תיקוני הזוהר – מעלות הסולם | הקדמה | שיעור 148 | עמודים קסז-קסח

תיקוני זוהר שיעור 148

אין דורשים לא במרכבה ביחיד

אסור לחשוב שבעריות ניתן לדרוש בשלושה, כפי שהצד האחר מציג, אין באפשרותם לעשות קו אמצעי, הם קליפות רעות הנק משחית אף וחימה, ואין לעורר אותם להתחבר לחבר מרעים.

שלד) ועובדא דבראשית בהפוכא וכו': ומעשה בראשית הוא להיפוך שאין דורשין במעשה בראשית בשנים, כדי שלא יעשו פרוד, אלא ביחיד שהוא יחוד אחד בעולם אצילות. ומשום זה לא יאכל אדם שנים ולא ישתה שנים דהיינו זוגות. בעריות כן דורשים בשנים כדי לעשות פירוד.

שלה) ולא במרכבה ביחיד וכו': ולא דורשין במרכבה ביחיד, משום דיחיד נקרא שאין לו שתוף שהוא מטטרו״ן שנאמר עליו כי שמי בקרבו, כמו הנשמה בזמן שאין לה שותפות עם הגוף. שואל, ולמה אומר אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו, שמכאן משמע שיש לו אל הקב״ה מרכבה למעלה שהיא מלאכה שלו, ומי היא, זו שכלולה מחכמת ובינה ודעת, שהם י׳ חכמה ה׳ בינה ו׳ דעת.

שלו) מלאכה דתלת אתוון וכו': ומשיב, המלאכה של שלש אותיות יה״ו, היא ה׳ שכינה התחתונה שהיא מלכות, המשלימה באור חוזר שלה לשלש אותיות יה״ו שהן תשע ספירות ראשונות של אור ישר, כי קוצו של יוד הוא כתר י׳ חכמה. ה׳ בינה. ו׳ חג״ת נצח הוד יסוד על מלכות נאמר ותכל כל עבודת משכן וגו' שהיא, לשון תכלית ושלימות. והיא ה' של יום הששי. כי היה צריך לומר יום ששי (עי׳ להלן בד״ה ומ״ש) ומשום זה אע״פ שאמרינן אין דורשין במרכבה ביחיד, חוזר ואומר אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו, שודאי באלו השלשה שהם חב״ד דורשין במרכבה ביחיד, ובאין שלשה אלה, אין הוא היחוד שלו. וזה הוא הסוד, אשר הקב״ה הוא אחד למעלה בשכינתו.

בא ללמד כאן, שכאשר מדברים על השמות והכינויים, מדברים על מט"ט, מרכבה, אמצעי כדי להגיע לכוונות אמתיות ונכונות אל השכינה הקדושה.

כמו כן מלמד על העריות, לשון ערווה, שהם הרצונות הקרובים אליך, שנק ס"ם ונחש, אל תדרוש בשלושה, שלכאורה מחברים את הפירוד.
פירוש, הזהר מבאר ההפרש בין ראש מלכות דאצילות המאיר ממטה למעלה באצילות עצמו, שה״ס מעשה בראשית מפני שאצילות היא ראשית לתיקון, ראשית חכמה, וה״ס חב״ד דמלכות. ובין גוף המלכות, המתפשט ממעלה למטה בבי״ע, שה״ס מטטרו״ן ומעשה מרכבה. ונודע כי הדינים שבמסך אינם פועלים כלום ממטה למעלה, רק הרווחים שאפשר להיות מן הדינים הם העולים בסוד חלון שהוא מעין השראת המסך, לא פתח ממש, רק האור יכול להיכנס. מעין נקודת השקפה שלא ניתן לחיות אותה למעשה, המכניס אור אל הבית ולא נקב (כנ״ל אות צ״ד) ולכן אומר (באות של״ד) אין דורשין במעשה בראשית בשנים וכו' אלא ביחיד וכו' כי מעשה בראשית ה״ס אצילות אשר איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון, ומלכות מאירה ממטה למעלה בלי שום היכר של דינים, ולכן אצילות הוא ביחיד ולא בשנים, כמו במרכבה שה״ס בי״ע ומטטרו״ן. ולא במרכבה ביחיד, כי מרכבה ה״ס התפשטות המלכות ממעלה למטה אשר גם הדינים ישנם שם. בגין דיחיד שהוא ראש הנוקבא שבאצילות לית ליה שתוף דאיהו מטטרו״ן כי באצילות מאיר הריוח ואור החוזר של המלכות בלי שום מסך ודין, כי המסך אינו פועל בדינים רק ממעלה למטה, והוא דומה כגוונא דנשמתא דלית לה שותף בגופא היינו כמו הנשמה טרם התלבשותה בגוף, שאין בה שום מיעוט, והגוף אינו מגביל אותה, ושואל (באות של״ה) ואמאי אמר אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו הכא משמע דאית ליה מרכבה לעילא וכו' שמשמע שמי שזכה לחכמה בינה דעת אפשר לו לדרוש ביחיד ונמצא שישנה מרכבה גם באצילות. ומתרץ שחב״ד הם מדרגת ראשה של המלכות ממטה למעלה וכל היחוד מתגלה ע״י אור החוזר של המלכות שע״י מתקשרים יה"ו שהם תשע הספירות של אור הישר ומאירים, וה״ס המלאכה של מלכות שזולת הקשר והזווג של אור החוזר ממלכות לא היתה לנו שום תפיסה באור הישר ובלא אלין תלת שהם ראש המלכות הכולל עשר ספירות דאו״ח לאו איהו יחודא דיליה לא היתה לנו שום השגה בעשר הספירות דאור ישר, והיחוד לא היה מתגלה, ודא איהו רזא דאיהו קב״ה לעילא חד בשכינתיה אע״פ שקב״ה שהוא ז״א עיקר הארתו הוא חסדים, ומלכות שהיא הנוקבא עיקר הארתה היא חכמה, עכ״ז מתאחדים ומאירים שניהם בשוה באחדות גמורה בסו״ה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. (עי׳ להלן תקון י״ח במעלות הסלם אות נ״ו ד״ה פירוש). כאשר משיגים את החכמה בינה ודעת שבאה לחבר כמו ביום השלישי, אז ניתן לחבר. מצד התודעה של האדם גם שם ישנו זיווג. מצד ז"ת דבינה שירדו למקום המלכות, ואו"א ירדו לז"א ועשו זיווג להאיר לבי"ע, גם שם יש זיווג.

כאשר יש בעליון הריון כדי להוליד לתחתון, כבר ניתן לראות פרטים בתודעה, בדעת המתפשט.
ומ״ש ואיהי ה׳ דיום הששי פירושו כי ששת ימי בראשית הם סוד חג״ת נה״י, ונמצא יסוד שהוא יום הששי בו נמתקו ונשלמו כל חמשת הימים שהם חג״ת נ״ה, בסו״ה יום הששי ויכולו השמים כי יסוד נקרא כל שכולל ה״ס חג״ת נ״ה ויום הששי עצמו נחלק לי״ב שעות שש שעות הראשונות הן חמשה חסדים חג״ת נ״ה ויסוד הכוללם. ושש שעות האחרונות הן מיתוק חמשת הימים חג״ת נ״ה מצד הגבורות לכן נדרשת זהירות, ושעה הששית ובין השמשות היא בחינת יסוד עצמו מצד הגבורות כאן היה חטא אדם הראשון. הגבורות זה צד הרצון, השתוקקות עם החסד. ועיקר המיתוק הוא ליום החמשי הוד, שהוא מלכות, הקרובה אל הקליפות. כנודע כי חג״ת נ״ה הם כח״ב תו״מ. ונמצא שבשעה החמישית של יום הששי נכנס חסד החמישי ונגמרו כל ששת ימי בראשית בבחינות החסדים שהם העיקר עד השעה השישית נכנס ההוד, תיקון החסדים של כל הימים א - ה, כי לא חסר עוד רק תשלום ה׳ הגבורות של אחר חצות היום והם אינם עיקרים כל כך כי הם מקבלים מן ה׳ החסדים, ולכן נחשבת שעה החמישית שהיא מלכות, לבחינת תשלום של ששת ימי המעשה ולתחלת הארתו של יום השבת לכן מחצות, אפשר לעשות מלאכות השייכות ליום השבת, והעולמות מתחילים משעה הששית לעלות בעליות השבת. ועל זה רומזת ה׳ היתרה של יום הששי. (עי' במאמרי רשב״י קדושים ובתלמוד ע״ס חלק ט״ז אות ע״ז).

בשעה השישית נגמרו ה חסדים וישנה תוספת וכבר מתחילה אהרה של השבת.

כשאדם בא להתקדם בחייו, עליו להבין שיש לו קליפות לתקן. במקום זה לא לדרוש בשלושה, אל תקבל את המציאות שצריך. הבן שזה לא טוב, ואל תיתן כוח לרע. כשיש שלילה יש לדעת שאין זה נכון, ויש לדרוש את זה בנפרדות. עיקר עבודה זו היא ע.ז של בעל פעור. הצד האחר אומר שגם הביזוי הוא טוב, מראה כאילו הוא חופשי ואין לו גבולות. זוהי הפקרות ועבדות כאשר לא יודעים לעבוד במסגרת של גבולות.

טועים אנשים שאינם מבינים מדעתם, ונופלים לקליפת שווא מתוך גאווה כאילו הם יודעים כיצד להלך בעולמות הרוחניים. יש לפעול לפי דעת עליון של חז"ל מתוך התבטלות, שכך ישנה אפשרות להשתמש במרכבה, שהיא רכב מ"ה, היכולת להלך בבטחה ברוחניות.