תיקוני הזוהר -הקדמה | עמוד פ"ד – שיעור 65

בעולם אצילות, השם הוי״ה הוא בכינויו אחד. משום שממנו נמצא הכנוי. אבל מבחינת עשר הספירות שבבריאה, אין השם הוי״ה וכינויו אחד. זהו שכתוב, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וכו׳. הרי שיש ספירות הנקראות בשם הוי״ה ויש ספירות הנקראות בשם אדנ״י. ואותן הספירות שבשם אדנ״י מאירות בבריאה.

בין עולם התיקון, עולם אצילות לעולמות בי"ע ישנו מסך המפריד באופן שהדין פועל רק ממקום המסך ומטה.

באצילות כולו אור וכולו רחמים בסוד הוי״ה. ובתורה דאצילות כל התורה כולה שמותיו של הקב״ה או בשם הוי״ה היינו באצילות, ובשם אדנ״י בסוד לא כשאני נכתב אני נקרא כלומר קוראים בסידור שם הויה ואומרים בפה שם אדני. אשר בבי״ע אנו כעבדים לאדונם, ובאצילות אנו נקראים בנים. ראוי לו לאדם להתנהג לפי מקומו, ולהבין שהוא בחינת עבד לפני גמר התיקון. כאשר מגיעים למטרה, אצילות, בחינת שבת יש לתפקד כבן.

יחזקאל הנביא התנבא בגולה, במדרגת עולם בריאה שנמצא תחת הפרסה בינו לאצילות, ומשום זה נאמר בהן ודמות כמראה אדם, ולא מראה ממש. כמראה חשמל, ולא חשמל. כמראה אש בית לה סביב הוא מראה דמות כבוד ה', ולא כבוד ה׳ ממש, אלא מראה, ציור שלו.

ראה יחזקאל בבועה, את התודעה שהיא כבר מוגבלת, ובכדי להבין את הקורה באצילות יש לייצר המרה לחלום או חיזיון, צריך פירוש בדרכי האצילות. צריך אדם להסתכל ולהשיג את הדברים דרך תודעה שהולכת וגדלה ממטה למעלה. אין לפרש את המאציל בלי לקחת פירוש מחכמים שהשיגו. רק דרך היחד ניתן להשיג את המדרגה הבאה.

רזא דבניינא דיחזקאל ברזא דנקודי שיעור 65

אומר משה רבינו ליחזקאל הנביא, קום משנתך לגלות כאן את המראות שנתגלו לך. זהו תפקידך.

משה הוא בחינה של נקודה אמונית בנפש האדם, שמנסה לעורר את האדם להתעורר לרוחניות כדי למלא תפקידו ושליחותו.

שליחות יחזקאל שבנפש, לגלות כאן את המראות. לב האדם, המלכות נקראת מראה מפני שהיא נמצאת בתודעת האדם. יש בה מראות שכליים ויש בה מראות אימוניים.

בשינה בלילה נעלמת התודעה הגשמית, כך גם ברוחניות, ישנם כאלו השקועים בחומר שבכלל לא מודעים לרוחניות. אדם כזה כאשר מדברים אתו רוחניות הוא נרדם.

גם כאן רואים שהזוהר מדבר מעבר לזמן ומקום, לכן כאשר משה מדבר עם יחזקאל, זהו שיח נשמות.

כשאדם רוצה להכיר משהו, עליו לתת לו צורה, המגבילה אותו לתחום צר. הקו שמצייר הדיו, מגדיר את הפעולה על דף לבן, הוא המופשט. לאין סוף ברוך הוא אין שום הגבלה, לכן אין גבול וצורה שמסוגל אדם להשיג.

לכן נאמר על מי שחושב להבין רוחניות בתודעה גשמית, ארור האיש אשר יעשה פסל וגו', ושם בסתר בסתרו של עולם. אפילו השכל שהוא מופשט מהגוף, עדיין לא יכול לתפוס ולראות באין סוף, שגם הנביאים לא תפסו בו.

כמ״ש וביד נביאים אדמה, בסוג של דמיון בלב והיינו צורת הצורה הכלולה מכמה אורות, דהיינו מלכות.

מכאן שנותנת התורה עצות כדי יוכל האדם להביא עצמו לתודעה מאוזנת, בה ניתן להגיע לאהבת השם.

אין לאדם תפיסה באמת, אלא התורה מלמדת כיצד כדאי לו לאדם לחשוב, כדי להשיג את הדבקות בהשם.

האמת היא לא מה קיים או לא, אלא כיצד עלי להרגיש בלב כדי להיות אוהב השם.

יחזקאל רואה מראות בעולם הבריאה. שולח אותו משה לגלות מראות אלו, ואותנו מזהיר שלא לעשות פסל, כלומר לא לפסל את האמת שבאצילות, אלא לומר באמונה, שכך עלי לתפוס את הדברים, כדי להתחבר לעליון. כלומר על האדם להרגיל עצמו לצורת המחשבה הפנימית שמעבר לזמן ומקום.