תיקוני הזוהר -הקדמה | עמוד פ"ד- פ"ה |שיעור 66

תיקוני הזוהר -הקדמה | עמוד פ"ד- פ"ה |שיעור 66

סוד בניין יחקזאל בסוד דנקודי שיעור 66

 

שולח משה רבינו את יחזקאל למלא שליחותו ולגלות את המראות שזכה אליהם. כאן מוסף ומזהיר לא לעשות פסל, כלומר לקבוע צורה בעולמות העליונים, כלומר להשאיר את התפיסה האמונית באין סוף כפי שהיא, שלא ניתנת להשגה, ולא לקבוע גבולות וגדרים שלא קיימים באין סוף ברוך הוא.

מה שרואה יחזקאל זו האות אלף, רואה משהו מעל לרקיע אבן ספיר, ולמטה כמעשה לבנת הספיר. יוד למעלה כנגד דין וכאשר יש את יוד למטה, נשלם צורת א ואז החיסרון מורכב מבחינה עליונה ותחתונה, והאות וו מחברת ביניהם. וו ושתי אותיות יוד עולה 26, שם הויה שלם.

ישסו"ת היא שורש עולם הבריאה, בה יש שם מ"ב מצד הכלים. שם מ"ב העליון מצד האורות כנגד הפרצופים הראשונים גלגלתא ע"ב ס"ג

כדי לבחון האם החסרון יכול להתקיים, יש לראות האם הוא מחובר לאידיאה שהכלל שלה הוא בחירה ביתר דבקות. כל חיסרון יש לבדוק, האם הוא קשור לכלל האידיאה אז הוא בחינת אות א אם לא זו בחינת יוד.

כאשר גם צורת האות יוד שתחת האלכסון של האות א שותפה, אז מתגלית שיתוף מידת הרחמים, וכאשר רק יוד עליונה מעל אלכסון האות א מופיע, זהו דין. לאחר שיתוף מידת הרחמים, כל סדר האותיות יופיע במידת הרחמים.

לפני צמצום ב בעולמות, הכל היה במידת הדין.

זהו סוד ותלכנה שתיהם, שכל רצון צריך להיות כלול מהשתוקקות האדם, וגם חיבור לאידיאה, בינה.

בבניית האני של האדם יש לראות האם הוא מחובר לאותיות הרחמים שזו א. אין לבנות את האני מאות יוד, המבטאת את נקודת הדין, התפיסה הגשמית.

סוד בניין יחקזאל בסוד דנקודי שיעור 66

 

שולח משה רבינו את יחזקאל למלא שליחותו ולגלות את המראות שזכה אליהם. כאן מוסף ומזהיר לא לעשות פסל, כלומר לקבוע צורה בעולמות העליונים, כלומר להשאיר את התפיסה האמונית באין סוף כפי שהיא, שלא ניתנת להשגה, ולא לקבוע גבולות וגדרים באין סוף ברוך הוא.

 

ישסו"ת היא שורש עולם הבריאה, בה יש שם מ"ב מצד הכלים. שם מ"ב העליון מצד האורות כנגד הפרצופים הראשונים גלגלתא ע"ב ס"ג

​​ 

קמד) חד וממעל לרקיע וכו': מראה א׳ וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא, זה אבן ספיר המתכסה מחזה ולמעלה, והוא למעלה, כעין זה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, כעין זה והכל א.

 

קמה) נקודה דא הוא וכו': נקודה זו הנקראת אבן ספיר, היא כמו חל״ם שהוא למעלה על האותיות. ורומז לכתר עליון הרוכב על י"ה שהן חכמה ובינה, כחשבון חלם כי חלם במספר קטן עולה ט״ו כחשבון י״ה. ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, היינו חירק שהוא מתחת לאותיות, וזה מלכות ועליה נאמר והארץ הדום רגלי, היא מתחת האותיות ו״ה העולים במספר י״א, שהוא חשבון חירק. וכך עולה א כ״ו הוי״ה, יו״י. כי ציור א הוא ו׳ וב׳ יודי״ן העולים בחשבון כ״ו. יוד היא נקודת החיסרון הראשונה, היא חכמה ואינה נגלית מפני שהאור והכלי באים כאחד.

כאן אומר שאות א היא החיסרון. החיסרון הוא שילוב האידיאה שיש בבינה.

לכן כדי לבחון האם החסרון יכול להתקיים, יש לראות האם הוא מחובר לאידיאה שהכלל שלה הוא בחירה ביתר דבקות. כל חיסרון יש לבדוק, האם הוא קשור לכלל האידיאה אז הוא בחינת אות א אם לא זו בחינת יוד.

בבניית האני של האדם יש לראות האם הוא מחובר לאותיות הרחמים שזו א. אין לבנות את האני מאות יוד, המבטאת את נקודת הדין, התפיסה הגשמית.
פירוש. כי סוד הא׳ הוא השיתוף של מדת הדין במדת הרחמים, אשר ממדת הדין לבד לא היה יכול העולם להתקיים ושתפה במדת הרחמים, והנה מדת הדין מרומזת בי׳ שהיא נקודה אחת, והיא השורש הראשון של האותיות שהן הכלים, כי כשרוצים לכתוב איזה אות מתחילים לכתוב עם י׳ שהיא נקודה וממשיכים הנקודה לצדדים ומצטייר האות הנרצה, ועכ״ז א׳ היא הראש אל כ״ב האותיות ולא י׳ מטעם הנ״ל כי מי׳ הרומזת על מדת הדין לבד לא היה יכול העולם להתקיים רק מ
א׳ המורה על השיתוף של רחמים ודין. והנה צורת א׳ היא ו׳ וב׳ יודין, ו׳ מורה על שתי הנקודות שנתחברו יחד כי חבור ב׳ נקודות עושה קו באורך או ברוחב או באלכסון וי׳ העליונה מורה על מים עליונים שהם למעלה מן הקו שהוא הפרסא הכלולה מב׳ הנקודות. י׳ תחתונה מורה על מים תחתונים שהם מתחת לפרסא, וקו שבתוך א׳ לפעמים הוא מחובר במים עליונים כשמדת הדין שולטת והנקודה היא למעלה שאז אין השפעה לתחתונים, ולפעמים מחובר הקו עם המים התחתונים כשמדת הרחמים היא השולטת והקו הוא למעלה על הנקודה. ואחר השיתוף נשארו כך לעולם בסוד ותלכנה שתיהן וכמ״ש במרשב״י בראשית דלית לך נקודה שלא תהא כלולה בחברתה ולכן הכל מרומז בא'. כלומר כאשר גם צורת האות יוד שתחת האלכסון של האות א שותפה, אז מתגלית שיתוף מידת הרחמים, וכאשר רק יוד עליונה מעל אלכסון האות א מופיע, זהו דין. לאחר שיתוף מידת הרחמים, כל סדר האותיות יופיע במידת הרחמים.

לפני צמצום ב בעולמות, הכל היה במידת הדין.

זהו סוד ותלכנה שתיהם, שכל רצון צריך להיות כלול מהשתוקקות האדם, וגם חיבור לאידיאה, בינה.
וזה אמרו חד וממעל לרקיע וגו', דא אבן ספיר דמתכסא ואיהו לעילא היינו כי הרקיע שה״ס הפרסא נקרא כסא משום שהנקודה של מדת הרחמים, היא בפנימיות ומכוסה, ונקודה שבמדת הדין בחיצוניות ושולטת בגלוי כי כן היתה התחלת השיתוף בסוד א׳ של וא״ו שבשם ס״ג אשר שם ס"ג שהוא רחמים התלבש במ״ה וב״ן דא״ק בפנימיותו כגוונא דא אשר י׳ הרומזת למדת הדין היא למעלה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר כגוונא דא אשר הפרסא שולטת ומדת הרחמים, ולכן הקו הוא למעלה וכלא א׳ והכל ביחד מרומז בסוד הא'.
ומפרש. 
נקודה דא הוא כגון חלם לעילא נקודת החלם מורה אשר הצמצום הוא ממעל לאותיות שהן הכלים, כתר עליון דרכיב על י״ה דאינון חכמה ובינה וכו', עי' בשער מול״מ כי כאשר מטי האור בכתר לא מטי בחו״ב ואין הארת ג״ר במדרגה, ותחת רגליו וגו' חירק ודא מלכות היינו כשהאור מתלבש בתוך האותיות והנקודות הרומזות על חכמה הן מתחת לאותיות והכי סליק א הוי׳׳ה יו״י וכך מאיר מדת הרחמים שהוא שם הוי״ה בסוד הא' יו״י מים עליונים ומים תחתונים ופרסא שביניהם.
ומרמז לנו כאן ענין נשגב שלכאורה יש להקשות הלא בסוד ד׳ אותיות הוי״ה ה׳ תחתונה היא בחינת מלכות והיא בכלל שם הוי״ה, ואיך אומר שמלכות היא תחת ו"ה. לזה אומר 
והכי סליק א הוי״ה יו"י שהמדובר הוא בחשבון של הוי״ה ולא בד׳ אותיות הוי״ה עצמן, וחשבון היא מלכות היינו הנוקבא הנפרדת מז״א, ולא נוקבא שבגופו. בסו״ה עיניך בריכות בחשבון. וה' תחתונה היא מלכות נוקבא שבגופו כמו עטרת יסוד דז״א, (עי' ע״ח היכל או״א פרק ה'. ובשער רפ״ח נצוצין פרק א'. ובשער הכונות ענין סוכות דרוש ה').

מה שרואה יחזקאל זו האות אלף, רואה משהו מעל לרקיע אבן ספיר, ולמטה כמעשה לבנת הספיר. יוד למעלה כנגד דין וכאשר יש את יוד למטה, נשלם צורת א ואז החיסרון מורכב מבחינה עליונה ותחתונה, והאות וו מחברת בינהם. וו ושתי אותיות יוד עולה 26, שם הויה שלם.

 

אין תגובות

להגיב