זוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 31 |השקפה| צא-צג

שיר השירים צא- צג שיעור 31

כ"ב אותיות ומנצפ"ך

האותיות שסוגרות את המדרגה, הם אותיות מצד הגוף. יש באותיות/חסרונות אלו סוג של רפיון. מצד אחד רפיון מאפשר להתחבר מאחר ובו מרגישים את הרצון החזק, הקושי לא מאפשר. הסכנה היא בחיבור למקום לא נכון. נרפים אתם נרפים, אומר שהרפיון יותר קשה מעצלות, מאחר וזהו מצב שכאילו מחוברים ולא מחוברים, מעין תלישות. איבר רפוי אינו מחובר ממש, אך עדיין יש בו אור מקיף, ואז הקליפה באה להשתוקקות הזו. כדי לרפא מחלה זו יש לחבר את המנצפ"ך לאות א' אלופו של עולם. החיבור הוא ע"י החסד, שנאמר נגילה ושמחה בך.

מבחין הגאון מווילנה בין שמחה לרינה. כתוב אברהם יגל, יצחק ירנן, יעקב ובניו ינוחו בו. אברהם הוא חסד שהגיל בא מצד החסד, מצד בתפילת הבוקר. יצחק ירנן, מנחה לעת ערב. מכאן שנגילה ונשמחה בך זה מצד החסד של אברהם. תורת חסד על לשונה, אומר שאותיות אלו המנצפ"ך מתחברים עם קו אמצעי אז יהיה גיל, חיבור ורפואה. 

כאשר לוקחים את המנצפ"ך לפרטיות, זהו שורש כל המחלות, כאשר אינם מחוברות לאות א לאלופו של עולם. פר דינים אותיות רפ שעולים מאתיים שמונים, יש לחבר לאלף לאלופו של עולם ואז יש רפא.

המלכות מתתקנת ביפי תקוניה ע"י כך שבאה לקו אמצעי. היא לא יפה כאשר היא בחינת שלג, ים קפוא, מצב א ואז יש להלבישה בצמר, בחסדים, ולפי רמת הקישוטים יהיה הגילוי. כשהיא עולה לז"א, אז הוא שם שלם בסוד הוי"ה אלקים. זהו מעבר יבק היכולת לקחת את הדין, את צד הרצון ולהכליל אותו בבחינת יעקב, שהוא שם הויה, יעקב שחזר ודש בעקביו שהם מצוות האמונה, הפעולה למעלה מהדעת, זהו חוק שמאפשר את החיבור.

שיר השירים צא- צג שיעור 31

כ"ב אותיות ומנצפ"ך

האותיות שסוגרות את המדרגה, הם אותיות מצד הגוף. יש באותיות/חסרונות אלו סוג של ריפיון. מצד אחד רפיון מאפשר להתחבר מאחר ובו מרגישים את הרצון החזק, הקושי לא מאפשר. הסכנה היא בחיבור למקום לא נכון.

נרפים אתם נרפים, אומר שהרפיון יותר קשה מעצלות, מאחר וזהו מצב שכאילו מחוברים ולא מחוברים, מעין תלישות.

איבר רפוי אינו מחובר ממש, אך עדיין יש בו אור מקיף, ואז הקליפה באה להשתוקקות הזו. כדי לרפא מחלה זו יש לחבר את המנצפ"ך לאות א אלופו של עולם. החיבור הוא ע"י החסד, שנאמר נגילה ושמחה בך. 

מבחין הגאון מווילנא בין שמחה לרינה. כתוב אברהם יגל, יצחק ירנן, יעקב ובניו ינוחו בו. אברהם הוא חסד שהגיל בא מצד החסד, מצד בתפילת הבוקר. יצחק ירנן, מנחה לעת ערב. מכאן שנגילה ונשמחה בך זה מצד החסד של אברהם. תורת חסד על לשונה, אומר שאותיות אלו המנצפ"ך מתחברים עם קו אמצעי אז יהיה גיל, חיבור ורפואה.  

רצז) וכתיב אתה כוננת וגו': וכתוב, אתה כוננת מישרים. וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים 

בכל כ"ב האותיות יש מצד של קטנות וגדלות. למנצפ"ך יציאה מהמדרגה, אותיות א – ט בהם האח"פ ירדו לז"א, ובהמשך ירדו לנוקבה מחוץ למדרגה, לכלים בלבד בלי האורות.
ומה שאמרנו, שהמנצפ"ך דז"א, בעת קטנות, נופלות למדרגה התחתונה מז"א, שהיא הנוקבא, הכונה היא אל הכלים בלבד בלי האורות שבהם, אבל האורות שבהם, מסתלקים לשורשם למדרגה העליונה מז"א, שהיא בינה. התפשטות והסתלקות מאפיינים את האורות, זיכוך ועיבוי מאפיין כלים וז"ש (באות רצ"ג), אינון אתוון טמירין גניזין גו עלמא עלאה, דהיינו שבעת קטנות עולים אורותיהן ונגנזים במדרגה העליונה מז"א, שהיא בינה. וכד אתגניז אור קדמאה,אור ג"ר בעת צמצום ב דהיינו בעת שנגנזו אור ג"ר, הנקרא אור קדמאה, שזה היה מחמת עלית המלכות למקום בינה, שהוציאה הבינה ותו"מ לחוץ מז"א כנ"ל, אז אתגניזו אתוון אלין, דהיינו המנצפ"ך, שאורותיהן עלו לבינה, והכלים לנוקבא דז"א. ונעלמו מז"א. והוה ידע לון אדם, דהיינו מטרם שחטא היו לו ה' כלים כחבתו"מ וה' אורות נרנח"י כי היה בגדלות. כי המנצפ"ך היו מחוברות בכ"ב אותיות, והיו לו ט' כלים דבינה מא' עד י', שהן יחידות, וט' כלים דז"א מי' עד ק', שהן עשיריות, וט' כלים דמלכות שהן מק' עד ץ' ארוכה. בתר דחטא אדם, אתגניזו כמלקדמין, שהמנצפ"ך, שהן בינה ותו"מ, יצאו ממנו, למדרגה תחתונה. ונסתלקו ממנו אורות דג"ר. עד דאתא אברהם וידע לון ברוח קודשא דשראת עליה, שהעלה מ"ן והחזיר המנצפ"ך למדרגתם, וחזרו אורות דג"ר, שה"ס אור קדמאה, שמטרם עלית המלכות לבינה. וכן ליעקב שקבל מאברהם, וכן ליוסף שקבל מיעקב. כיון דמית יוסף ובני ישראל הוו בגלותא, נכנסו לגלות כשאיבדו את הברית דהיינו שחטאו ישראל, אז חזרו המנצפ"ך ונפלו מז"א, וחזר ז"א לקטנותו. ו"ק בלי ראש. וז"ש, אתגניזו אתוון ואסתלקו כמלקדמין. שהמנצפ"ך חזרו ונפלו, עד דקיימו ישראל על טורא דסיני, וכו' אתגלו אתוון, שהמנצפ"ך חזר למדרגת ז"א, וחזר אור קדמאה, דהיינו ג"ר, כיון דחטאו, כתוב, ויתנצלו בני ישראל את עדים. עדים, כולל מנצפ"ך דכלים וג"ר דאורות שהם הקישוט ולא הקיום. וכן משה ויהושע וזקנים ידעו המנצפ"ך היו בגדלות והעם לא, כלומר שהיו מחוברים בכ"ב איתיות דז"א. ובהו עאלו לארעא וכו' ואתגלי שיר דא, שה"ס אור הג"ר המלובש בשיר השירים, אתגליפו אלין אתוון נתחברו אלו האותיות מנצפ"ך, בעשרין ותרין אתוון, רזא ב"ך, דהיינו שמנצפ"ך חזרו למדרגה, ונכללו בימין, שה"ס כ"ב אותיות, והיינו מישרים אהבוך, כי אחר שנכללו בימין נקראים מישרים כנ"ל. והם אוהבים להתחבר בכ"ב אותיות. כנ"ל, כי אינם יכולים להאיר זולתן. באפשרותם להתחבר רק לאחר שהם מיואשים מעצמם
וז"ש (באות רצ"ז), וכתיב. אתה כוננת מישרים. וחכך וגו', כלהו ברזא דאילין אתוון אינון דאיקרון מישרים. שפירושו, אשר אתה, שהוא חסד כוננו את המנצפ"ך הנק' מישרים, כי מטרם שהמנצפ"ך נתלבשו בחסד, לא יכלו להאיר כנ"ל. ואלין וכו' גניזין גו עלמא דאתי, היינו שאורותיהן גנוזים בבינה, הנקראת עולם הבא. וכולהו נביעו בתר נביעו שהארת החכמה הנובעת ממנצפ"ך, רודפת להכלל בנביעת החסדים שבכ"ב אותיות. שכן הוא, גו מחשבה, שהיא בינה בסוד חקיקת השמות הקדושים. דהיינו בסוד מי אלה של השם אלקים (כמ"ש בהקדמת ספר הזהר אות ז'), וכן בגליפו דכר ונוקבא, שהנוקבא, שיסודה היא משמאל, שה"ס מנצפ"ך, רודפת להכלל בז"א. שעיקרו הוא חסדים וימין, לאסתכמא כחדא, להיות בהסכם אחד, דהיינו בשליטת החסדים. דהא לית בכל אתוון אסכמותא אלין באלין למהוי דא בדא, בר אלין. כי אלו המנצפ"ך אינן יכולות להאיר כלל, בלי החיבור עם החסדים. כנ"ל, וע"כ הן רודפות אחריהם, להיות עמהם יחד.

כאן מדובר על מנצפ"ך מצד הקדושה, אך כאשר רוצים את המנצ"ך לפרטיות, זהו שורש כל המחלות, כאשר אינם מחוברות לאות א לאלופו של עולם. פר דינים אותיות רפ שעולים מאתיים שמונים, יש לחבר לאלף לאלופו של עולם ואז יש רפא. 

רצח) תו. מישרים, אלין יה, דרחימו דלהון לגבי ו', ואינון אסכמותא דכלא, וברעותא חדא לגבי ו. ועל דא, משכני לגביך, למהוי עמך, דהא אתוון קדישין עילאין אינון יה, אתחבר עמהון ו', ואיהו שמא קדישא עילאה. ה דיתבא תחותיה, ולית לה מגרמה כלום, תיאובתה דידה לסלקא לגביה, לאתחבר בהדיה, ולא סלקא אלא ברשו, ואיהי אומרת משכני, למהוי בהדך בחיבורא חדא

הוא מחובר לעולמות העליונים, י"ה והיא אין לה מעצמה כלום, וכל תשוקתה לעלות, ומבקשת מז"א מושכני להיות איתך בחיבור אחד. 

מדרגת נשמה לא מספיקה, אלא לשמחה שכתוב ושמחת בחגיך, התענוג של שבת צריך גם את המנצפ"ך

רצט) הביאני המלך חדריו: פירושו, שהמלכות אומרת, שהמלך הביאני חדריו, והתקין אותי בכל מיני תקונים ביופי העליון, כדי שאהיה אצלך. וע"כ, נגילה ונשמחה בך, אני וכל התקונים שלי, כשאהיה עמך בחיבור אחד.

אחר שמקבלת את אור הבינה בהתכללות, יכול לאחר מכן לקבל אור בגדלות. הביאני המלך זה מצד העליון.

ש) נזכירה דודיך כמה וכו': נזכירה דודיך, פירושו, כמו שלמדנו, נרוה לכל אחד ואחד, הן לאותן הצריכים חסדים והן לאותן הצריכים חכמה. ונשמח אותם מאותו היין המשמח את הכל, שה"ס הארת החכמה, ולא נחדל מלשמח אותם, כי מישרים אהבוך, שהם י"ה, דהיינו חכמה ובינה. שהם לא יחדלו לתת לך, משום שהם אהבוך לתת לך, ולהשפיע לך, ולהאיר לך. לא נחדל מלשמח אותם שהרי י"ה הם בזיווג תדיר ואינו פסיק. זהו תיקון עצום בעולמות העליונים, שזיווג תדיר הוא בחינת גמר תיקון, וחכמה ובינה צריכים לעלות לראש דאריך כדי להתתקן, והם לא נמצאים שם בקביעות. על זה שואל רשב"י

שא) אר"ש אי ניחא וכו': אמר ר' שמעון לאליהו, אם טוב לפני אדוני, אשאל אותך, הרי כתוב, אתה כוננת מישרים. ואם מישרים הם י"ה, שהם חו"ב, מי יכול לתקנם יש לתקנם מפני שבצמצום ב הם בו"ק, חוץ מעתיקא דכל עתיקין, שהוא כתר, דהיינו המדרגה שהיא למעלה מחו"ב, והוא אינו ידוע כלל בו החכמה סתימאה, ואותו הלא נודע הסתור והגנוז, שהוא כתר, אינו נקרא אתה, שהוא לשון נוכח וגלוי, ואיך אומר הכתוב, אתה כוננת מישרים. שאתה זה נוכח ולכאורה ניתן להשיג מדרגה זו

שב) אמר ליה הא וכו': אמר לו אליהו. הרי למדנו שאין צורה לאותיות בממשיות שלהן, עד שיוצאות חוץ מבינה מפני שהאור והכלי באים כאחד, ואם אין האור מסתלק לא נראה הכלי, כיון שיוצאות לחוץ נעשית בהן ממשיות, ונתתקנו שהקב"ה יהיה נקרא באותיות אלו. ומשום זה, כתוב, אתה כוננת מישרים, כי כיון שהגיעו למקום שנקרא אתה אז נתתקנו מישרים.
פירוש. שאליהו תירץ לו, שמישרים סובב רק על אותיות הבינה, שה"ס י"ה. ולמדנו (לעיל אות ר"פ), שאותיות הבינה אין להם ממשיות עד שבאים למקום ז"א, הם רק בתודעה, עדיין לא ממשיים לגוף ואז קונים ממשיות, ע"ש. וזסו"ה אתה כוננת מישרים, שז"א הנקרא אתה, הוא המתקן את האותיות דבינה הנקראות מישרים. עדיין השאלה עומדת איך ז"א מתקן את י"ה שצריכים תיקון גבוה, אלא בזכות ז"א שעולה לביקוש, י"ה מתתקנים בהארת חכמה ועליהם לעלות לאריך לבקש תיקון עבור ז"א

שג) ועל דא תיאובתא וכו': וע"כ חשקת המלכות היא, להתחבר באותיות אלו, שהן מישרים, כדי שיהיה הכל שם שלם, ומטרם שנתתקנו הבחינות שלה, שהן ז' הנערות (כנ"ל אות קנ"ט בהסולם), לא תוכל להתחבר באותיות אלו, להיות הכל שם שלם. ע"ש.

שד) ועל דא איהי וכו': וע"כ המלכות אומרת בתקוני יפיה, משכני אחריך נרוצה, נרוצה, היינו היא והבחינות שלה. הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך' נגילה, היינו היא והבחינות שלה, שהן ז' הנערות כנ"ל בדבור הסמוך, שמטרם שנתקנו הבחינות שלה לא תוכל להתחבר בו.

שה) בגין דאיהי אתתקנת וכו': כי המלכות מתתקנת ביפי תקוניה ע"י כך שבאה לקו אמצעי. היא לא יפה כאשר היא בחינת שלג, ים קפוא, מצב א ואז יש להלבישה בצמר, בחסדים, ולפי רמת הקישוטים יהיה הגילוי, כדי להתחבר בז"א בחבור אחד, להיות עמו שם שלם בחבור אחד. כי כשהיא עולה לז"א, אז הוא שם שלם בסוד הוי"ה אלקים. זהו מעבר יבק היכולת לקחת את הדין, את צד הרצון ולהכליל אותו בבחינת יעקב, שהוא שם הויה, יעקב שחזר ודש בעקביו שהם מצוות האמונה, הפעולה למעלה מהדעת, זהו חוק שמאפשר את החיבור

שו) ואי תימא הא וכו': ואם תאמר, הרי כשהיא עולה להתחבר לז"א אז הוא בשם שלם הויה, ולא יותר, איפה הוא סוד השם אלקים. ומשיב, אלא כשהשם הוא בשלמות, אז נכללים יחד למעלה ולמטה, למעלה, הוא שם הויה שהוא ז"א. למטה, הוא שם אלקים שהוא מלכות. ואז נשלמת בכל. שם אלקים שהוא דין יכול לבוא במלואו, היכולת להשתמש בגדלות כלי הקבלה, רק כשההויה שלמה.