זוהר חדש הסולם – מדרש רות | שיעור 15 | השקפה| מג-מה
מגילת רות מג – מה שעור 15
רות וערפה
אין קוראים לעובר בשם, אלא רק לתינוק שנולד, מפני שאין לו מסכים בכוחות עצמו לתקן, אלא משתמש בכוחות האם. שם של אדם מציין את תפקידו ועבודתו בעולם, וכאשר מתגייר מתחלף שמו מפני שמעתה מקבל עבודה של יהודי. כך גם יעקב כל עוד היה בקטנות עבד מול לבן כנגד ע.ז וכשבא לעבוד מול המלאך של עשיו, נקרא ישראל.
שואל הזוהר לגבי רות, האם התגיירה כבר בתחילה או לאחר שבאה לארץ. אמר לו והרי כתוב אח"כ, באשר תליני אלין ואלקיך אלקי וגו'. הרבה התראות עשתה נעמי לרות כמו שלמדנו, וכולן קבלה עליה. ואם נתגיירה כשנשאה למחלון, למה לה עתה להתרות בה כל כך.
א"ל חס ושלום שנשאה למחלון, והיא גויה. אלא כשנשאה נתגיירה, ובחזקת אימת בעלה, עמדו היא, וערפה, בענין זה. כיון שמתו בעליהן ערפה חזרה לסרחונה, ורות עמדה בטעמה. שכתוב, והנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה ורות דבקה בה כמו שהיתה בתחילה. כיון שמת בעלה דבקה בתורה מרצונה. אצל עורפה, כל זמן שאימת בעלה הייתה עליה, התנהגה כאילו יהודייה, אך כאשר קשה נבחן האדם האם ממלא תפקידו, האם שומר הוא על הברית. כל עוד הייתה לה תמורה מבעלה לכאורה שמרה על היהדות, אך זה לא גיור כל עוד לא עומדים במבחן מתוך בחירה.
אור לו בציון ותנור לו בירושלים
באורים היינו בשתי אשות שהם בציון וירושלים, שכתוב, נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. ואין בני אדם יודעים בהן. ואין לך אדם בעולם שאין לו שתי אשות אלו, והן נקראות, יצר הרע ויצר הטוב. והקב"ה נתנם לבני אדם, כדי לנחותם בהם. והכתוב אומר, על כן באורים כבדו ה' בהם, האדם מכבד לקונו. על האדם לכבד את השם עם שני יצריו, הטוב והרע, כלומר בשני סוגי ההתלהבות וההשתוקקות, צד הזכר וצד הנקבה שבנפש.
אש בציון ואש בירושלים הן שתי בחינות נפשיות באדם שבד"כ אינו מכיר. אש פנימית של זכר, בחינת ציון, שבד"כ מניע אותו לימוד וידיעה, שמציון תצא תורה, ואש פנימית של נקבה, עניין של מלכות, כוח פרקטי, הן שתי תאוות שמזיזות את האדם. בשני כוחות אלו ניתן להשתמש למלא תאווה אישית, או לפעול כראוי לקשר עם השם. הבדיקה היא האם שומר האדם על הברית, על המחויבות והנאמנות לקשר לכלל.
המצווה לא לאכול מעץ הדעת היא כנגד האש מצד הנקבה, מצוות לא תעשה, והמצווה מצד הזכר, דווקא לאכול מעצי הפרי כנגד ציון. אלו שני תיקונים כנגד גאווה ותאווה. הגאווה אומר מגיע לי, אני מבין אני חכם, והתאווה שרוצה לקבל לפרטיות.
האדם הוא עולם קטן, ומתחת להר הבית שבנפש כל אחד, שם הרהור הלב, בו יש לבנות את המשכן לקב"ה. שני היצרים באדם, היצר הטוב, ציון, והרע כנגד ירושלים.
הישמעאלים יכולים לתקן רק את ביטול של התאווה, יש להם ברית מילה, אך זו מילה זמנית מפני שלא עושים פריעה. תפקידם להסיט העולם מעבודה זרה. התיקון של ציון יכול להעשות רק על ידי ישראל.
עם ישראל צריך לחזק את בני ישמעאל כדי שלא יפלו לע.ז שזהו תפקידם, עד שישראל ישלימו התיקון של ציון, שאז תתפשט פנימיות התורה, ויקום הבית.
מגילת רות מג – מה שעור 15
רות וערפה
אין קוראים לעובר בשם, אלא רק לתינוק שנולד, מפני שאין לו מסכים בכוחות עצמו לתקן, אלא משתמש בכוחות האם.
קפ) שאל רבי פדת וכו': שאל רבי פדת לבנו של ר' יוסי איש סוכו, רות כיון שנתגיירה, מפני מה לא קראוה בשם אחר שם של אדם מציין את תפקידו ועבודתו בעולם, וכאשר מתגייר מתחלף שמו מפני שמעתה מקבל עבודה של יהודי. א"ל כך שמעתי, שם אחר היה לה, וכשנשאת למחלון קראו שמה רות. ומשם עלתה בשם זה. כי כשנשאת למחלון נתגיירה, ולא לאחר זמן. כך גם יעקב כל עוד היה בקטנות עבד מול לבן כנגד ע.ז וכשבא לעבוד מול המלאך של עשיו, נקרא ישראל.
קפא) אמר לו והכתיב וכו': אמר לו והרי כתוב אח"כ, באשר תליני אלין ואלקיך אלקי וגו'. הרבה התראות עשתה נעמי לרות כמו שלמדנו, וכולן קבלה עליה. ואם נתגיירה כשנשאה למחלון, למה לה עתה להתרות בה כל כך.
קפב) אמר לו ח"ו וכו': א"ל חס ושלום שנשאה למחלון, והיא גויה. אלא כשנשאה נתגיירה, ובחזקת אימת בעלה, עמדו היא, וערפה, בענין זה. כיון שמתו בעליהן ערפה חזרה לסרחונה, ורות עמדה בטעמה. שכתוב, והנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה ורות דבקה בה כמו שהיתה בתחילה. כיון שמת בעלה דבקה בתורה מרצונה. אצל עורפה, כל זמן שאימת בעלה הייתה עליה, התנהגה כאילו יהודיה, אך כאשר כאשר קשה נבחן האדם האם ממלא תפקידו, האם שומר הוא על הברית. כל עוד הייתה לה תמורה מבעלה לכאורה שמרה על היהדות, אך זה לא גיור כל עוד לא עומדים במבחן מתוך בחירה.
קפג) אמר לו שמעת וכו': א"ל שמעת מה היה שמה תחילה. אמר לו גילית שמה, כשנשאה מחלון קרא שמה רות. ערפה, הרפה שמה, וחזרה לסרחונה ולשמה ולעמה ולאלהיה. שכתוב, הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה. אל עמה, להקרא בשם הראשון. ואל אלהיה, לעבוד עבודה זרה.
קפד) רבי רחומאי ור' וכו': ר"ר ור' קיסמא בן גירי, היו נמצאים יחד באונו, משבת לשבת. יום אחד היו יושבים, ורבי רחומאי היה יושב ודורש, והעם ישבו לפניו. פתח ואמר, על כן באורים כבדו ה', מהו באורים. אלו אורים ותומים.
אור לו בציון ותנור לו בירושלים
קפה) ד"א באורים בשתי וכו': פירוש אחר. באורים היינו בשתי אשות שהם בציון וירושלים, שכתוב, נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. ואין בני אדם יודעים בהן.
קפו) בציון וירושלים לבד וכו': שואל היעלה על דעתך, שבציון וירושלים לבד, יש לו אש, ולא במקום אחר ומשיב, אלא כמו שציון וירושלים הם זה עם זה, כך אלו האשות הן זו עם זו, והן כעין זכר ונקבה. והוא, אש של זכר, חלשה, ושל נקבה שבאה מכח הגבורה, חזקה. זה אצל ציון וזו אצל ירושלים כל שאר סוגי האש הם התכללות שלהם.
קפז) ואין לך אדם וכו': ואין לך אדם בעולם שאין לו שתי אשות אלו, והן נקראות, יצר הרע ויצר הטוב. והקב"ה נתנם לבני אדם, כדי לנחותם בהם. והכתוב אומר, על כן באורים כבדו ה' בהם, האדם מכבד לקונו על האדם לכבד את השם עם שני יצריו, הטוב והרע, כלומר בשני סוגי ההתלהבות וההשתוקקות, צד הזכר וצד הנקבה שבנפש.
קפח) שער אחד יש וכו': שער אחד יש תחת ציון, והוא תחת הארץ אלפים אמות על אלפים אמות. והתחלת האש היא שם, דקה וחלשה. והשער ההוא נקרא צפונית. ומשם האש הולכת ומתפשטת עד ירושלים, מקום הר הבית, עד מקום שעומד כל זכר להראות את פני האדון ה' צבאות מצוות ראיה שכל זכר צריך לעשות בשלשת הרגלים.
קפט) מ"ט מפני ששם וכו': מהו הטעם. הוא מפני ששם, תחת הר הבית, שעומד לפני העזרה, מתחתיו, שיעור האש שס"ה אמות כפולות. אבל למעלה האש אינו בוער כתנור חזק. ולמטה, האש היא כדמיון הערלה החופפת על הברית, והיא למטה ובני אדם לא תמיד משגיחים בעורלה זו והיא מסיטה אותם לדברים שאינם ראויים.
קצ) ועל כן כל וכו': וע"כ כל זכר שיש לו ברית נרשם, עומד עליו לפני האדון ה'. והאש נשקע מכח קדושת הברית. ומפני כך, על כן באורים כבדו ה'. באור של ציון ואור של ירושלים מטעם הקדושה לאחר שיש בכם את ברית המילה ואת הפריעה. בני ישמעאל רוצים לעשות את התיקון בהר הבית רק בברית בלי פריעה, רק בביטול רוח הצפונית הרעה, אך אינם יכולים לתקן תיקון סופי ויהיה עליהם לתת לעם ישראל להשלים את התיקון.
קצא) שער התנור החזק וכו': שער התנור החזק, שלמטה תחת הר הבית, נקרא ערל. וכשהזכרים עומדים עליו, נשקעת אותה האם עד תהום רבה. והוא האש של גיהנם וערל לא אוכל קורבן פסח שעניינו ביטול ע.ז
אש בציון ואש בירושלים הן שתי בחינות נפשיות באדם שבד"כ אינו מכיר. אש פנימית של זכר, בחינת ציון, שבד"כ מניע אותו לימוד וידיעה, שמציון תצא תורה, ואש פנימית של נקבה, עניין של מלכות, כוח פרקטי, הן שתי תאוות שמזיזות את האדם. בשני כוחות אלו ניתן להשתמש למלא תאווה אישית, או לפעול כראוי לקשר עם השם. הבדיקה היא האם שומר האדם על הברית, על המחויבות והנאמנות לקשר לכלל.
המצווה לא לאכול מעץ הדעת היא כנגד האש מצד הנקבה, מצוות לא תעשה, והמצווה מצד הזכר, דווקא לאכול מעצי הפרי כנגד ציון. אלו שני תיקונים כנגד גאווה ותאווה. הגאווה אומר מגיע לי, אני מבין אני חכם, והתאווה שרוצה לקבל לפרטיות.
האדם הוא עולם קטן, ומתחת להר הבית שבנפש כל אחד, שם הרהור הלב, בו יש לבנות את המשכן לקב"ה. שני היצרים באדם, היצר הטוב, ציון, והרע כנגד ירושים.
הישמעלים יכולים לתקן רק את ביטול של התאווה, יש להם ברית מילה, אך זו מילה זמנית מפני שלא עושים פריעה. תפקידם לשהסיט העולם מעבודה זרה. התיקון של ציון יכול להעשות רק על ידי ישראל.
עם ישראל צריך לחזק את בני ישמעאל כדי שלא יפלו לע.ז שזהו תפקידם, עד שישראל ישלימו התיקון של ציון, שאז תתפשט פנימיות התורה, ויקום הבית.