תיקוני הזוהר – מעלות הסולם | הקדמה | שיעור 149 | עמודים קסח-קסט
תיקוני זוהר שיעור 149
אין דורשים לא במרכבה ביחיד
מרכבה היא התנועה שעושה אדם כדי לתקן עצמו, ולעלות את הרצונות שלו ממקום עולמות בי"ע בהם יש קליפות, לאצילות. מט"ט הוא המרכבה מלשון רכב-מ"ה, לעלות למלכות דאצילות.
כפי שבחינת עריות, חבר מרעים אינו מתחבר לבורא, כך גם הגוף לא מתחבר, אלא הנשמה.
יחיד המבין מדעתו יכול לדרוש, ע"י שמסוגל לנקות את הרצונות מהקליפות, הורדת לב האבן, וקבלת רצון חדש, אודם דאימא, וזה נותן את הכוח להתעסק במעשי בראשית ביחיד.
כאשר רואים כח של אמצעי, כמו של כוכב או כח של ידע, אל תאמר שיש חלילה שיש שתי רשויות. כל הכח בא רק מהבורא יתברך.
כשאדם רוצה לעשות עבודה נפשית, ואין לו השראה של אצילות, כלומר תודעה גבוהה, אלא הוא מרגיש את החיים ממקום עולמות בי"ע. הוא חסר את תפיסת היחד, ולא תופס שאין עוד מלבדו, היינו אין עוד כח מלבד כח הבורא. אדם כזה עלול לחשוב שבעולמות התחתונים ישנה שליטה נוספת על שליטת הבורא. כאן הוא נופל לחשוב שאינו זקוק ליחד ויכול לפעול לבד. פתאום הוא מרגיש שלהתפלל לבד הוא יותר מרוכז והכל בסדר. להתחבר לבורא אפשר רק מכח הכלל.
לכן במדרגה זו, יש לקבל את הדברים באמונה, ולהיות מחויב אליהם.
וגם אם ימכור את בתו לאמה, כלומר את תפיסת היחד, עליו להבין שלבסוף היא תצא לחפשי. בתו היא השכינה, הגבירה, ואילו האמה היא השיפחה.
יש באדם כוח של זכר, וכח של רצון לקבל. לכן צריך לראות שלפעמים השלילה מתלבשת בחיוב כדי להטעות את האדם. כשהזכר, בחינת הנשמה מתלבשת בגוף, כדי שהגוף יניע אותה, אך וודאי שאין הגוף העיקר.
תיקוני זוהר שיעור 149
אין דורשים לא במרכבה ביחיד
מרכבה היא התנועה שעושה אדם כדי לתקן עצמו, ולעלות את הרצונות שלו ממקום עולמות בי"ע בהם יש קליפות, לאצילות. מט"ט הוא המרכבה מלשון רכב-מ"ה, לעלות למלכות דאצילות.
כפי שבחינת עריות, חבר מרעים אינו מתחבר לבורא, כך גם הגוף לא מתחבר, אלא הנשמה.
יחיד המבין מדעתו יכול לדרוש, ע"י שמסוגל לנקות את הרצונות מהקליפות, הורדת לב האבן, וקבלת רצון חדש, אודם דאימא, וזה נותן את הכוח להתעסק במעשי בראשית ביחיד.
שלז) וכד איהו לתתא וכו': וכשהקב״ה הוא מתלבש למטה בבי״ע במטטרו״ן בלא השכינה, כלומר שהשליטה היא לקו ימין לבד, משתנה בו, ומאיר בהארת ו״ק לבד, ומשום זה אמר אלישע אחר שמא ח״ו שתי רשויות יש. ומשום זה אמר הכתוב אל תמר בו כי שמי בקרבו. משום שמטטרו״ן שני למלך הוא. כאשר רואים כח של אמצעי, כמו של כוכב או כח של ידע, אל תאמר שיש חלילה שיש שתי רשויות. כל הכח בא רק מהבורא יתברך.
שלח) וכד איהי שכינתא וכו': וכשהיא היינו השכינה מלכות מתלבשת למטה בבי״ע בלא בעלה, דהיינו באחורים דהארת חכמה המאירים גם לבי״ע, נקרא מלאך זה היינו מטטרו״ן משנה לה, ומשתנית שלא מכירים אותה החיילות של בי״ע במה שהיא המלכה. שואל, ובמה היא מתכסית כלומר מהי צורת הלבוש שלה, ומשיב, באותה שנקראת אמה, וזה הוא שאומר הפסוק וכי ימכור איש את בתו לאמה, איש זה הקב״ה, בתו זוהי השכינה. לאמה זו בת זוגו של מטטרו״ן שהיא מיטטרו"ן בתוספות יו״ד.
פירוש, כמו שמלכות דאצילות להיותה כלולה מעשר ספירות יש בה דכר ונוקבא, כן כשהיא מתלבשת ממעלה למטה במטטרו"ן בבי״ע, יש בה דכר ונוקבא, הזכר הוא מטטרו״ן בלי י', ושליטת המלכות היא מיטטרו״ן בתוספות י' הרומזת על השפעת הארת אחורים של המלכות העליונה בהארת חכמה, ובשעת קטנות שבינה תו״מ דעליון נפלו לחג״ת דתחתון קטנות שיש פרסה, הנה נשתנו הכלים דעליון וקבלו השם של התחתון בו הם מתפקדים, ובינה תו״מ דזו״ן שנפלו לחג״ת דמטטרו"ן נשתנו שמם למטטרו״ן.
וזה אמרו וכד איהו לתתא במטטרו״ן היינו כשהארת הדכר שבמלכות מאיר מלמעלה למטה, בלא שכינתיה בלי זיווג ביניהם משום שהשליטה היא להארת החסדים שבימין לבד אשתני ביה וכו' לא להאיר הארת ג״ר כי אין הארת החכמה יוצאת למטה מגבול האצילות ומאיר רק בו״ק שה״ס ישיבה בסוד שאמרו חז״ל (חגיגה ט״ו.) דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל נותנים לו רשות לכתוב את הזכויות של ישראל. כי עמידה היא גדלות ואצילות שעומדים על הרגלים. ישיבה ה״ס קטנות ו״ק לבד. ובגין דא אמר אלישע וכו׳ שראה את שתי השליטות של קטנות וגדלות וטעה לומר שיש שתי רשויות. שמא ח״ו שתי רשויות יש. (עי׳ בסולם תצא מאמר לקיים כל דבר שלף איש נעלו) וכד איהו שכינתא וכו׳ מאירה באחורים של הארת חכמה בלי שליטת החסדים ואשתניאת וכו׳ בכדי שלא יכירו אותה ומתלבשת בצורת אמה המשמשת את הקדושה בסוד מיטטרו״ן שי׳ של מיטטרו״ן רומזת על שליטת המלכות.
כשאדם רוצה לעשות עבודה נפשית, ואין לו השראה של אצילות, כלומר תודעה גבוהה, אלא הוא מרגיש את החיים ממקום עולמות בי"ע. הוא חסר את תפיסת היחד, ולא תופס שאין עוד מלבדו, היינו אין עוד כח מלבד כח הבורא. אדם כזה עלול לחשוב שבעולמות התחתונים ישנה שליטה נוספת על שליטת הבורא. כאן הוא נופל לחשוב שאינו זקוק ליחד ויכול לפעול לבד. פתאום הוא מרגיש שלהתפלל לבד הוא יותר מרוכז והכל בסדר. להתחבר לבורא אפשר רק מכח הכלל.
לכן במדרגה זו, יש לקבל את הדברים באמונה, ולהיות מחויב אליהם.
וגם אם ימכור את בתו לאמה, כלומר את תפיסת היחד, עליו להבין שלבסוף היא תצא לחפשי. בתו היא השכינה, הגבירה, ואילו האמה היא השיפחה.
שלט) דשפחה בישא היא וכו' כי השפחה הרעה היינו הסט״א היא אמם של הערב רב, ומשום שאותה השפחה ובניה לא יכירו אותה היא מתכסה ומתלבשת בעבד שלה היינו במטטרו״ן כמו שהנשמה מתלבשת בתוך הגוף.
יש באדם כוח של זכר, וכח של רצון לקבל. לכן צריך לראות שלפעמים השלילה מתלבשת בחיוב כדי להטעות את האדם. כשהזכר, בחינת הנשמה מתלבשת בגוף, כדי שהגוף יניע אותה, אך וודאי שאין הגוף העיקר.
שמ) ובגלותא קדמאה דלא וכו': ובגלות הראשון דהיינו בגלות מצרים, שלא חזרה בתו של המלך למלכותה, ולא יצאה מגוף זה דהיינו ממטטרו״ן, לא יצאה לחפשי. ובשבילה נאמר בהם בישראל, עבדים היינו, בזמן הגלות הראשון לפרעה במצרים, שהיה לו כח לפרעה במצרים לשעבד את בני ישראל, משום שהיו תחת רשותו של אותו עבד דהיינו מטטרו״ן ומשום זה אמר פרעה במקום זה לא ידעתי את ה׳ וגם את ישראל לא אשלח. ומשום זה בשעת יציאת מצרים יצאה השכינה במנוסה, כעבד שאין לו כתב חרות ובורח מרבונו.