זוהר חדש הסולם – מדרש רות | שיעור 6 | השקפה| טז-יח
מגילת רות טז – יח שיעור 6
כצאת השמש בגבורתו
הזוהר מכוון את האדם לפרטים בעולם הגשמי, אותם יש להפעים בעולם הרוחני שהוא העיקר לתיקון. כאן מראה את הסיבה להתחלפות היום והלילה ביחס לעבודת השם הנדרשת.
כוכב פירושו, כוח בו. לאדם יש שליטה בנפש לכוחות רבים, כוחות הנובעים מכוחו של הבורא, שאין עוד כוח מלבדו. כוכבי הלילה, היינו כוח הנפש שהסימן לו הוא כוכבי הלילה, בא כדי שאדם יוכל להרגיש את הנפרדות שלו, את האני, ההשתוקקות, כדי שיוכל להביא לחיבור ליחד, לכוכבי היום. קודם יש להרגיש את החיסרון שמובחן בלילה, כדי לרצות להשיג את המילוי.
הרצון ניתן באדם ע"י הבורא, כדי שישתמש בו לפי רצון הבורא. בלילה מעוררים את הרצון כדי לרכוש אמונה בזמן שאין גילוי, כדי לזכות לאור ביום.
המלחמה הפנימית באדם היא מול האגו שלו, הגאווה, שהרצון הפרטי שלו גואה על כל שאר הרצונות.
הדרך להגיע לתכלית היא בקו אמצעי, כלומר כאשר האמונה מימין שולטת על ההשתוקקות והרצון לקבל משמאל. קו אמצעי מאחד בינהם ע"י שמרסן וממעט את הרצון משמאל ומכפיפו לימין.
מי שאינו מוכן להילחם באגו, אפילו לימוד התורה שלו הוא לימוד של קו שמאל, שיביאו לעשות תורתו קרדום לחפור בו כדי להתפאר בכבוד מזויף.
ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלקים. ברן, לשון רון, שמחה. כך צריך האדם לפעול בשמחה את הרצונות שלו, לעשותם רצון הבורא.
הכח של שמע ישראל הוא כוח אמוני הבא לשמירה על האדם שלא יהיה לו שום נזק, לכן יש בכוונה של שמע ישראל הכנה ראויה לבוא לתפילת שמונה עשרה לפני המלך. לכן ראוי שכל אחד יראה שקריאת שמע שלו מעוררת את האמונה השלמה
מגילת רות טז – יח שיעור 6
כצאת השמש בגבורתו
הזוהר מכוון את האדם לפרטים בעולם הגשמי, אותם יש להפעים בעולם הרוחני שהוא העיקר לתיקון. כאן מראה את הסיבה להתחלפות היום והלילה ביחס לעבודת השם הנדרשת.
כוכב פירושו, כוח בו. לאדם יש שליטה בנפש לכוחות רבים, כוחות הנובעים מכוחו של הבורא, שאין עוד כוח מלבדו. כוכבי הלילה, היינו כוח הנפש שהסימן לו הוא כוכבי הלילה, בא כדי שאדם יוכל להרגיש את הנפרדות שלו, את האני, ההשתוקקות, כדי שיוכל להביא לחיבור ליחד, לכוכבי היום. קודם יש להרגיש את החיסרון שמובחן בלילה, כדי לרצות להשיג את המילוי.
הרצון ניתן באדם ע"י הבורא, כדי שישתמש בו לפי רצון הבורא. בלילה מעוררים את הרצון כדי לרכוש אמונה בזמן שאין גילוי, כדי לזכות לאור ביום.
המלחמה הפנימית באדם היא מול האגו שלו, הגאווה, שהרצון הפרטי שלו גואה על כל שאר הרצונות.
הדרך להגיע לתכלית היא בקו אמצעי, כלומר כאשר האמונה מימין שולטת על ההשתוקקות והרצון לקבל משמאל. קו אמצעי מאחד בינהם ע"י שמרסן וממעט את הרצון משמאל ומכפיפו לימין.
מי שאינו מוכן להילחם באגו, אפילו לימוד התורה שלו הוא לימוד של קו שמאל, שיביאו לעשות תורתו קרדום לחפור בו כדי להתפאר בכבוד מזויף.
סא) רבי נהוראי ור"י וכו': רבי נהוראי ור' יצחק, קמו עם האור, דהיינו כשהאיר היום, ללכת לדרך. עוד לא יצאו, נשא רבי נהוראי את עיניו, וראה בכוכבי בקר שהם רועדים. א"ר יצחק, ראה הכוכבים האלו שהם רועדים מפחד אדונם יראת הרוממות שכולם מכבדים את השם, כי עתה הגיע זמנם לומר שירה הגיע שינוי צורת המציאות והגיע תפקידם למלא
סב) בגין דאינון בני וכו': משום שבני אלקים דהיינו המלאכים הנקראים בני אלקים כנראה מצמצום א, עומדים עליהם, על הכוכבים מצמצום ב, וכשהצבאות האחרים המשבחים בלילה, גומרים שירתם, בני אלקים אלו תוקעים תרועה, ומתכנסים כל המחנות השולטים בלילה, אל מקומם תקיעה התרועה לצורך התעוררות לכוכבי הבוקר לבוא ולעשות תפקידם
סג) כדין אינון כוכביא וכו': אז כל הכוכבים השולטים ביום, בבוקר, רועדים ומפחדים ומעלים שירה, כי עתה, הגיע זמנם לשבח לאדונם, בעת ששומעים אותה התרועה. שכתוב, ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלקים. ברן, לשון רון, שמחה
סד) אקדימו ואזלו והוה וכו': הקדימו והלכו, וכבר האיר היום. כשיצא השמש ונגלה לעולם, אמר ליה רבי יצחק לרבי נהוראי, תמהני כשהייתי מסתכל בשמש, כי כשיצא, יצא אדום. ולאחר כך חזר להיות לבן, למה הוא כך.
סה) ודאי אדכרנא מלה וכו': נזכרתי ודאי הדבר שאמר ר' יוסי בן שלום, אמר רבי יצחק בן יהודה, השמש כשיוצא יוצא בגבורה, כאדם גבור, ובוקע י"ג חללי חלונות שברקיע, משקופי, פירושו חללים, כי על נקיק, מתרגם שקיפא (ירמיה ט"ז ט"ז).
סו) ולית בכל אינון וכו': ואין בכל כוכבי השמים והמזלות שיהיה נקרא גבור, חוץ מהשמש. מה היא הגבורה שעושה. אלא כשנגמר היום ובא הלילה, נסתתמו כל החלונות והחללים שברקיע. בשעה שבא היום, והשמש יוצא, הוא מתעטר ונחקק באותיות של סוד השם הקדוש, ובגבורה והכח של השם הקדוש, נכנס בכל הרקיעים, ובוקע בכל החלונות, ונשרפים בלהביו, ופותח אותם ויוצא לחוץ.
סז) ומנ"ל דאתקרי גבור וכו': ומאין לנו שהשמש נקרא גבור. הוא שכתוב, ישיש כגבור לרוץ אורח. וכתוב, כצאת השמש בגבורתו. דהיינו כגבור שנכנס למלחמה ונוצח, הוא אדום. כשנצח חוזר לצבעו הראשון. כך השמש כשיוצא נדלקים בו שלהבותיו. והוא אדום מרוב גבורתו, ואח"כ חוזר לצבעו הראשון.
פירוש הדברים. השמש, הוא ז"א, דהיינו הקו האמצעי המיחד ימין ושמאל זה בזה, ואח"כ מעמידו בשליטת הימין. וביום שולט הימין עם מה שהרוויח בלילה מהשמאל, הוא בחינת השפעה, לבן, וע"כ הוא אור. ובלילה, שולט קו השמאל, שהוא חשך חכמה בלי חסדים כשאינו תחת שליטת הימין, ולפיכך כשמגיע הלילה, מתקלקל התקון של הקו האמצעי שיחד ימין ושמאל זה בזה, והעמידו בשליטת הימין, אלא קו השמאל מאיר בלי שליטת הימין, וע"כ נעשה חושך אותו יש לנצל כדבר חיובי, ומשום שבכל לילה מתקלקלת פעולת היחוד דימין ושמאל שע"י הקו האמצעי, ע"כ כשנגמר הלילה צריך הקו האמצעי, שהוא השמש, לחדש פעולת היחוד דימין ושמאל, דקו אמצעי, שהוא ע"י הדינים דמסך דחירק שבו, שממעט ג"ר דחכמה שבקו שמאל ומיחדו עם הימין בתחילה ע"י כח גבורה של המנעולא שמכריח את המדרגה לעצור ולהפסיק את החכמה. (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח ע"ש).
וז"ש (באות ס"ה) שמשא כד נפיק, כשהשמש, שהוא ז"א, יוצא לממשלתו ממשלת היום, להאיר בחסדים שבקו ימין, נפיק בתוקפא כגבר תקיף, יוצא בגבורה כאיש גבור, דהיינו שיוצא במסך דחירק ללחום כגבור עם קו השמאל שרוצה חוכמה כשאין חסדים, ולמעט ג"ר דחכמה שבו, כדי ליחדו עם הימין כאשר מורידים אותו, קצת לעמעם את ההרגשה החזקה, אז ניתן לחבר את ו"ק דחכמה. ג"ר הוא הרגש חזק מידי כדי לחברו לימין (כמ"ש שם), ובקע תליסר משקופי חלוני דדקיעא. כי ע"י יחוד ימין ושמאל שהקו האמצעי עושה, יוצאים ג' קוין ומלכות המקבלתם, שבכל אחד מד' אלו יש ג' קוין, וד"פ ג' הם י"ב, ועם הכולל הם י"ג, ונבחנים כחלוני הרקיע סתומים שהשמש שהוא הקו האמצעי, מאיר דרך י"ג החלונות האלו. ומתוך שבכל לילה, כשמגיעה שליטת השמאל מתקלקלת פעולת היחוד דימין ושמאל, ע"כ הם נסתמים בכל לילה. וכשנגמר הלילה צריך השמש, שהוא הקו האמצעי, לחזור ולבקוע בהם, ולפתוח אותם. בכל פעם שישנה שליטת הלילה יש לבקוע שוב את חלוני הרקיע כדי לבוא לשליטת הימין
וז"ש (באות ס"ו), מה גבורה עביד. אלא כד אסתיים יממא ועאל ליליא, דהיינו כשנגמרה שליטת קו ימין, ובא הלילה שהוא שליטת קו השמאל, אסתתמן כל אינון כוין ומשקיפין דרקיעא, כי אז מתקלקל היחוד של ימין ושמאל שעשה הקו האמצעי, וי"ג החלונות שנעשו ע"י יחודו, נסתמים מתקלקל אומר שזה לצורך תיקון, שצריך את הלילה מפני שההתקדמות היא בעולה ויורד. וכיון שי"ג חלוני רקיע נסתמו, נעשה חשך. בשעתא דאתי יממא ושמשא נפיק, כשהגיע הזמן של ממשלת קו ימין, והשמש, שהוא הקו האמצעי, יוצא לפעולתו, ליחד הימין והשמאל, ולהשליט אור הימין, אתעטר ואתגליף באתוון דרזא דשמא קדישא, כי ד' אותיות הוי"ה רומזות על ג' קוין ומלכות המקבלתם, ובתוקפא ובחילא דיליה, כניס בכל אינון רקיעין, דהיינו בי"ג רקיעים, היוצאים מג' קוין ומלכות, כנ"ל, ובקע בכל אינון חלונין, שבוקע את הסתימות שנעשו בחלונות הרקיע מחמת שליטת השמאל, ואתוקדון בשלהובוי, דהיינו שממעט ג"ר דשמאל בשלהבות הדינים שבמסך דחירק, ופתח לון, שאז חוזר ומיחד הימין והשמאל, שפותחים שוב י"ג חלוני הרקיע, ונפק לבר, שאז יוצא אורו דרך י"ג החלונות להאיר לחוץ. ברגע שפותח את י"ג חלוני רקיע אז אפשר להאיר בקו אמצעי. לעיתים יש להילחם כשהמלחמה באה בשביל השלום, זו המלחמה של איילת השחר, שמאירה השמש באדמומית. אנשים אוהבים את הרומנטיקה בשקיעה אך היא מראה על סתימת קו אמצעי ושליטת התאווה
וסדר היחוד של ג' קוין הוא, שבתחילה נותן שליטה להארת קו השמאל, ואח"כ מיחדו עם הימין, ונכלל גם הימין משמאל, ולבסוף אחר שנכללו זה בזה נשאר בשליטת הימין, ונמצא, שמתחילת היחוד נוצח הימין ע"י שליטת השמאל, אלא לבסוף נצח הימין את השמאל. וז"ש (באות ס"ז) כגבור שנכנס למלחמה ונוצח הוא אדום וכו', כי בתחילת המלחמה מקבל השמאל שליטה על הימין והימין נוצח, וע"כ השמש אדום בתחילת יציאתו כמו הקו שמאל. אבל לבסוף נשאר השמאל בשליטת הימין, והימין נצח, וע"כ חוזר השמש למראה לבן, כמו קו הימין.
וז"ש (באות ס"ב) וכד מסיימו שאר חיילין דקא משבחין בליליא אינון בני אלקים תוקעין תרועה, ומתכנסין וכו' כי המלאכים הנמשכים מקו שמאל אומרים שירה בלילה, וכשהם גומרים שירתם, דהיינו כשמגיעה ממשלת היום שהיא קו ימין, אז באים המלאכים המשמשים לקו האמצעי, הנושאים את מסך דחירק, הממעט קו השמאל, ופעולת המיעוט הזו, נבחנת לתקיעת תרועה (כמ"ש בזהר אמור אות קצ"ג בהסולם ד"ה וז"ש באות קצ"ב, ע"ש).
וז"ש, אינון בני אלקים תוקעין תרועה, שאז מתמעט קו השמאל, ואותם המלאכים הנמשכים ממנו, מתמעטים גם הם ופוסקים מלומר שירה, וז"ש ומתכנסין כל משריין דשלטין בליליא לאתרייהו. דהיינו שפוסקים שירתם. כדין אינון כוכביא דשלטי ביממא, שהם המלאכים הנמשכים מהקו האמצעי, מרתתין ודחלי, מחמת התרועה, שהיא הדינים דמסך דחירק דקו האמצעי, אבל עי"ז מתיחדים הקוין זה בזה ונשארים תחת שליטת הימין, וז"ש וסלקי שירתא וכו' שהגיע זמנם לומר שירה. וז"ש ברן יחד ככבי בקר, דהיינו כשמגיע זמן שירתם של המלאכים השולטים בבקר, הנמשכים מהקו האמצעי, אז ויריעו כל בני אלקים, שבני אלקים תוקעים תחילה תרועה, כדי למעט את קו השמאל וליחדו עם הימין. שעי"ז מאיר אור הבקר, וככבי בוקר אומרים שירה.
סח) אזלו כד מטו וכו': הלכו, כשהגיעו לשדה, א"ר יצחק, יאמר אדוני מאלו דברים טובים שאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים שבקריאת שמע ובכך מייחדים שם השם. פתח ואמר, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. מקרא זה נכון, בשעה שאמרו בני יעקב לאביהם, שאמרו לו, שמע ישראל, או משה לישראל, שאמר להם, שמע ישראל, אבל עתה, כל העולם אומרים שמע ישראל, לאיזה ישראל אומרים.
סט) אלא הא תנינא וכו': ומשיב. אלא, הנה למדנו, יעקב אבינו לא מת, והקב"ה חתם אותו בכסא כבודו, שיהיה תמיד עדות על בניו, שמיחדים שמו של הקב"ה, בכל יום ב' פעמים כראוי. וכשהם מיחדים שמו של הקב"ה, אומרים, שמע ישראל, תהיה עד עלינו שאנו מיחדים שמו של הקב"ה כראוי. יעקב נקרא בקטנות וישראל בגדלות, ותפקידנו להביא את בחינת יעקב, שהוא לא מת לבחינת ישראל
ע) בההוא שעתא נטלי וכו': באותה שעה, לוקחים את יעקב בארבע כנפים פרושות לארבע רוחות העולם, ומעלים אותו לפני הקדוש העליון, ומברך אותו בשבע ברכות. פתח הקב"ה ואמר, אשרי הוא האב שהוליד זרע זה בארץ. אשרי הם הבנים שמעטרים כך את אביהם. באותה שעה פותחים ואומרים כל צבאות השמים, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. הכח של שמע ישראל הוא כוח אמוני הבא לשמירה על האדם שלא יהיה לו שום נזק, לכן יש בכוונה של שמע ישראל הכנה ראויה לבוא לתפילת שמונה עשרה לפני המלך.
עא) ויעקב מתעטר בתליסר וכו': ויעקב מתעטר בי"ג נהרות אפרסמון הטהור, ועומד תמיד על בניו, כעיר מוקפת חומה לפני הקב"ה, ואינו נותן שדין קשה ישלוט עליהם, וע"כ כל בני העולם לא יוכלו לכלותם. ז"ש, אל תירא עבדי יעקב. ראוי שכל אחד יראה שקריאת שמע שלו מעוררת את האמונה השלמה.
עב) פתח רבי יהודאי וכו': פתח ר"י ואמר, כדמיון שיש י"ב שבטים למטה, שהם בני יעקב, כך יש יעקב עליון בשמים, שהוא ז"א, וי"ב שבטים עליונים. שהם י"ב בחינות שבמלכות המקבלים מי"ב צירופי הויה שבז"א. וכדמיון שישראל מיחדים שמו של הקב"ה למטה, כך מיחדים מלאכים קדושים למעלה. והכל באפן שלמעלה.
