תיקוני הזוהר – עמוד קיב | שיעור 95

הויות באמצע שיעור 95

קצג המשך

צד שמאל הוא המחשבה המדעית, אותה יש לקשור להיות כפופה לימין, לאמונה. לא מבטלים את המחשבה המדעית, אלא מביאים אותה כדי לשרת את המחשבה האֳמוּנִית, כפי שעל הפרטים לשרת את הכלל.

.
וזה אמרו (באות קפ״ח) ועוד ה׳ דיד כהה וכו', היינו מלכות רחל נוקבא של ז"א אשר בה מאירה החכמה וכל זמן שלא מלובשת בחסדים היא כהה כי חכמה בלי חסדים לא ניתן לקבל היא חשך. מצפצפאן לה בנהא וכו', היינו בזמירות שירות ותושבחות והודאות שלפני התפילה וגם בברכה של להניח תפילין עד דנחתין לה לגבייהו וכו' קשרין לה ברצועה דאיהי ו׳ מסך דחיריק שנותן לה הארה רק בקו אמצעי שהוא במסך דמפתחא שלא תאיר רק ו״ק דחכמה. המנעולא מקדים ונועל את המדרגה ומי שמסוגל לא לקבל כלום ולפעול בחסדים מכוסים, הוא בעל היכולת לקבל במפתחא לקבלת ו"ק  קשורא דתרווייהו דא י' כמבואר לעיל (אות נ"ד) אשר כל קשר מצד אות י׳ שהוא הקשר בין י״ס של אור ישר המתלבשות בע״ס של אור חוזר העולה מן המסך של המלכות. אור ישר מבטא את ההשתוקקות העצמית והאור חוזר מבטא את התכלית, הדרך של האדם  ודא יחוד וכאן הוא היחוד של ז״א ונוקבא אשר החכמה תאיר רק מלמטה למעלה כדרך החסדים, הפך מטבעה ובגין דא וכו' מי ששח בין תפילין של יד לתפילין של ראש, ולא מקפיד לחבר אותם כראוי אשר מחמת זה היתה שבירת הכלים והאורות ירדו לבי״ע דפרודא וזו נקראת שיחת חולין, עבירה הוא בידו כי פוגם בבחינת י״ד שהיא השכינה דעבד בה פרודא וכו'. אורות הן הכח של השיח. כשאדם משוחח עם הקב"ה שהוא בחינת התפילין, ומכניס באמצע דברי חולין, זו הכנסת אור לקליפות, וזה נק שבירה.
וזה אמרו (באות ק״צ) תפילין דרישיה וכו' כי עד כאן באר סוד תפילין של יד שמניחים אותם תחילה (עי׳ בשער הכוונות דרוש התפילין) והם סוד י״ה ומתחיל לבאר סוד תפילין של ראש שהם ה"ו, כי המניח את התפילין הוא מרכבה לז״א הזכר. נשים הן לא מרכבה לז"א אלא למלכות, לכן הוא יניח תפילין והיא תלך בצניעות שה״ס ו׳ של הוי״ה תפארת, והתפילין שהם אורות דישסו״ת שהם אמא ה"ס ה׳ דהוי״ה בסוד אמא על ברא ונעשה הצירוף של הוי״ה ה׳ בינה ישסו״ת, שה״ס מוחין המקיפים על ראש ז״א שהם התפילין. המניח את התפילין ה״ס ז״א ו׳. קשר תפילין של יד הוא י׳. והתפילין של יד עצמם הם מוחין מקיפים של רחל בסוד ה׳ תתאה וביחד הם הוי״ה וזה אמרו (באות קצ״א) ובג״ד אוקמוהו וכו', הויות באמצע וכו' להיות כי הצרוף הוי״ה הרומז לחכמה דשמאל כנ״ל, לכן צריכים לכוון איך להכליל את השמאל בין הימין והאמצע בסוד אברהם מהאי סטרא ויעקב מהאי סטרא (עיין זהר פרשת אמור אות קצ״ו). ואומר יד ה׳ מימינא היינו יד ימינו של מניח התפילין אשר בה מקשר אותם על ידו השמאלית והימין הוא עיקר הפועל שה״ס אברהם בסו״ה ויעקד אברהם שהוא ימין את יצחק בנו שהוא שמאל דאתמר בה וירא ישראל וגו' מסטרא דחסד, וצרופו של הוי״ה זו הוא י׳ ה׳ ו' ה׳. יד רמה מסטרא דתפארת שהוא העולה למעלה למ״ן וגורם עלייתם של או״א עלאין וישסו״ת לראש א״א כדי לקבל חכמה שאינם יכולים לקבל במקומם מפני שהם למטה ממסך דראש דאריך. בקביעות אין להם את זה, וז"א שעולה לביקוש גורם להם לעלות כנ״ל אשר ע״י ז״א מתעוררת הבינה להפוך פניה אל החכמה ולבטל אחורים שלה דאתמר בה ובני ישראל יוצאים ביד רמה כנ״ל כי כל אור שהתחתון גורם בעליון זוכה גם הוא בו, וע׳׳י גלוי מוחין יוצאים בני ישראל מכל הקליפות והחיצונים יד חזקה שהיא גבורה באמצעיתא וכו', בין החסדים של קו הימין ובין החסדים של קו האמצעי שמכניעים יחד את קו השמאל, והחכמה מתלבשת בחסדים. יכולת האדם לקבל את המוחין בצורה נכונה, דרך אמונה, תורה, הוא יוצא מהקליפה. אדם שמתענג מהקדושה, לקליפה אין מה להציע לו. שלב ראשון בקבלה נכונה הוא הכרה שהיצר הרע הוא רע. הכרה זו אפשרית כאשר המטרה לדבקות בהשם ברורה וחזקה, שאז מגלה שהיצר הרע מפריע לו.
וזה אמרו (באות קצ״ב) יד רמה עלה אתמר והי״ה כי ה״ס ז״א העולה ומכריע בין ימין ושמאל דישסו״ת וגורם שיעלו כל פרצופי אצילות לראש א״א, ולכן ו׳ שהיא ז״א בתחלה, והצרוף הוי"ה נתמתק בין ב׳ הצרופים יהו״ה והי״ה. ותלת זמנין י״ד אינון מ״ב וכו', כי מתגלים המוחין המרומזים בשם מ״ב, שהם כח״ב: פשוט, ומילוי, ומילוי המלוי, ובסוד שאו ידיכם קדש, וזה שאמר (באות קצ״ג) היד הגדולה וכו׳ היינו מה שאמר בזהר משפטים אות תק״כ רישא דמלכא בחו״ג אתתקן כי חג״ת דז״א עלו ונעשו לכח״ב, חסד עלה לחכמה, גבורה לבינה, ותפארת לכתר. (ועיין לעיל אות קס"ח, ד״ה פירוש).