דף הבית זוהר חדש זוהר חדש הסולם זוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 40 |השקפה| קיח-ק"כ

זוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 40 |השקפה| קיח-ק"כ

ינו 29, 2021

שיר השירים קיח- קכ שיעור 40

שם מ"ב ושם ע"ב

כאשר האותיות/החסרונות באו בשני קווים, לא הייתה בהירות וגבול מהו החיסרון ומהו תפקידו. קו אמצעי זעיר אנפין הוא הקובע ומגדיר את התפקיד של השמאל והימין.

זעיר אנפין מקבל את החכמה דרך ל"ב נתיבות החכמה שהם כ"ב אותיות + עשר ספירות של ישסו"ת. ל"ב נתיבות החכמה היא החכמה הניתנת מהעליון לתחתון.

רצונות הלב, המלכות זה לחכמה. אומרת המלכות שחורה אני ונאווה כלומר יפה. יופי אומר שהיא ממלאת את תפקידה לטובת הכלל, לאחר שבאה בהתמסרות לזעיר אנפין. צורה יפה היא צורה של השפעה. שחורה, שהיא חשוכה, לכן יכולה כמו הלבנה להאיר כשהיא קשורה למשפיע.

שחורה אני, כשאני לעצמי, ונאוה, בעת שהשחרות שלי דבוקה בלבן שלך ומקבלת גם חסדים. היא נאווה בעת שהשחרות, ההשתוקקות העצמית, התפקיד שלי בא ליחד וזה נותן את הכח האמיתי להיות נאווה. לא מבקשים מהאדם לבטל עצמו, אלא לתת עצמו לחיבור עם הלבן.

כשהיו שני המאורות הגדולים שווים, אמר לה השם למלכות, לכי מעטי עצמך, וכך תוכל להאיר. כאן נדרש תיקון של המלכות לה יש בחינות של פתיל, נר ושמן.

שמן הוא בהירות ואמונה בהשם

פתילה אומר שכשבא אדם לעבודת השם, הוא מרגיש שהמחשבות שלו פתלתולות לא מסתדרות עם מחשבות העליון. השמן הוא קו ימין, נר שמאל, והוא מרגיש חוסר שלמות. בפתילה הוא מוכן לעצור ולבוא למיזווג למקום של יחד, ואז הגוף ביגיעה ובהירות יכול לעשות את התיקון, והנר שהוא הכלי יכול לקבל את האור כראוי.

שיר השירים קיח- קכ שיעור 40

שם מ"ב ושם ע"ב

זעיר אנפין מקבל את החכמה דרך ל"ב נתיבות החכמה שהם כ"ב אותיות + עשר ספירות של ישסו"ת.

שמן הוא בהירות ואמונה בהשם

שפב) וכדין אתגליף שמא וכו': ואז נחקק השם הקדוש בסוד האותיות, דהיינו באותיות שנבראו בהם שמים וארץ, שהוא השם החקוק העליון בסוד מ"ב אותיות.
פירוש. ז"א שהוא מקום גילוי החיסרון ה"ס אותיות, כי בו נקרשו האותיות, כנ"ל בדבור הסמוך כאשר הייתה מחלוקת במדרגת ישסו"ת שהאותיות היו לחים ונכנסו זה לתחומו של זה עד שבא קו אמצעי והגדיר כל אחד בתפקידו בכלל. ובעקרו ה"ס כ"ב אותיות. וכשמקבל מוחין מישסו"ת, שה"ס ו"ק דאו'"א, ששם מתגלה הארת החכמה, הוא בסוד ל"ב נתיבות החכמה. שהם כ"ב אותיות דז"א ועשר ספירות שמקבל מישסו"ת כאשר מקבל ו"ק. וכשמקבל מוחין דג"ר, דהיינו מאו"א עלאין, אז מתוספות לו עוד עשר ספירות מאו"א, והוא בסוד השם מ"ב אותיות, דהיינו כ"ב אותיות של עצמו, ועשר דישסו"ת, ועשר דאו"א. ואז כשהוא נתתקן בסוד השם מ"ב, הוא נבחן, שג"ר דמוחין בלבד הם בסוד השם מ"ב, להיותם מאו"א. אבל ו"ק שמקבל מישסו"ת הם בסוד השם ע"ב. דהיינו בגילוי ל"ב נתיבות החכמה שבו. באופן שמטרם שמשיג השם מ"ב בראש, דהיינו בג"ר, אין השם ע"ב מתגלה בו בו"ק. אז איך ניתן לומר שמקבל ל"ב שהרי ז"א במצב הקביעות הוא ו"ק, אלא כשמקבל מישסו"ת אור חוכמה הוא מקבל דרך או"א. יש לו לבכח, ובפועל כאשר בא כהשלמת כלים, ניתן להגיע לל"ב שיהיו גלויים.

שפג) כיון דקיימו אתוון וכו': וכיון שהאותיות עומדות בתקונן, דהיינו בהארת השם מ"ב, ונתקיים העולם, כי בו נבראו שמים וארץ. כנ"ל בסמוך, אז נתקנו האותיות בע"ב שמות, הנקראים יין, שהם ע' שמות שנקרא בהם הקב"ה, ואלו הם סוד יין. דהיינו שמשפיעים הארת החכמה הנקראת יין.
פירוש. כמ"ש לעיל בדבור הסמוך, שאין השם ע"ב יכול להאיר בו"ק דז"א, מטרם שהשם מ"ב מאיר בג"ר דז"א, ע"ש שנותן לו גדלות במדרגה ורק לאחר מכן ניתן לקבל חכמה. וז"ש, כיון דקיימו אתוון על תיקונייהו וכו' דהיינו אחר שנתקן ז"א בשם מ"ב אותיות בג"ר שלו, כדין אתתקנו אתוון בע"ב שמהן וכו', אז נתתקנו האותיות, דהיינו ז"א, בשם ע"ב בו"ק שלו. שה"ס ג' קוין חג"ת (כמ"ש בזהר בשלח אות ק"ס). ומה שאומר ע' שמהן ולא ע"ב שמהן, הוא כי השם ע"ב תיבות. ה"ס ע' סנהדרין וב' סהדי, (כמ"ש בזהר בשלח אות קס"ג) וע"כ חושב רק ע' שמות, שה"ס הסנהדרין.

שפד) וה"ו. יל"י. סי"ט. על"ם. מה"ש. לל"ה. אכ"א. כה"ת. הז"י. אל"ד. לא"ו. הה"ע. יז"ל. מב"ה. הר"י. הק"ם. לא"ו. כל"י. לו"ו. פה"ל. נל"ך. יי"י. מל"ה. חה"ו. בת"ה. הא"א. יר"ת. שא"ה. רי"י. או"ם. לכ"ב. וש"ר. יח"ו. לה"ח. כו"ק. מנ"ד. אנ"י. חע"ם. רה"ע. יי"ז. הה"ה. מי"ך. וו"ל. יל"ה. סא"ל. ער"י. עש"ל מי"ה. וה"ו. דנ"י. הח"ש. עמ"ם. ננ"א. ני"ת. מבי'ה. פו"י. נמ"ם. יי"ל. הר"ח. מצ"ר. ומ"ב. יה"ה. ענ"ו. מח"י. דמ"ב. מנ"ק. אי"ע. חב"ו. רא"ה. יב"ם. הי"י. מו"ם. שמות אלו יוצאים מהפסוקים ויסע ויבא ויט שבכל אחד מהם ע"ב אותיות, בצירוף של אות מכל פסוק. ע"ב שמות שמורים על הארת חכמה המתגלה ע"י ג קווים, היא הצורה שבה ניתן לגלות החכמה בז"א ומשם למלכות.

שם מ"ב הוא השם המאפשר גדלות במדרגה

ע"ב היא החכמה המתקבלת לאחר הגדלות.

ל"ב נתיבות החכמה היא החכמה הניתנת מהעליון לתחתון.

ב נהורין אוכמא וחיורא מתחבר

שפה) שחורה אני ונאוה: כי הנר של המערב, שהוא המלכות, כאשר שולט ועומד אצל הנר של המזרח, שהוא ז"א, זה שחור, היינו המלכות, שה"ס גוון שחור, הרומז על דינים, וזה לבן, דהיינו ז"א, שהוא בשליטת החסד, שה"ס גוון לבן, כמה היא, המלכות, נאה, כשהיא מיוחדת באותו האור הלבן. שהוא חסד. וז"ש, שחורה אני, כשאני לעצמי, ונאוה, בעת שהשחרות שלי דבוקה בלבן שלך ומקבלת גם חסדים. היא נאווה בעת שהשחרות, ההשתוקקות העצמית, התפקיד שלי בא ליחד וזה נותן את הכח האמיתי להיות נאווה. לא מבקשים מהאדם לבטל עצמו, אלא לתת עצמו לחיבור עם הלבן.

שפו) נהירו דבוצינא תרין וכו': באור הנר, שני אורות מתחברים יחד, החלק התחתון הוא אור שחור, החלק העליון הוא לבן. זה שולט על זה, האור הלבן שולט על האור השחור, ועם כל זה כמה היא נאה.
פירוש. נודע שיש ב' מצבים במלכות, שבמצב הא' הוא בסוד ב' המאורות הגדולים שקומתה שוה לז"א, כי יונקים שניהם משורש אחד מאמא, ז"א מקבל חסדים מקו ימין דאמא לאחר התחלפות המוחין, והמלכות מקבלת חכמה מקו שמאל דאמא מקבלים מאו"א שאבא לקח את כל צד מה ואמא את כל צד בן שאז אמא היא דינים הנותנת חכמה להשלמת כלים, וז"א מקבל חסדים. אמנם היא נבחנת אז במצב של ב המאורות לאור שחור, כי החכמה שבה אינה יכולה להאיר בלי חסדים. ואז נאמר לכי ומעטי את עצמך, ובאה למצב הב', שנתמעטה להיות מדרגה שמתחת ז"א, ואז, ז"א כבר שולט עליה ואין לה כלום אלא מה שמקבלת מז"א. ועם כל זה המצב הב' הזה, הוא כל שלמותה למרות שנותנת לו להוביל, כי עתה כשהאור השחור שלה שהוא חכמה, שאינו יכול להאיר אלא אם מתחבר עם האור הלבן שבז"א, שהוא חסדים, אז נשלמה החכמה ומאירה (עי' בפלפה"ס אות פ"ח). והיחוד הזה שבמצב הב' כשהאור השחור של המלכות מחובר באור הלבן דז"א, מרומז באור הנר, כי באור הנר נראה החלק התחתון שלו בצבע שחור, והחלק העליון שלו בצבע לבן .ונראית שליטת הצבע הלבן וגם את יכולת השחור להתחבר ללבן שאז אומרת שחורה אני ונאווה
וז"ש, תתאה אוכמא, דהיינו המלכות, שהיא שחורה מהמצב הא', כנ"ל, עילאה חיוורא, היינו ז"א שהוא חסד שמראהו לבן. ושניהם מחוברים באור אחד, דא שלטא על דא, שהאור הלבן שולט על האור השחור. כי כן הוא במצב הב'. ואע"פ שבמצב הא' היתה גדולה כמותו, ועתה הוא שולט עליה, ועכ"ד כמה איהי יאה. כי עתה במצב הב' היא נאה, שהיא מאירה בחכמה וחסדים. משא"כ במצב הא' היתה, חשך ולא יכלה להאיר. אדם הרוצה להיות יפה מבחינה פנימית צריך לחבר את הרצון לחסדים.

שפז) בתקונא דתחותה כמה וכו': ומפרש יותר. בתקון שמתחתיה, נמצאים כמה תקונים תחתיה, פתיל ונר ושמן, והיא עומדת בגדלות העליונה הנאה באותו האור הלבן. כך בנות ירושלים, אלו הם התקונים שלמטה העומדים תחתיה ביופי שלה. וז"ש בנות ירושלים כאהלי קדר כיריעות שלמה. זה שחור וזה לבן.
פירוש. כי אמר לעיל (בז"ח בראשית אות ל"ח) ולא אקרי ה' דא, אלא ברזא דאלין ארבע, ונקודה בתראה דשרייא עלייהו באמצעיתא אתעביד ה' ע"ש בהסולם. כי במרכבה שלה, מלובשים הכלים שלה מהמצב הא' משתמשים בהשתוקקות זו למצב ב, אשר הם מתחברים אליה גם במצב הב' ומתלבשים בד' המלאכים, שה"ס ג' קוין ומלכות המקבלתם, ועליהם רוכבת הנקודה דפנים, שהיא המלכות מהמצב הב' שהיא מקבלת מז"א רק חסדים. ושניהם יחד מאירים בחסדים וחכמה שהם כל השלמות, החכמה מצד ד' הבחינות של המרכבה, והחסדים מצד בחינתה עצמה, הרוכבת עליהם. שז"ס שצורתה היא ה', ע"ש.
וז"ש, כמה תקונין קיימין תחותה פתילה ושרגא ומשחא, שה"ס ג' קוין כי שמן, הוא קו ימין, והנר, הוא קו שמאל, והפתילה המחברת שניהם היא הקו האמצעי, והכלי, שבה נמצאים ג' הקוין האלו, הפתילה ושרגא ומשחא, הוא המלכות המקבלת ג' הקוין (כמ"ש בתקונים חדשים דף צ"ה טור ד', דפוס ווארשא) ואלו ד' בחינות השמן והנר והפתילה והכלי המקבלתם, ה"ס ד' שהם המרכבה של המלכות, והיא עצמה ה"ס הנקודה הרוכבת עליהם מלמעלה, שה"ס ה'. וז"ש ואיהי, דהיינו הנקודה, קיימא ברבו עלאה יאה בההוא נהורא חיוורא, שהנקודה עצמה, שהיא המלכות דפנים הרוכבת עליה היא מקבלת רק האור הלבן, שהוא חסדים. אלא המרכבה שלה העומדת תחתיה, שהיא, השמן והנר והפתילה והכלי, הם המקבלים חכמה. יש בה את בנות ירושלים, שהן הרצונות ממצב א הרצון לשלמות, ההשתוקקות שנק ארבע בחינות של המלכות
וז"ש, כך בנות ירושלים אלין תקונין דלתתא דקיימין תחותה, דהיינו השמן, והנר, והפתילה, והכלי שלהם, ששם מלובשים הכלים דמצב הא' שהם שחורים. וז"ש, בנות ירושלים וכו' כאהלי קדר כיריעות שלמה, דא אוכמא ודא חיוורא, כי בנות ירושלים שהן המרכבה שלה הן שחורות מהמצב הא', דהיינו כאהלי קדר, והמלכות הרוכבת עליהן היא לבנה, כיריעות שלמה, וכולם מאירים יחד. ומתבארים כל ה' הבחינות שבנר, במלכות עצמה. כי המלכות דפנים היא האור הלבן שבנר, שהוא מעל הכל. והאור השחור שבנר, הוא קו השמאל שבמרכבה. והשמן הוא קו הימין. והפתילה היא הקו האמצעי. והכלי המקבל הכל, הוא המלכות המקבלת ג' הקוין.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4