תיקוני הזוהר שיעור 10 – הקדמה -עמודים י-יא
תיקוני זוהר כצפור נודדת מן קנה שעור 10
אדם נודד מפני שהוא מחפש את הקשר לבורא בכך שמוכן למעט עצמו כדי לא לבוא מתוך גאווה אישית, לבוא מתוך הבנה שיש לו תפקיד. עצם העלאת הביקוש היא מיעוט.
תלמידי חכמים נודדים כדי לחפש הארה אמיתית, נודדים ממקום בטוח שאינו אמיתי, למקום מסופק אבל אמיתי, בו אפשר לקבל חכמה במסגרת חסדים.
כאשר מרגיש אדם אמיתי שמחפש את הקשר, שהוא אינו מחובר, אינו בקשר של קדושה, ורואה שהוא יכול לקבל אור ממקום לא אמיתי, הוא מוותר כדי להגיע לאמת.
אם ימשיך לצרוך אור/תענוג לא אמיתי, הוא יחריב את בית המקדש הפנימי שבתוכו. מי שלא מרגיש את הגלות, לא יכול לבוא לגאולה.
רק כאשר מוכן הוא לבוא בענווה, ולמעט את עצמו, שזו בחינת מיעוט הלבנה, ולוותר על תענוג שאינו בקדושה, שאינו קבלה מטעם רצון השם.
תיקוני זוהר כצפור נודדת מן קנה שעור 10
יד) ורזא דמלה וכו': וסוד הדבר הוא, נודד הוא ללחם איה, איה מי שירחם עליו. אף כך המלכות אין מנהל לה וגו'. ומשום זה די לעבד להיות כאדונו ואין לחם אלא תורה, זה גורם לבעלי תורה אשר הולכים ונודדים
פירוש, יש ב׳ מצבים בזו״ן: א׳ מצב אחוריים, בסוד ב׳ המאורות הגדולים, אשר שניהם, ז״א ומלכות הם בקומה שוה, וז״א מלביש על קו ימין דבינה על ישסו"ת או על או"א כשהם מאוחדים אז אבא מלביש על צד של אבא ושל ישראל סבא, ומלכות מלבשת את קו שמאל דבינה ותבונה, ואז הם בבחי׳ אפי זוטרי, לכאורה הם כבר גדולים, אך אינם במקומם כי הם מוחין דאחוריים אשר אינם מאירים כי החסדים של ז״א הם בקטנות בלי ג״ר, וחכמה של מלכות מאירה בדינים בעל הסולם מתאר זאת על מצב המלכות, שכאן היא כבר גדולה מצד הכלים, עדיין אינה יכולה לעשות זיווג מפני שאין לה חסדים ולכן אומר לה לכי מעטי עצמך, וב׳ הקוים ימין ושמאל הם במחלוקת, בסוד מצת בלי ו' וקטרוג הירח. ואח״כ מגיעים למצב ב ע״י מ"ן שמעלים התחתונים, המלכות מתמעטת וחוזרת לנקודה לכאורה צריך להיות הפוך, אם מעלים מ"ן צריכה הייתה המלכות להתעלות. וכעט שהגיע לגדלות אומרים לה לכי מעטי עצמך, אך זה נתן לה את הכוח, ואח״כ נבנים לבנין גדול ע״י או״א, וחוזרים למוחין דגדלות ומאירים בבחינת הרחמים דאו״א עלאין, בזווג דפב״פ ע"י תהליך, מסך דחיריק ולאט לאט מתעלים. וז״ס של ב׳ מיני לחמים: מין א׳ נקרא לחם עוני שאי אפשר לקבל הארה ומין ב׳ נקרא לחם הפנים, כי המלכות מקבלת אז את השפע מי״ב פנים דז״א שהם חו״ג תו"מ, שה״ס ד׳ פני החיות: פני אריה, פני שור, פני נשר. ופני אדם. וכל אחת מהן כלולה מג׳ פנים, דהיינו אריה, שור, נשר. וד׳ פעמים ג׳ הן י״ב. והם סוד י״ב חלות של סעודות שבת. והם הסוד של לחם אי״ה בסוד אי״ה מקום כבודו,
אדם נודד מפני שהוא מחפש את הקשר לבורא בכך שמוכן למעט עצמו כדי לא לבוא מתוך גאווה אישית, לבוא מתוך הבנה שיש לו תפקיד. עצם העלאת הביקוש היא מיעוט.
אשר מבואר בשער הכוונות בענין מוסף של שבת, אשר זו"ן עלו ביום השבת בעת חזרת הש״ץ של תפילת מוסף, ועומדים במקום או״א עלאין בחב״ד שלהם. וכתוב שם וז״ל, ודע כי סוד אי״ה אות א׳ היא מזל הי״ג דדיקנא דא״א שהוא סוד הדעת של או"א הנקרא י״ה וזהו אי״ה, עכ״ל.
וזה. אמרו ורזא דמלה נדד הוא ללחם אי״ה היינו שמעלה מ״ן לקבל המוחין דפנים המרומזים במלת אי״ה. ומבאר אי״ה דמרחם עליה כי מוחין דפנים הם מאירים ברחמים גדולים מהמזל הי״ג דדיקנא קדישא דא״א, אשר אז מתלבשת החכמה שבמלכות בחסדים דז״א. והחסדים דז״א מאירים בג״ר שהן חכמה. שז״ס מקום שהיא מלכות היא כבודו איה המקום שאפשר לקבל במלכות את החכמה הכבוד של הו׳ שהיא ז״א בסוד אשת חיל עטרת בעלה. וטרם שמקבל המוחין האלו, הצדיק נודד מאחר ולא רוצה לקבל אור לא ראוי, ודיו לעבד להיות כרבו ומעלה מ״ן, ומסלק את עצמו מן המוחין דאחוריים, שהם לחם עני, בסוד מעוט הירח וז״א ולית לחם אלא אורייתא שהיא מוחין, והאי היינו כשהמוחין הם בבחינת אחוריים ודין, גרם למארי תורה שהם הממשיכים את המוחין דאזלין מתתרכין בכדי להמשיך המוחין דפנים.
תלמידי חכמים נודדים כדי לחפש הארה אמיתית, נודדים ממקום בטוח שאינו אמיתי, למקום מסופק אבל אמיתי, בו אפשר לקבל חכמה במסגרת חסדים.
ואין להקשות איך אפשר זה, אשר בחינת דיקנא דא״א, אשר היא גבוה הרבה מבחינת או״א תשמש לאו״א לבחינת דעת, רק לדיקנא יש את כח צמצום א הלא נודע שדעת היא בחינה תחתונה המזווגת לחו״ב ממטה למעלה, ונחשבת תמיד לבחינת ז״ת שלהם, א״כ איך אומר שדיקנא דא״א היא דעת לאו״א ונמצא הדעת גבוה מהם. התשובה היא, כי יש ב׳ זווגים באו״א א׳ הוא להחיות העולמות, וזווג זה נמשך מקומתם הקבועה, שהיא קומת בינה, וזווג זה לא נפסק לעולם מהם, משא״כ הזווג הב׳ שהוא להולדות נשמות, זווג זה אינו קבוע בהם ונק אהבת דודים, כי הם צריכים לקומת חכמה, ואי אפשר להם זווג זה רק בעת שעולים לג״ר דא״א שאז משיגים קומת חיה וע״ב, וראוים להולדה, וזה נעשה ע״י הדיקנא כי כשהם בג״ר דא״א אז נבחן הדיקנא לדעת שלהם, והגם כי א״א עצמו עלה ג״כ לעתיק, הנה סולם המדרגות לא משתנה, ואו״א משיגים כעת בזמן עלייתם את המצב הקבוע של א״א במקומו.
משתמש בחיצוניות של דיקנא כדי לעורר את הנקודה הפנימית, חיצוניות שיצא מחוץ למדרגה. או"א הם פנימיות של אריך.
כאשר מרגיש אדם אמיתי שמחפש את הקשר, שהוא אינו מחובר, אינו בקשר של קדושה, ורואה שהוא יכול לקבל אור ממקום לא אמיתי, הוא מוותר כדי להגיע לאמת.
אם ימשיך לצרוך אור/תענוג לא אמיתי, הוא יחריב את בית המקדש הפנימי שבתוכו. מי שלא מרגיש את הגלות, לא יכול לבוא לגאולה.
רק כאשר מוכן הוא לבוא בענווה, ולמעט את עצמו, שזו בחינת מיעוט הלבנה, ולוותר על תענוג שאינו בקדושה, שאינו קבלה מטעם רצון השם.
