תיקוני הזוהר | עמוד קד-קה | שיעור 88

סוד הנקודות שיעור 88

קעח המשך

שם הויה ושמות אחרים הם לימוד חשוב כדי לבנות בניין לקב"ה היינו השכינה הקדושה. עוונות יכולים לפגום בבניין זה, והם נופלים לקליפות. ע"י תפילה ראויה ניתן לעלות ולזכך את העוונות באצילות.

במילה בית, ב זה בניין, יוד זה יסוד הבניין, והאות ת היא התפארת.

האות יוד, היסוד של הבניין, סומך אותו ע"י נתינת חסדים למלכות, שאז יכול צד האדם להתקשר להקב"ה.

בתפילת העמידה האדם כופף במילה ברוך, וזוקף בשם ההויה שהוא מידת התפארת. הברכה הם החסדים אותם נותן היסוד, החסדים המאפשרים קבלת החכמה/השפע.

השגת האדם אפשרית לפי גודל אמונתו. ​​ אמונה היא לא השקפה שכלית, אלא השגה של השבה אל הלב, שהאמונה הופכת להיות ודאי אצלו. לכן אדם עצוב לא מאמין מספיק שהבורא טוב ומטיב.

וזה אמרו (באות קע״ד) ובגין דא דיהרסו לון בחובייהו צריך למבני לון בצלותיהון מה שניתן לבנות מהרס העוונות, אפשרי ע"י התפילה כי אין אדם עומד על דבר הלכה שהיא מלכות אלא א״כ נכשל בה, כי תקון המלכות הוא היות שהיא השורש של הרצון לקבל שהוא בשינוי צורה מט' ספירות הראשונות שהן כלן רק להשפיע. ולכן תקונה הוא ע״י יציאה מקבלה לעצמו, ושכל מעשיו יהיו ע״מ להשפיע נחת ליוצרו, ואז היא מעלית את תשע ספירות התחתונות שלה מבי״ע לאצילות ומזדווגת עם ז״א בעלה ומאירים בה כל האורות של ט׳ הראשונות שהן יה״ו ונעשה השם שלם ומאירה בחכמה וחסדים בשלימות. ואם עובדי ה׳ נכשלים בקבלה לעצמם שזהו שורש כל החטאים, אז הם מהרסים את בנין השכינה וט״ס התחתונות שלה נופלות מאצילות לבי״ע ונשארת רק נקודה. וע״י תפלה ותשובה מעלים אותה חזרה לאצילות ומקבלת כל המוחין, הן מוחין דאחוריים והן מוחין דפנים.
וזה אמרו (באות קע״ה) דאת י׳ איהי אבן יסודא דבנינא כי מלכות היא הבנין והארת מוחין דפנים שמקבלת מיסוד נקראת י', יסוד הבנין. המאיר אליה הארת ע״ב בלבוש החסדים לאחר שנבנה אצלה יסוד אמוני ​​ שע״ז רומז להלן (באות קע״ט) כי ע״ב הוא חשבון חסד. י״י מן יי״ה מן יי״ו מן וי״י שהם מן ע״ב שמות של שם ע״ב להלן (באות ק״פ) בהון בהארות של מוחין דפנים אבנים שלמות תבנה את מזבח ה׳ אלקיך דא ה׳ היינו מלכות. לא תניף עליה ברזל, היינו רצון לקבל  ו׳ דא קורה ועמודא לסמוך עלה בית היינו מוחין דאחוריים, וצריכה לסמיכה בכדי שלא תאיר ממעלה למטה. ובגין דא חבורא דתלת אתוון שהם ב׳ בנינא היינו קומת מלכות י׳ יסוד בנינא היינו המוחין דפנים. ת׳ ת״ת היינו ז״א העומדת עמו בקומה שוה בקבלת המוחין דאחוריים. ואינון במלכות כל אלה התקונים הם במלכות. בית זהו המזבח אותו יש לתקן ע"י ג הבחינות של השתוקקות, חסדים והאור.
וזה אמרו (באות קע״ו) י׳ יסוד ספירה תשיעאה דאיהו סומך גאולה כי יסוד דז״א נקרא גואל (זהר חדש רות אות תרי״ז) לתפלה שהיא מלכות בסו"ה ואני תפלה. וביה סומך ה׳ לכל הנופלים, וכל ט׳ ספירותיה התחתונות עולות מנפילתן. ת׳ תפארת וכו' וביה כל הזוקף זוקף בשם, כנ״ל כי אין אל מלכות זקיפת קומה בשוה לז״א אלא במוחין דאחוריים שאז היא גדולה כמו שהיתה לפני התמעטותה בסוד שני המאורות הגדולים. אבל לגבי יסוד המאיר במוחין דפנים כל הכורע כורע בברוך כי נתמעט קומתה ואין לה מעצמה כלום בסוד את המאור הקטן לממשלת הלילה, הה״ד ברכות לראש צדיק כי במצב הא׳ כשהיתה במוחין דאחוריים לא יכלה לעמוד מטעם חוסר אור החסדים הנקרא ברכה, ואחר המיעוט היא מקבלת אורות החסדים בשפע ואז גם הארת חכמה מאירה בהתלבשות בלבוש יקר של החסדים.
וזה אמרו (באות קע״ז) ואיהי עירוב דישפיל ביה הקורה וכו', כי אז מלכות חוזרת להיות נקודה תחת יסוד דז״א, וז״א מאיר לה כל האורות דפנים ומעלה אותה אליו לזווג. וממשיך לה אור א״ס ב״ה ע״י הבנין של או״א בע״ס דאור ישר ועשר ספירות דאור חוזר דאיהי יו״ד דהיינו, עשרים ספירות חשבון יו״ד, דלעילא מכ׳ דאיהו כ׳ כתר וכו', היינו באור א״ס ב״ה דלית עינא שה״ס חכמה שליט עליה כי אין כלי להשיגו ולדעת בו איזה ידיעה כלל. אדם לא יכול להשיג דבר מעבר לאמונתו. מי שמחזיק מהחיצוניות הגשמית, זוהי אמונתו ולא יגיע לתפיסה רוחנית. לכן אין להציב חנוכיה בגובה למעלה מעשרים אמה. התפיסה אפשרית עד עשים אמה, שהם עשר ספירות של אור ישר ועשר של אור חוזר.
וזה אמרו (באות קע״ח) ובגין דא מבוי וכו' שה״ס מלכות במוחין דפנים צריך להשפיל הקורה דאיהי ו׳ ולהעלותה לזווג אחר שנתמעטה. אבל לגבי סכה דאיהי אמא דהיינו במוחין דאחוריים אשד שני המלכים משתמשים בכתר אחד שהוא בינה, ומלכות עלתה עד לכתר, לית אדם דמרכבה דר ביה גו סכה מחמת הקטרוג שאי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד ואין להשהות את המוחין דאחוריים וצריכים לחזור לקבל את המוחין דפנים.

קעח) ובגין דא מבוי וכו': ומשום זה מבוי שהוא רומז לשכינה תחתונה היינו מלכות שהיא י' קטנה, שיעורה הוא עשרה טפחים, הרומזים לע״ס של מלכות, בו במבוי צריך להשפיל הקורה שהוא ו' ולהאירה במוחין דפנים. אבל אצל סוכה שהיא אימא בינה ששיעורה יו״ד שבגימטריא כ׳ הרומזת לכתר, היינו במוחין דאחוריים ששניהם זו״ן יונקים מבינה בשוה, למעלה מכתר אין אדם של המרכבה גר בו תוך סוכה, שאין העין שולטת עליה.
פירוש, כי בכל יום ויום בכוונות התפלה, צריכים להמשיך מוחין ולבנות הנוקבא דז״א, בסוד מ״ש חז״ל שבכל יום חוזרת להיות בתולה ואיש לא ידעה כלומר חוזרת להיות בחינת אמונה. וסדר הבנין הוא שצריכים להמשיך לה ב' מיני מוחין, שהם: עיבור יניקה מוחין דאחור. ועי״מ דפנים. ומתחלה ממשיכים עי״מ דאחוריים מצד הכלים. עיבור פירושו מוחין דנה״י דז״א. יניקה פירושו מוחין דחג״ת. מוחין פירושו ג״ר ובקומה שוה עד הכתר. שה״ס כל הזוקף זוקף בשם כי אין אל מלכות זקיפת קומה בשוה לז״א שיונקת מאותו מקום מאמא שהיא בחינת ת"ת אלא במוחין הללו דאחורי ז״א כמו שהיתה מטרם שנתמעטה.
אח״כ ממשיכים לה בתפלה עי״מ דפנים, ואז היא נבנית ע״י או"א בסו״ה ויבן ה' אלקים את הצלע ויביאה אל האדם שהוא ז״א ואז נאמר כל הכורע כורע בברוך היינו שנתמעטה קומתה ע״י בנין הזה מחדש, כי כריעה מורה כפיפות ראש וקטנות קומה כדי לבוא שוב בעיבור והפעם עיבור של פנים, כי עתה נעשתה הנוקבא טפלה לז״א ואין לה מעצמה כלום אלא מה שבעלה ז״א נותן לה. אמנם מתחלה כשהיתה במוחין דאחוריים, אע״פ שלא היתה צריכה אל הז״א והיתה גדולה כמוהו, מ״מ לא יכלה להיות במצב זה משום חוסר אור החסדים הנקרא ברכה, ואחר הבנין מחדש אע״פ שנתמעטה קומתה בסוד כריעה אמנם נתברכה בקומת חסדים שבה מתלבש גם אור החכמה ​​ וזו הברכה, אור דחסדים שלאחריו ניתן להשיג את אור החכמה. לכן על האדם שבא בתפילה לכרוע כדי לזכות החסדים שיאפשרו קבלת החכמה.

מלמד כאן על השפה של עשר ספירות, אותם ניתן לעבות במילוי, וכך האותיות הופכות גם לתיבות ולצרופים שלהם.