תיקוני הזוהר -הקדמה | עמוד פ"ד – שיעור 65

תיקוני זוהר הקדמה

עשרה עשרה הכף בשקל הקדש שיעור 65 ​​ 

רזא דבניינא דיחזקאל ברזא דנקודי

קמג) פתח ואמר יחזקאל וכו': פתח רעיא מהימנא ואמר, יחזקאל הנביא קום משנתך לגלות כאן את המראות שנתגלו לך. אומר משה, זהו תפקידך.

משה הוא בחינה של נקודה אמונית בנפש האדם, שמנסה לעורר את האדם להתעורר לרוחניות כדי למלא תפידו ושליחותו.

שליחות יחזקאל שבנפש, לגלות כאן את המראות. לב האדם, המלכות נקראת מראה מפני שהיא נמצאת בתודעת האדם. יש בה מראות שכליים ויש בה מראות אמוניים.

בשינה בלילה נעלמת התודעה הגשמית, כך גם ברוחניות, ישנם כאלו השקועים בחומר שבכלל לא מודעים לרוחניות. אדם כזה כאשר מדברים אתו רוחניות הוא נרדם.

​​ גם כאן רואים שהזוהר מדבר מעבר לזמן ומקום, לכן כאשר משה מדבר עם יחזקאל, זהו שיח נשמות. כי כולן נתגלו אליך, הן אלו המאירות בארח סתום מתפיסת המוח, חסדים מכוסים שמאירים בלי השתתפות הנברא, דהיינו או״א עלאין, והן אלו המאירות בגלוי, היינו ישסו״ת שבאצילות נקראים חסדים מגולים, שמאירים חסדים בהארת חכמה בזמן עליה לאו"א.

ומפרש אלו המראות המאירות בגלוי, הן ציורים, דהיינו אורות מגולים בחכמה, אבל אלו המאירות בסתימת העינים דהיינו באורות מכוסים מחכמה כי עינים הם חכמה. שם צורת המלך והמלכה, דהיינו צורה מופשטת מן חומר, היא מחוץ לרצון לקבל, לכן קשה להשגה, כל שכן וכל שכן, אותו שאין לו צורה, דהיינו אור א"ס ב״ה, שמאיר בארח סתום.

כשאדם רוצה להכיר משהו, יש לתת לו צורה, המגבילה אותו לתחום צר. הקו שמצייר הדיו, מגדיר את הפעולה. לאין סוף ברוך הוא אין שום הגבלה, לכן אין גבול וצורה שמסוגל אדם להשיג.

כי בשבילו נאמר פסוק זה, היינו למי שמצייר בו צורה בא״ס ב״ה נאמר עליו ארור האיש אשר יעשה פסל וגו', ושם בסתר בסתרו של עולם. ואפילו מכל מה שאדם יכול להסתכל בעין השכל, דהיינו לא פסל ממש אפילו השכל שהוא מופשט מהגוף, עדיין לא יכול לתפוס ולראות באין סוף, שגם הנביאים לא תפסו בו. ואפילו מכל הצורות שנראו אל הנביאים, כמ״ש וביד נביאים אדמה בסוג של דמיון בלב והיינו צורת הצורה הכלולה מכמה אורות, דהיינו מלכות כמ"ש חז״ל כל הנביאים נתנבאו בכה, כל זה לא שייך באור א״ס ב״ה כי אין מחשבה תפיסה.

מכאן שנותנת התורה עצות כדי יוכל האדם להביא עצמו לתודעה מאוזנת, בה ניתן להגיע לאהבת השם.

אין לאדם תפיסה באמת, אלא התורה מלמדת כיצד כדאי לו לאדם לחשוב, כדי להשיג את הדבקות בהשם.

האמת היא לא מה קיים או לא, אלא כיצד עלי להרגיש בלב כדי להיות אוהב השם.
פירוש. אע״פ שיחזקאל ראה את השכינה לבושה בלבושים שבבי״ע , כמ״ש ביחזקאל. עכ״ז ראה סוד היחוד של עשר הספירות שהן ז״א ומלכות. היינו שראה את השכינה כשהיא מיוחדת עם ז״א ומאיר בה כל המוחין הן המוחין של או״א עלאין והן המוחין של ישסו״ת, והיות שראה אותן מתוך המלכות המאירה בהארת חכמה לכן הן נקראות מראות שכאשר מדובר על מראות, מדובר על מלכות, כי מראות ה״ס הארות החכמה הנקראות עינים, והיות כי כל בחינה יונקת מן הבחינה שכנגדה בעליונים, לכן ראה כל עשר הספירות שהן עשר מראות.
וזה אמרו פתח ואמר וכו', לגלאה הכא מראות וכו', היינו עשר הספירות הנקראות מראות ע״ש המלכות הנקראת מראה דכלהו לגבך כי זכה לכל המוחין, הן המוחין של או״א עלאין המאירים בארח סתים היינו בחסדים מכוסים מחכמה. ובאתגלייא שהם המוחין של ישסו״ת המאירים בחסדים מגולים, באתגליא ציורין היינו חומר וצורה (כמ״ש באות קמ״א) אשר ישסו״ת הם בחינת בריאה שבאצילות ושורש לעולם הבריאה הנקרא חותם, וה״ס מ״ב השני בסוד אהיה אשר אהיה, אשר מחותם זה נחתמים זו״ן ומקבלים גדלות. אבל בסתימן דעיינין שה״ס או״א עלאין דיוקנא דמלכא ומטרוניתא שהם אצילות דאצילות צורה מופשטת מחומר בסוד מ״ב הראשון של כח״ב. כל שכן וכו', ההוא דלית ליה דיוקנא וכו', שה״ס אור א״ס ב״ה אשר אין מחשבה תפיסה בו.

יחזקאל רואה מראות בעולם הבריאה. שולח אותו משה לגלות מראות אלו, ואותנו מזהיר שלא לעשות פסל, כלומר לא לפסל את האמת שבאצילות, אלא לומר באמונה, שכך עלי לתפוס את הדברים, כדי להתחבר לעליון. כלומר על האדם להרגיל עצמו לצורת המחשבה הפנימית שמעבר לזמן ומקום.