זוהר חדש הסולם – מדרש רות | שיעור 12 | השקפה| לד-לו

מגילת רות  לד – לו שעור 12

מחלון וכליון ערפה ורות

ישנם רצונות דימיוניים בנפש, שאין להם בכלל קיום, וישנם דמיונות שניתן לתקן. כאן מלמד על בחינות אלו של מחלון וכליון, הם בחינות המרומזות בשמם, של מחלון שהייתה בו מילה, וכליון שכלה מהעולם.

הרצונות הגדולים מאד של האדם, ניתנים לשמירה ע"י הקליפות, כדי שלא יתעסק איתם בקדושה טרם תיקון אותם.

רבי פדת ורב פרחיא אמרו, מחלון נקרא, משום שמחל לו הקב"ה לאחר זמן, דהיינו לאחר מיתתו, שאשתו רות נתיבמה ע"י בועז, משום שהיה מוחה בידו של אביו, ומשתדל בו על המשפטים. כליון נקרא, משום שנכלה מן העולם. אמנם בתחילה הוא נשא את רות כשהייתה מואביה, אך אפשר שזכה למחילה בזכות הרהורי תשובה.

ר' יוסי בן קיסמא אמר כשם שהיו הם, כך היו נשותיהם. ערפה, נדונה על שמה, שהיתה קשת עורף, שלא רצתה, שיהיה לה חלק עם ישראל. כמו שאתה אומר, כי פנו אלי עורף ולא פנים. וחכמים אמרו, לפי שהחזירה עורף לחמותה זו בינה, אותו צד של האני המלכות האני שאינו מתקשר עם צד הבורא שבו. גם הקליפה רוצה חלק בישראל, אך רצתה את זה בלי מאמץ מצידה.

רות היא על שם תור, שהוא כשר על המזבח, כך רות, כשרה לבא בקהל, שעליה נתקיימה הלכה, עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית. שהנקבות מותרות לבא בקהל. אפשר להכשיר את צד הנקבה בלבד. לבנות לוט היו בנים, שקראה הבכירה לבנה מואב, שזו עזות פנים. הצעירה לא ציינה אלא קראה לו על שם עם, מעין שתוקי שמסתירים את יחוסו. עוד. רות, היא, משום שיצא ממנה בן שריווה להקב"ה בשירות ותשבחות. רות היא מלכות שעלתה לבינה לכן יש לה תיקון. צד רות שבנפש, הנאמנות לברית, בחרה להתכלל בנעומי שהיא בחינת כח הבינה המאפשר לדבוק ולבחור בערך העליון ולא בחשק הפרטי, זהו כח המאפשר לגייר את הרצונות הגויים שבנפש.

הרצון הוא מוכרח ע"י המחשבה, ואת המחשבה יש לתקן, אין להאשים את ההרגשה שהיא תוצאה. 

רות אשת מחלון באה בקהל. ובעלה נקרא מחלון, משום שמחל לו הקב"ה, שיהיה שמו נזכר על ידי היבום. ערפה אשת כליון, לא באה בקהל, שכילה אותם הקב"ה, וכליון לא נזכר שמו בישראל.

בחכמה בן פירושו הבנה. הבן של רות זו הבנה שהיא בחינת דוד המלך, וההבנה שיוצאת מדרך עורפה זה גולית הפלישתי שמתגאה בכוח העולם הזה.

א"ר רחומאי, בנות עגלון מלך מואב היו. ומפני מה זכה עגלון לכך. א"ר רחומאי, כשבא אהוד ואמר, דבר אלקים לי אליך. ויקם מעל הכסא. אמר לו הקב"ה, אתה קמת מכסאך בשביל כבודי, חייך ממך יצא מי שישב על כסאי, שנאמר וישב שלמה על כסא ה'

יש פה עניין גדול של ביטול הגאווה, גם מואבי יש בו את האפשרות לקום מכסאו, כלומר לתקן את גאוותו. והוא מלך, שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו

מגילת רות  לד – לו שעור 12 

מחלון וכליון ערפה ורות

ישנם רצונות דימיוניים בנפש, שאין להם בכלל קיום, וישנם דמיונות שניתן לתקן. כאן מלמד על בחינות אלו של מחלון וכליון, הם בחינות המרומזות בשמם, של מחלון שהייתה בו מילה, וכליון שכלה מהעולם. 

הרצונות הגדולים מאד של האדם, ניתנים לשמירה ע"י הקליפות, כדי שלא יתעסק איתם בקדושה טרם תיקון אותם. 

קמ) ושש שני בניו מחלון וכליון: רבי פדת ורב פרחיא אמרו, מחלון נקרא, משום שמחל לו הקב"ה לאחר זמן, דהיינו לאחר מיתתו, שאשתו רות נתיבמה ע"י בועז, משום שהיה מוחה בידו של אביו, ומשתדל בו על המשפטים. כליון נקרא, משום שנכלה מן העולם. אמנם בתחילה הוא נשא את רות כשהייתה מואביה, אך אפשר שזכה למחילה בזכות הרוהורי תשובה

קמא) ר' יוסי בן קיסמא וכו': ריב"ק אמד, כשם שהיו הם, כך היו נשותיהם. ערפה, נדונה על שמה, שהיתה קשת עורף, שלא רצתה, שיהיה לה חלק עם ישראל. כמו שאתה אומר, כי פנו אלי עורף ולא פנים. וחכמים אמרו, לפי שהחזירה עורף לחמותה זו בינה, אותו צד של האני המלכות האני שאינו מתקשר עם צד הבורא שבו. גם הקליפה רוצה חלק בישראל, אך רצתה את זה בלי מאמץ מצידה

קמב) רות על שם תור וכו': רות, היא על שם תור, שהוא כשר על המזבח, כך רות, כשרה לבא בקהל, שעליה נתקיימה הלכה, עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית. שהנקבות מותרות לבא בקהל אפשר להכשיר את צד הנקבה בלבד. לבנות לוט היו בנים, שקראה הבכירה לבנה מואב, שזו עזות פנים. הצעירה לא ציינה אלא קראה לו על שם עם, מעין שתוקי שמסתירים את יחוסו. עוד. רות, היא, משום שיצא ממנה בן שריווה להקב"ה בשירות ותשבחות. רות היא מלכות שעלתה לבינה לכן יש לה תיקון. צד רות שבנפש, הנאמנות לברית, בחרה להתכלל בנעומי שהיא בחינת כח הבינה המאפשר לדבוק ולבחור בערך העליון ולא בחשק הפרטי, זהו כח המאפשר לגייר את הרצונות הגויים שבנפש.

הרצון הוא מוכרח ע"י המחשבה, ואת המחשבה יש לתקן, אין להאשים את ההרגשה שהיא תוצאה.  

קמג) רות אשת מחלון וכו': רות אשת מחלון באה בקהל. ובעלה נקרא מחלון, משום שמחל לו הקב"ה, שיהיה שמו נזכר על ידי היבום. ערפה אשת כליון, לא באה בקהל, שכילה אותם הקב"ה, וכליון לא נזכר שמו בישראל.

בחכמה בן פירושו הבנה. הבן של רות זו הבנה שהיא בחינת דוד המלך, וההבנה שיוצאת מדרך עורפה זה גולית הפלישתי שמתגאה בכוח העולם הזה. 

קמד) ועל תקונא דא וכו': ועל תקון זה. נעמי, היא נשמה. אלימלך, נשמה לנשמה. מחלון, רוח השכלית הנקודה שבלב. רות, נפש השכלית. כליון, רוח הבהמיות. ועל זה אמר שלמה, ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. רוח האדם, זהו מחלון. רוח הבהמה, זהו כליון, שהוא מהצד השמאלי. ערפה, היא הנפש הבהמית , שהיא מקשה עורף, והיא מצד שמאל מפנה עורף לקדושה ופניה לשלוש הקליפות הטמאות ענן גדול, רוח סערה ואש מתלקחת שזה בחינת קליפת נוגה רע, המידות של כעס, תאווה. ועל כן כליון, לא נזכר שמו בישראל.

יקחו להם נשים מואביות

קמה) ויקחו להם נשים מואביות: א"ר רחומאי, בנות עגלון מלך מואב היו. ומפני מה זכה עגלון לכך. א"ר רחומאי, כשבא אהוד ואמר, דבר אלקים לי אליך. ויקם מעל הכסא. אמר לו הקב"ה, אתה קמת מכסאך בשביל כבודי, חייך ממך יצא מי שישב על כסאי, שנאמר וישב שלמה על כסא ה'. יש פה עניין גדול של ביטול הגאווה, גם מואבי יש בו את האפשרות לקום מכסאו, כלומר לתקן את גאוותו. והוא מלך, שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. 

קמו) רבי בון אמר וכו': רב"א, אם הייתי שם, כשנתקיימה ההלכה מואבי ולא מואבית, הייתי חולק עליה והייתי אומר, מצד ההבנה שלי  מואבית ולא מואבי. שכתוב בהן, ויחל העם לזנות אל בנות מואב ותקראנה לעם לזבחי אלהיהן. וכתוב, הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם ותהי המגפה בעדת ה'. הן גרמו כל כך, והזכרים אסורים והן מותרות.

קמז) ומיד אמר הדרי וכו': ומיד אמר אני חוזר בי. ומה, משה ואלעזר קבלו אותן, שכתוב, אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם. מהו הטעם. הוא כי באונס עמדו בנות מואב באותו מעשה, שאמר ר' חלקיה אמר ר' אסיא בן גוריון, האנשים באו ומביאים אותן בעל כרחן, ואותה שלא רצתה, הרגו אותה. עד שכל המואביות היו שם באונס. וע"כ האנשים אסורים ודאי, והנשים מותרות. תמיד יש לראות מי הצד הפועל שעליו האחריות ולא הצד הנפעל ועוד, שכתוב בתורה שני טעמים, על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, ואשר שכר עליך בלעם. הרי שעיקר הדבר היו גברים.

קמח) אמר ר' חסדאי וכו': אר"ח, והרי למדנו, שנחל שיטים הוא מגדל הניאוף של נשים, ואתה אומר, שבאונס עמדו שם. וא"ר אושעיא, מ"ש, ומעיין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים. היינו, כי באותו זמן עתיד הקב"ה לרפאות את כל העולם, ומפני שנחל שטים מרבה ניאוף, יצא מעיין מבית ה' לרפאות אותו הנחל. א"כ הרי לך, כי בשביל הניאוף הן באות מעצמן. גם אם היה בהן רצון ניאוף לא היו באות מעצמן

קמט) א"ר מנסיא ח"ו וכו': א"ר מנסיא חס ושלום. גלוי וידוע שבמקום שבעליהן ואביהן שם, שאינן באות בעצמן לעין כל. אלא הם הפקירו אותן בעל כרחן, בעצת בלעם.

קנ) א"ר יוסי בן קסמא וכו': אר"י בן קסמא, תמה אני. אם מגילה זו לא באה אלא כדי ליחס זרע דוד, שבא מרות המואביה. כי א"כ, לא יספר יותר מיחוס דוד, ולמה לי כל כך, יתחיל לכתוב היחוס מבועז שנשא את רות, ויאמר אלה תולדות פרץ עד וישי הוליד את דוד. ומשיב, אלא הכל הוצרך בשביל הצדקת הזו שבאה להתגייר, ולחסות תחת כנפי השכינה, ולהודיע ענותנותה וצניעותה וצדקותה. בא להראות שאותה מלכות שאחרי הצמצום היא הנקודה האמצעית אשר באמצע ממש,  מלכות דאין סוף, ניתנה לגויים כלומר ירדה לנקודת תחת רגלי גלגלתא. האדם צריך להיבראות מאותה מלכות שהייתה בסיום רגלין, והיא שייכת לעם היהודי. לקח ה את המלכות הזו והכליל אותה עם בינה, ואז מתברר שהיא כמו ארץ כנען שניתנה לגויים כאשר היא שייכת לעם היהודי. 

קנא) רבי אלעזר בר' יוסי וכו': ר"א בר"י אמר, שע"כ האריך כל כך, כדי להודיע זרע דוד שהוא כסף צרוף בעליל לארץ. כי פרץ ועובד כסף צרוף הם, ככסף זה שנצרף פעם ושתים. דהיינו פרץ, ע"י יהודה ותמר, בפעם א', ועוד ע"י בועז ורות, בפעם השניה.

קנב) ואם תאמר מפני וכו': ואם תאמר, מפני מה באו מן האמהות, תמר ורות, בענין זה. אלא כסף מזוקק מתוך סגים שבה. וזרע דוד צרוף מצד זה, מהצד הטוב, ומצד זה מהצד הרע. שכתוב, ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך וגו'. דהיינו בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע. הכל צריך כאחד. וזרע דוד נצרכו לזה.