תיקוני הזוהר – עמוד קל"ח-קל"ט | שיעור 124
בראשית זו התורה 124 125
המלחמה האמיתית בתורה ובהלכה היא לראות כיצד מגיעים לפנימיות לפרי, וזורקים את הקליפה החיצונית כאשר הפרי מוכן. כך מסופר על רבי מאיר שרימון מצא, תוכו אכל וקליפתו זרק, כלומר רבי מאיר ידע כיצד לברר מה ניתן ללמוד מרבו שיצא לתרבות רעה.
אמונה נבנית באופן כזה, כאשר פוגש אדם תופעה בחיים, המחשבה הטבעית בודקת איזה תענוג פרטי ניתן להפיק מתופעה זו. מעבר להרגש המידי, יש לאדם אידיאלים וערכים עליונים בהם רוצה להאמין. כאן יש בו מלחמה פנימית בין החשק לבין אותו ערך.
כאשר דוחה את החשק בגלל הערך, היינו דוחה את האור עקב בחירתו ביתר דבקות, בכך הוא בונה את הכלי. כלומר סיבת הדחייה היא לא פיתוח כוח דחיית סיפוקים, אלא בזכות הערך העליון. זו בחינת סור מרע, זו פעולת אור חסדים. מתחסדים עם הערך העליון. החסדים בונים את האמונה, ואז מאמינים בערך, במחשבה, ואז יכולה להיות התפשטות ללב.
אל לו לאדם להתעלם מרצונות ותשוקות שליליים בהם הוא נפגש, אלא עליו ללמוד לנהל אותם נכון, כלומר בשלב ראשון דוחים ונועלים את המקרה, ורק לאחר שבונים תפיסה נכונה לגביו, ניתן לקחת את החלק הראוי שמקדם לתכלית.
בראשית זו התורה 124 125
המלחמה האמיתית בתורה ובהלכה היא לראות כיצד מגיעים לפנימיות לפרי, וזורקים את הקליפה החיצונית כאשר הפרי מוכן.
רמה) פקודא רביעאה במלת וכו': מצוה רביעית במלת בראשית, זו תורה, שנקראת ראשית, שנאמר בה ה׳ קנני ראשית דרכו. וזו שכינה תחתונה היינו מלכות שהיא ראשית לנבראים השכינה הקדושה, והיא אחרית לחכמה עליונה. ובשבילה נאמר מגיד מראשית אחרית.
פירוש, כי אין שום אור נמשך מא״ס ב״ה אלא על ידי זווג דהכאה מאור העליון על המסך שבכלי מלכות, ומלכות נקראת שכינתא מפני שכל האור ישר ואור חוזר שוכן בה, כל ההבנות נובעות ממנה, ומטעם זה נבחן כי השכינה היא בנין כל העולמות, כי בלי המסך שנתקן בה היו כל העולמות תהו ובהו היא מושכת את האור ישר , מכה על האור ובונה אור חוזר. לכאורה האני של האדם הוא אחרית, אך הוא גם ראשית מפני שכל הרצונות מקבלים מאותו אני של האדם שהופך להיות כתר ע"י שהופך שותף, ובזכות שעושה זיווג דהכאה יכול להתקבל האור בעולמות. וזה אמרו ודא שכינתא תתאה היינו מלכות דאיהי ראשית לנבראים, כי חוק הוא בעולמות העליונים שכל מדרגה תחתונה הגורמת תוספות אור אל המדרגה העליונה ממנה, שכ ל שיעור תוספות האור, חוזר ומושפע למדרגה תחתונה שגרמה אותו, ומתוך שמסך שעל מלכות גרם את האור החוזר לעלות ולהלביש לכל תשע ספירות העליונות של אור הישר ולהעשות להן כלים, באופן שזולת אור החוזר לא היה אור הישר מא״ס ב״ה נתפס ומלובש, כי אין שום אור מושג בלי כלי, ומתוך שמלכות עם מסך שלה גרמה לכל אותו התוספות, דהיינו או"ח וע״ס האמורים, לכן מתרחב המסך והכלי של מלכות בסבת אור החוזר, ויורד ממקום המסך למטה, וממשיך עמו כל אותן י׳ ספירות שלמעלה בדוגמתן ממש, באופן שמלכות לבדה הולכת ומתפשטת לעשר ספירות מינה ובה.
וזה אמרו איהי אחרית לחכמה עלאה אשר עליה נעשה זווג ההכאה, ובגינה אתמר מגיד מראשית אחרית כי ממשכת את אור החכמה עד סוף המדרגה.
אמונה ניבנית באופן כזה, כאשר פוגש אדם תופעה בחיים, המחשבה הטבעית בודקת איזה תענוג פרטי ניתן להפיק מתופעה זו. מעבר להרגש המיידי, יש לאדם אידיאלים וערכים עליונים בהם רוצה להאמין. כאן יש בו מלחמה פנימית בין החשק לבין אותו ערך.
כאשר דוחה את החשק בגלל הערך, היינו דוחה את האור עקב בחירתו ביתר דבקות, בכך הוא בונה את הכלי. כלומר סיבת הדחייה היא לא פיתוח כוח דחיית סיפוקים, אלא בזכות הערך העליון. זו בחינת סור מרע, זו פעולת אור חסדים. מתחסדים עם הערך העליון. החסדים בונים את האמונה, ואז מאמינים בערך, במחשבה, ואז יכולה להיות התפשטות ללב.
רמו) כד אתנטילת מכתר וכו': כשהיא נלקחת מכתר היא נקראת עטרת תפארת שהיא עטרה לז״א הנקרא תפארת עטרה בראש כל צדיק, כתר לספר תורה. ובשבילה למדנו כל המשתמש בתגא חלף. כי זהו תכלית גידולה של הנוקבא וקומה זו אינה משגת אלא במצב אחורים, וצריכים להזהר לא להשהות את זו״ן במצב אחורים כאן ישנה השתוקקות גדולה ואסור לקבל את האור, יש לנעול את המקרה, ולהמשיך תכף את מוחין דפנים היינו מסך דחיריק . (עי׳ בזהר בראשית ב׳ במראות הסלם דף ל״ט) וכשהיא נלקחת מחכמה עליונה זו שהיא ראשית היא נקראת על שמה, חכמה.
אל לו לאדם להתעלם מרצונות ותשוקות שליליים בהם הוא נפגש, אלא עליו ללמוד לנהל אותם נכון, כלומר בשלב ראשון דוחים ונועלים את המקרה, ורק לאחר שבונים תפיסה נכונה לגביו, ניתן לקחת את החלק הראוי שמקדם לתכלית.