תיקוני הזוהר שיעור 49 – הקדמה -עמוד נט-ס
תורת של בריאה ותורת אצילות שעור 49
הזוהר מאיר באופן מדוד כדי שלא תהיה שבירה, כמו תענוג או ידיעה, שהאור יינתן על פי החוקים העליונים, לפי הגבלות כפי שיש באצילות. כך כל אור/תענוג מתגלה לפי מה שמשרת את התכלית שהפרט המקבל, ימלא תפקידו בכלל.
בהתגברות על הרצון לקבל, בדחייה של הסיפוקים האישיים, זו הארה של דחיה, מואר לאדם מה אסור לקבל, וביכולתו לדחות בגבורה אור שאינו ראוי, הוא סר מרע.
שם הוי״ה הוא עמוד האמצע תפארת, אשר מדתו היא אמת. ושכינתו היינו מלכות נקראת תורת אמת. בה נברא הכסא שהיא אלקים, היינו עולם הבריאה. והיינו פירוש הכתוב בראשית ברא אלקים: בתורה שהיא ראשית ברא עולם הכסא שהיא אלקים. כי כך עולה חשבון הכס״א לחשבון אלקים.
יש תורה דבריאה ותורה דאצילות. על תורה דבריאה נאמר ה׳ קנני ראשית דרכו. ועל תורה דאצילות נאמר תורת ה׳ תמימה. ובה בתורה דאצילות תמים תהיה עם ה׳ אלקיך. ומצדה נאמר על ישראל בנים אתם לה׳ אלהיכם.
ההבדל הראשון בין אצילות לעולמות בי"ע הוא שעולמות בי"ע נמצאים תחת הפרסא. כלומר המדרגה פרוסה ומבדילה בין מה שנמצא אצלו יתברך, לבין הנמצא תחת אותה הסתרה.
בתורה דאצילות כל התורה כולה שמותיו של הקב״ה, וכל הדברים שבתורה, כמו דברי עשו, דברי לבן, דברי האתון ודברי בלעם ובלק וכו' באים להראות דברים עליונים ואין בה פסול וטמא.
ד׳ אותיות הוי״ה מתחלקות בסדר הזה: י׳ בחכמה, ה׳ בבינה, ו׳ בתפארת, ה׳ במלכות. כיצד אות י׳ באצילות והוא בבחינת הוי״ה הנקרא חכמה. בסוד כולם בחכמה עשית, הנאמר על אצילות.
אות ה״א בראשונה בעולם הבריאה, וא״ו ביצירה, אות ה׳ בעשיה.
עולם האצילות בחינתו היא החכמה. ובחינת עולם הבריאה היא הבינה. ובחינת עולם היצירה היא התפארת. ובחינת עשיה היא במלכות.
דע כי האור המאציל העליון מתגלה באבא הנקרא חכמה, אבל בין אצילות לבריאה ישנה פרסה, ומחכמה ולמטה אין אור הא״ס ממש מתגלה.
תורת של בריאה ותורת אצילות שעור 49
צב) ד״א והמשכילים אינון וכו': פירוש אחר והמשכילים הם נקודות. ולעיל אות ע״א פירוש שהם אותיות. יזהירו יאירו שהם מאירים אל האותיות. הזוהר מאיר באופן מדוד כדי שלא תהיה שבירה, כמו תענוג שהאור יינתן על פי החוקים העליונים, לפי הגבלות כי שיש באצילות. כך כל אור/תענוג מתגלה לפי מה שמשרת את התכלית שהפרט המקבל ימלא תפקידו בכלל. כי הנקודות הן עגולות היינו שהן מאירות ממטה למעלה הארה של דחיה, מואר לאדם מה אסור לקבל, וביכולתו לדחות בגבורה אור שאינו ראוי, הוא סר מרע.
המשכילים הם הנקודות המאירות ממעלה למטה, האור חוזר הם האותיות המרובעות. ואותיות הן מרובעות היינו שהן מאירות ממעלה למטה. ובאותיות נבראו ד׳ חיות הכסא שנאמר עליהם בענין יחזקאל, ודמות החיות. מראיהם כגחלי אש, אלו הן נקודות שבתורה אשר הן תשע, קמץ פתח צירי סגול שבא חולם חיריק שורוק מלופום. אשר בהן נבראו תשעה גלגלי הכסא. והכסא עצמה היא עשירית לתשעה הגלגלים. ובהם מאיר עשר אותיות שהן יו"ד ה״א וא״ו ה״א. היינו כשז״א עולה לאו״א עלאין שה״ס חכמה כח מה. ובהן נבראו. וד' אותיות שהן הוי״ה מאירות בארבע החיות, ובהן נבראו.
צג) ושם הוי״ה איהו וכו': ושם הוי״ה הוא עמוד האמצע תפארת אשר מדתו היא אמת. ושכינתו היינו מלכות נקראת תורת אמת. בה נברא הכסא שהיא אלקים, היינו עולם הבריאה. והיינו פירוש הכתוב בראשית ברא אלקים: בתורה שהיא ראשית ברא עולם הכסא שהיא אלקים. כי כך עולה חשבון הכס״א לחשבון אלקים.
צד) ואית אורייתא דבריאה וכו': ויש תורה דבריאה ותורה דאצילות. על תורה דבריאה נאמר ה׳ קנני ראשית דרכו. ועל תורה דאצילות נאמר תורת ה׳ תמימה. ובה בתורה דאצילות תמים תהיה עם ה׳ אלקיך. ומצדה נאמר על ישראל בנים אתם לה׳ אלהיכם. ההבדל הראשון בין אצילות לעולמות בי"ע הוא שעולמות בי"ע נמצאים תחת הפרסא. כלומר המדרגה פרוסה ומבדילה בין מה שנמצא אצלו יתברך, לבין הנמצא תחת אותה הסתרה.
הנה בכדי להסביר ההפרש שבין תורה האצילות לבין תורה דבי״ע, אשר בתורה דאצילות כל התורה כולה שמותיו של הקב״ה, וכל הדברים שבתורה, כמו דברי עשו, דברי לבן, דברי האתון ודברי בלעם ובלק וכו' באים להראות דברים עליונים ואין בה פסול וטמא. צריכים להבין היטב את ההבדל שבין עולם אצילות לבי״ע. (וכבר הארכתי בזה לעיל אות ס"ט ע״ש).
והנה בשער הקדמות דף שצ״ה כתב וז״ל בענין ההפרש שיש בין עולם האצילות ועולמות בי״ע, כי ד׳ עולמות נכללים בד׳ אותיות הוי"ה, גם הודעתיך כי ד׳ אותיות הוי״ה מתחלקות בסדר הזה: י׳ בחכמה, ה׳ בבינה, ו׳ בתפארת, ה׳ במלכות. כיצד אות י׳ באצילות והוא בבחינת הוי״ה דיודין העולה ע״ב, הנקרא חכמה. בסוד כולם בחכמה עשית, הנאמר על אצילות וכו' וליתר דיוק או"א דאצילות שעולים למקום א"א. ואות ה״א בבריאה בבחינת הוי״ה העולה ס״ג בסוד אמא מקננת בכורסיא. ואות וא״ו ביצירה, בבחינת הוי״ה דאלפין העולה מ״ה, בסוד שית ספיראן מקננא ביצירה. ואות ה׳ בעשיה בבחינת הוי״ה דההין העולה ב״ן בסוד מלכות מקננא באופן. נמצא כפי זה כי עולם האצילות בחינתו היא החכמה. ובחינת עולם הבריאה היא הבינה. ובחינת עולם היצירה היא התפארת. ובחינת עשיה היא במלכות. וכ״ז מבואר, אין צורך להאריך בו. כי הנה כמו שעולם האצילות עצמו יתחלק לד׳ בחינות אלו כן הן כוללות אלו ד׳ העולמות, והנה כנגד האצילות נאמר כלם בחכמה עשית, לפי שכל האצילות נעשית בסוד החכמה.
עולם א"ק יש בו מסכים, אך הם רק מצד התחתון הם מורגשים.
וזה ביאורו של דבר: דע כי האור המאציל העליון מתגלה באבא הנקרא חכמה ונעלם בתוכו בלי שום מסך ביניהם דעד החכמה הנקראת אבא אתגלי הא״ס. אבל מחכמה ולמטה אין אור הא״ס ממש מתגלה, אמנם אבא הוא המתלבש והמתפשט בתוך כל האצילות להחיות אותו, ונודע כי אבא מתלבש גו אימא ואימא גו ז״א וז״א גו נוקבא.
ולפי זה קשה מה שאמרו כי אורו של אבא מתפשט בכל האצילות, אבל הענין הוא, כי הנה האור העליון דא״ס הגיע עד אבא בהתרחבות גדולה בלי היות מסך ומחיצה מפסקת, ולכן עד אבא הנקרא חכמה, הכל נקרא בשם חכמה, אבל מן אבא ולמטה נשתנה הדבר והוא כי אבא מתלבש תוך אימא, ואמא תוך ז׳׳א וכו'. אמנם עצמתו של אור דאבא מתלבש ומתפשט בתוך אמא. וכאשר אור אבא ניתן לז״א להאיר בו, אין אמא נעשית מסך ממש מפריד בין אבא לז״א, אלא, אמא נעשית, מעין מחיצה ולבוש אל אור אבא ופי היסוד שלה פתוח כעין חלון פתוח ודרך שם יוצא אור אבא אל ז״א, ואין מסך כלל בפי החלון ההוא. ונמצא כי ז״א מקבל עצמותו של אור אבא, אלא שההפרש הוא שהאור העליון בהיותו מאיר בג״ר דאצילות הוא מאיר דרך התרחבות גדולה. אבל ו״ק דאצילות הנקרא ז״א מקבל האור העליון ממש, אלא שהוא דרך חלון צר שהוא פי היסוד דאמא, ובזה אין שנוי אור כלל מלמעלה לשל מטה. וזהו ענין כלם בחכמה עשית כי כל האצילות מקבלת אור המאציל העליון אלא שעד אבא הנקרא חכמה הוא בהתרחבות גדולה ומשם ולמטה הוא עובר דרך חלון.
אמנם כאשר האור עובר אל עולם הבריאה נתוסף בו שינוי אחר, והוא כי אין הבריאה מקבלת את האור אלא דרך מסך ממש המפסיק בינה לבין האצילות, והנה האור העובר דרך מסך אינו האור הראשון עצמו, רק תולדתו נולד ממנו, ולכן נשתנה שם העולם הזה ואינו נקרא אצילות אלא בריאה, כי היא בריאה חדשה שלא כראשונה.
חלון אינו מגביל לגמרי אור, אלא דרכו נכנס אור רק ממסך של ממטה למעלה, כמו הכרה של הדבר בלי הגבלה בכוח אלא רק הגבלה בפועל. בראש העיגולים מקבלים דרך חלון.
