דף הבית זוהר חדש זוהר חדש רות השקפה זוהר חדש הסולם – מדרש רות | שיעור 10 | השקפה| כט-ל

זוהר חדש הסולם – מדרש רות | שיעור 10 | השקפה| כט-ל

מרץ 14, 2021

מגילת רות כח – ל שעור 10

ויהי בימי שפוט השופטים

הבסיס לכל התיקונים של האדם הוא כיצד השופט שבנפשו שופט, הכל מתברר במחשבה. כדי שאדם יוכל לדעת מהי דרך האמת הוא זקוק לשפיטה נכונה.

כאשר מרגיש רעב נפשי, כלומר מידת ההשפעה אינה מגיעה אליו, עליו לדעת שהקב"ה, עושה את תפקידו כראוי ובזמן, הקב"ה רוצה לתת לאדם יותר ממה שהוא רוצה לינוק.

ההרגשות נבנות ע"י המחשבות, כאשר הפעולה היא לשים את הרגשות בצד, ובמצב קפוא בו מסכימים לא לקבל אור בכלל, באים לברר ע"י מחשבה עליונה אמיתית.

אלימלך הלך לשדה מואב, לרצון שבא מצד האב. מואב הוא הרצון שבא מאב, הוא הרצון לגדלות כלי הקבלה אותו חייבים לצמצם בזמן העבודה בדרך, בלי לחפש את התענוג הגדול לקבל לפרטיות. החיבור צריך להיות למחשבה העליונה שהיא מעבר לאדם עצמו.

קודם מסמנים את המטרה של השכל העליון, ואת האני המורגש מביאים אל המטרה. השפיטה המוקדמת שאומרת "מה יצא לי מזה" אינה נכונה ולא תעזור כאשר נותנים לאני הכוזב שבנפש לשפוט.

שדה מואב זה מקום הגאווה הנפשי, בו הרצון הפרטי גואה על שאר הרצונות.

פתח ההוא סבא ואמר, ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ. בזמן שהקבלה דן את העולם, למי הוא דן תחלה. לאותם שהם דנין את העולם, מי דן אותם, הקב"ה. מפני קלקול הדין, רעב בא לעולם. יש שפיטה ויש דין, דין הוא צורת המחשבה של האדם, הוא להסתכל על נקודות החיסרון, השפיטה היא משולבת ברחמים. מקור הבעיות בעולם, שמקלקלים את הדין והמשפט, שפיטה לא אמיתית ולא נכונה של האדם.

אלימלך גדול בדורו, ראוי לעמוד על עצמו, ועל אחרים ואסור היה לו לברוח ולשמור על עצמו. כיון שראה הרעב, מיד ברח במקום לדאוג לעמו. לפיכך נענש. אמר, מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער. שער הוא מה שאדם משער בליבו. אדם חלש בורח אל מה שקל ויפה, היינו קליפה, במקום להתמודד.

אדם צריך לשער בליבו על פי ל"ב נתיבות החכמה, הם הנובעים משורשי המחשבה, כלומר שורש אמוני בו במקור אין שום רצון לקבל. עליו לפעול על פי פנימיות התורה, ולבוא לתיקון תוך מוכנות לשינוי פנימי ומוכנות לשלם מחיר עבור האמת. עליו לעשות סייגים לתורה, גדרות שיאפשרו לו לבוא לדרך האמת. אי אפשר לחפש רק את הנוחות, את מה שקל ויפה. השפיטה צריכה להיות אמיתית גם אם לא ניתן כרגע ליישם הכל בבת אחת, אך צריך הוא לגור במקום תורה.

פתח ר' יהודה. רפאות תהי לשרך וגו'. התורה היא רפואה לאדם, לגוף ולעצמות בעולם הזה ובעולם הבא. התורה מחברת את הסופיות לאין סוף שאמר ר' נחמיה א"ר נהוראי, רפואה לאדם בעולם הזה בכל יום, היא, מי שקורא קריאת שמע כתיקונה, שמקבל על עצמו עול מלכות שמים ולהיות עבד השם. כל יום יכול אדם לצאת ממצרים ע"י ק.ש בכוונה.

מגילת רות כח – ל שעור 10

ויהי בימי שפוט השופטים

שדה מואב זה מקום הגאווה הנפשי, בו הרצון הפרטי גואה על שאר הרצונות.

קיב) פתח ההוא סבא ואמר, ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ. בזמן שהקבלה דן את העולם, למי הוא דן תחלה. לאותם שהם דנין את העולם, הם דנין את העולם, מי דן אותם בדרך שאדם הולך מוליכין אותו. הקב"ה. מפני קלקול הדין, רעב בא לעולם. יש שפיטה ויש דין, דין הוא צורת המחשבה של האדם, הוא להסתכל על נקודות החיסרון, השפיטה היא משולבת ברחמים.

קיג) בכל זמן אינו בא, אלא בעון ראשי העם. כי הא דאמר רבי יודאי, מאי דכתיב, רב אוכל ניר ראשים ויש נספה בלא משפט. כשיש סיפוק אוכל בעולם, ניר ראשים, הם זורעים ואוכלים לשובע ניר גמטרייה 260. וכשאין אוכל בעולם, יש נספה בלא משפט, יש מי שעומד בשלוה, ונספה מן העולם. על איזה עון. על עון שמקלקלים את הדין ואת המשפט, ומעוותין אותו ראש הבעיות שיש בעולם, שמקלקלים את הדין והמשפט, שפיטה לא אמיתית ולא נכונה של האדם.

קיד) ואי תימא, אם הגדולים חוטאים בלא משפט, שלא עשו משפט בעולם, הקב"ה בא להרוג העניים בשבילם. אלא, העניים הם כליו של הקב"ה, והם קרובים אליו, וכשהרעב בא לעולם, הם צועקים אליו, והקב"ה שומע להם, ומעיין על העולם, ודן לאותן שגרמו צער זה על העניים, ונספים מן העולם קודם זמנם. כדכתיב, אם צעק יצעק אלי וגו' ושמעתי כי חנון אני. ואומר, וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב וגו בא להרוג את העניים ובזה ידון את הראשים.

קטו) בודאי, באותו זמן, יש נספה ומסתלק מן העולם, קודם זמנו, בלא משפט, על שלא הוציאו המשפט לאורה ידעו את האמת ולא פירסמו, ועל שעוותו וקילקלו המשפט. דאמר רבי יוסי, כל דיין שאינו מחמיץ את הדין שלא מפספס את מידת הדין והולך במידת הרחמים, אזי מי שלא הולך במידת הרחמים, אין מחמיצין דינו מלמעלה, ומסתלק מן העולם קודם זמנו. הה"ד, יש נספה בלא משפט.

קטז) יש מי שדן את הדין לאמיתו, ומקבל שכר עליו מאת הקב"ה. ויש מי שדן דין אמת לאמיתו, ונתפש. כגון דיין שמדקדק דקדוקים לזכות לרשע, ואינו מעניש אלא בדין אמת. דתניא, בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה, כדי לעשות סייג לתורה. או מפני שהזמן גורם, והדיין מסלק עצמו מן הדין, ומלהענישו, ומדקדק בענין הדין, למצוא פתח לזכות אותו מן הדין ממש, והוא דין אמת, אפ"ה כשהקב"ה דן את העולם, אותו הדיין נתפס עליו, ומסתלק מן העולם קודם זמנו אומר לעצמו שיש לו תירוץ טוב, אך הוא בכח חיפש פתח לדבר רע. ואם לאו, עליו הכתוב אומר, לא נין לו ולא נכד בעמו. כשעצמו אינו נתפס, נתפס זרעו.

קיז) יש מי שאינו וכו': יש מי שאינו דן את הדין לאמתו, ומקבל עליו שכר. כמו, אבא, שראה אחד המחבק אשת איש ונושק לה, הוציא אותם להריגה, והרג אותם. לא משום שהיו ראויים להריגה, אלא כדי לעשות גדר לתורה. ולא יאמרו, שהדיין הוציא אותם מדין תורה, שהרי אינם חייבים מיתה, אלא ועשו גדר לתורה. והדיין שאינו עושה גדר לתורה, אין לו גדר בעולם הזה, דהיינו של נין ונכד עצור ועזוב. ובעולם הבא, מעבירים ממנו אותם מעשים טובים שהם גדר לאדם לעולם הבא. כמו שאמר ר' נורי, עשו סייג לתורה, כדי שתאריכו חיים בעולם הזה ובעולם הבא. בזכות החסדים שעשיתם והייתם מוכנים לעשות סייג לתורה מרוב אהבתכם לתורה

קיח) וילך איש. בכל וכו': וילך איש. בכל מקום שנאמר איש, צדיק גדול הוא בדורו, שיוכל לעמוד על עצמו, דהיינו שזכותו גדולה להגן על עצמו, ועל אחרים. כענין זה הוא כשנאמר איש לדופי, כמו, איש יודע ציד איש שדה, שפירושו, שהוא רשע ההורג ברשעו ומאבד בני אדם ואינו מפחד יש איש בעל יכולות, גיבור שיכול להילחם, השאלה במה הוא נלחם ומאיזה מקום פועל

קיט) אלימלך גדול בדורו, ראוי לעמוד על עצמו, ועל אחרים ואסור היה לו לברוח ולשמור על עצמו. כיון שראה הרעב, מיד ברח במקום לדאוג לעמו. לפיכך נענש. מבית לחם יהודה, ממקום סנהדרי גדולה, מגביעו דאורייתא דתמן. כמה דאת אמר, מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער. אדם חלש בורח אל מה שקל ויפה, היינו קליפה, במקום להתמודד.

קכ) ודא עקר רגלוי וכו': וזה, אלימלך, עקר רגליו ממקום נובע תורה, שבבית לחם יהודה, לגור בשדי מואב. ומשום זה, נענשו. ואתה רבי גלית עצמך למקום שהחברים נובעים תורה, שמבועי התורה כאן. אמר, ברוך הרחמן ששלח אותי לכאן, לשמוע דבריך. אדם צריך לגור במקום תורה

קכא) רבי בון הוה וכו': רבי בון היה הולך יום אחד בדרך. פגע בו ילד אחד. א"ל, רבי, רצונך, שאלך עמך בדרכך, ואשמש לפניך בדרך זה. אמר לו, לך. הלך אחריו.

קכב) עד דהוה אזיל וכו': בעוד שהיה הולך, פגעו בו, רבי חייא ורבי אבא ור' יודא ור' יוסי, אמרו לו, אתה הולך לבדך, ואין מי שישא משאך אחריך. אמר להם, ילד אחד כאן ההולך אחרי. אמר ר' חייא, ראוי אתה שתתחייב בנפשך, כי אין עמך עם מי שתעסוק עמו בדברי תורה. ישבו בשדה תחת אילן אחד. אל לו לאדם ללכת בדרך לבדו אלא עם חברותא ללימוד תורה

קכג) פתח ר' חייא וכו': פר"ח ואמר, ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום. ההולך בדרך צריך להיות עמו, מי שידבר עמו בדברי תורה. וכך דרכם של צדיקים, הולך ואור, הולך ועמו דברי תורה, שכתוב ותורה אור, עד נכון היום, דהיינו עד שתשתתף עמו השכינה, ולא תזוז ממנו. שלמדנו, בכל מקום שיש דברי תורה, השכינה שם. שנאמר, בכל מקום אשר אזכיר את שמי וגו שמזכיר את השכינה, שם נמצא הקב"ה.

קכד) פתח ר' יהודה וכו': פר"י ואמר, רפאות תהי לשרך וגו'. התורה היא רפואה לאדם היא מחברת את הסופיות לאין סוף, לגוף ולעצמות בעולם הזה ובעולם הבא. שאמר ר' נחמיה א"ר נהוראי, רפואה לאדם בעולם הזה בכל יום, היא, מי שקורא קריאת שמע כתיקונה שמקבל על עצמו עול מלכות שמים ולהיות עבד השם, כל יום יכול אדם לצאת ממצרים ע"י ק.ש בכוונה.