אשר אין אפשרות לקבל מהעליון בלי צד האדם שבא ומשבח לקב"ה.

אדם שבא בביטול עצמי מוחלט, ויודע לשבח לבורא בצורה אין סופית, יוכל להאיר את כל רצונותיו, מכוח העליון. זהו האדם שיכול לחבר שמים וארץ, תכלית ורצון, מוח ולב. 

אדם זה מי שיודע לחבר ולהיות כלל לתחתונים ולחבר לעליונים. כח זה התגלה אצל שלמה המלך, רוחניות וחיבור לארץ.

קלח) והאי כד וכו': וזה הוא, כשנתעורר בהתעוררות הפנים האלו בנשיקות העליונות, להיות דביקות בסוד העליון, ולהשלים ולזון את כל העולמות, שיהיו כל העולמות בשמחה. כמש"א, ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. התעוררות פנים אלו בנשיקות כלומר בקישור, בחיבור עם העליונים מאפשרים את דודיך, את אהבת הדודים.  

הקשר לעליון נכון כאשר אדם מקבל את האור ומשבח לעליון ולא כאשר לוקח ומייחס לפרטיות שלו.