תיקוני הזוהר – מעלות הסולם | הקדמה | שיעור 137 | עמוד קנ"א-קנ"ב

בראשית שם בית שיעור 137

ל"ב נתיבות

חכם לב יכול לגלות את סודות הבריאה, את דרך השגת החכמה העליונה, את כח מעשיו שהגיד לעמו. שם מ"ב המבטא שלמות, הוא ל"ב פעמים שם אלקים במעשה הבריאה ועד עשר ספירות/מאמרות בהן נברא העולם.

רפח) ואינון כ״ח אתוון וכו': והן כ״ח אותיות של בינה, וי״ד אותיות אחרות של כתר וחכמה, גנוזות בהן, שמלובשים תוך כלי בינה. ואלה הם כ״ח אותיות בפסוק ראשון שבתורה ​בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. ועליהם נאמר כח מעשיו הגיד לעמו (עי׳ בפירש״י בפסוק ראשון של בראשית). אות היא חיסרון. ד בחינות דאור ישר, כתר כולו השפעה, חכמה האור והכלי באים כאחד, לכן אין אפשרות להרגיש את הרצון, אלא בבינה מתחילים להרגיש, וכאן בז"ת דבינה מרגישים את חיסרון האור שהסתלק, לכן לפני בינה אין מדברים על רצון.

כח מעשיו הגיד לעמו, הכח הוא הסוד שמניע את המעשה, כמו המחשבה שבאה לפני המעשה.

רפט) ובגלותא אסתלק האי וכו': ובגלות נסתלק כ״ח זה מהם היינו מזו"ן ואתמר בהם בישראל וילכו בלא כח לפני רודף. ומשום זה אומרים בקדיש ועתה יגדל נא כח ה'. נגד כ״ח אותיות אחרות שישנו באלו ז׳ תיבות, שהם יהא שמיה רבא מברך לעלם לעלמי עלמיא. וזהו שאמרו חז״ל (שבת קיט:) כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו קורעין לו גזר דינו. (ועי׳ לעיל אות פ״ט). בכל כחו אומר בכוונה אמיתית ושלמה להגדיל את שם השם בעולם. יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויעלה והתהלל, יש כאן שבע פעמים אות וו שהם מ"ב, שלמות תפיסת הבורא ע"י הנברא.

כל גזר דין נובע ממשהו שהנברא תופס בבריאה שכביכול מנותק מהבורא. לכן כאשר מקבלים באמונה בכל כח המחשבה והכוונה, מגדיל את תפיסת הבורא, וקטן מתבטל בפני גדול.

במחשבה כמה הבורא גדול, קורעים את כל גזרי הדין.

​​ 

רצ) י״ד אחרנין אינון וכו': י״ד אותיות אחרות הן הוי״ה אלקינו הוי״ה, וסימנם אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. ובאלה י״ד אותיות השבועה שזהו שנאמר כי י״ד על כס י״ה שם אלקים, מידת הדין משמאל, כלולה בתוך שם הויה, הרחמים. קם הזקן ואמר לר״ש נר הקדוש בודאי אלו ​י״ד דפורים שהם מחיית עמלק הם נרמזים במשנה א׳ של חוגגים את פורים יומיים בערים המוקפות חומה מסכת מגילה בארבעה עשר בו ובחמשה עשר בו שזה י״ד י״ה (עי׳ בספר מאור ושמש פרשת תצוה במה שמתרץ למה נאמר במשנה לא פחות ולא יותר והיה צריך לומר לא קודם ולא אח״כ.) אבל סימנים של כח הם אור לארבעה עשר י״ד ראשונים של כ״ח. וי״ד שניים הם מרומזים במה שנאמר בתורה בראשון בארבעה עשר יום וכו'.
פירוש, שם מ״ב זה נקרא שם המעלה שנתחדש מכח שא״א העלה אליו את מלכות שלו לחכמה צמצום ב ​​ והוציא את בינה מחוץ לראשו, ובינה נקראת אלקים, ומתחלקת לג״ר וז״ת שג״ר נקראות מ״י מאלקים. וז״ת נקראות אל״ה מאלקים. אל"ה מבטא את הרצון לקבל, אשר בקטנות מורידה את אותיות אלו תחת המדרגה ואותיות אל״ה ה״ס ג׳ ידים דאמא שנתלבשו בעת יציאתם מראש א״א בזו"ן, שלכן בעת שבינה מעלה אליה את אותיות אל״ה שלה, ומתחברות עם מ״י שלה, יסוד השם אלקים, בזה נמשכים עמהם גם זו"ן לראש. והן כדוגמת ידים המעלות את זו״ן ממקומם התחתון למקום בינה עצמה.
וז״ס שתוף מדת הרחמים בדין לקיים את העולם שהם זו"ן הנקראים עולם, וכן נכללו בני אדם שבעולם הזה, כי כל המקובל לזו"ן דאצילות אפשר שיקובל לבני אדם שבעולם הזה והרי זו"ן שייכים לאצילות, אך זו"ן הוא השורש, לכן מדובר על הצד הנפשי של בני אדם ולא על הרצון לקבל שלהם, ומלמעלה מזו״ן אין אנו מקבלים כלום, ואם נוקבא דז״א שהיא מלכות דאצילות לא היתה נמתקת בבינה לא היתה ראויה לקבל שום אור ישר, ולא היה לה רק אור חוזר ואנו לא היינו יכולים לקבל שום מוחין שמהם באים כל התקונים, להשבתת שאור ומחיית עמלק.
וזה אמרו י״ד אחרנין אינון, היינו ג׳ ידים דאמא הנבחנות לחג״ת דאמא שיצאו מחוץ לראש א״א להעלות את זו"ן, אינון הוי״ה אלקינו הוי״ה שהוא יד ימין חסד, וסימן אור לארבעה עשר וכו' ובאלין י״ד אתוון אומאה וכו' היינו תקון המלכות שנקראת שבועה. קם סבא ואמר וכו' הסבא תקן את דברי ר׳ שמעון שענין הי״ד השייך למחיית עמלק נאמר בפורים ומרומזות בארבעה עשר בו ובחמשה עשר בו הנאמר במשנה לזמן קריאת המגילה ודא י״ד י״ה.
אבל סימנין דכ״ח דהיינו ב׳ ידים אחרות של שם מ״ב הן אור לארבעה עשר של המשנה בריש מסכת פסחים לבדיקת החמץ הרומז לביעור הקליפות והסט״א, שנקראים חמץ, ויד השלישי הוא מה שנאמר בפסוק בראשון בארבעה עשר יום זמן הקרבת קרבן פסח שה לבית, לקיים ובאלהיהם עשה ה׳ שפטים.

כאשר רוצים לקבל הארה באופן ראוי כלומר ליהנות מהאמת, יש למצוא אותה בכוח הפרסה המגיד לעמו, בצורה שבה נקבעה מחשבת הבריאה. לכאן כאשר אדם רוצה להשיג משהו בחייו, ונתקל בהפרעות או שיבושים, עליו לחזור למחשבת הבריאה, לתוכנית המקורית וממנה ללכת ולבדוק היכן הייתה סטיה ממחשבת הבריאה. לכן תורת הסוד, הקבלה מלמדת את כח מעשיו המגיד לעמו.