017- הדף היומי בזוהר הסולם – חיי שרה – מט-נא (שיעור השקפה)

קס) בשעה שזה הולך בשליחותו של מקום, הקב"ה מניע כל צבאותיו של מעלה באות אחת משמו, בי' של הויה, שהיא או"א, שהוא שורש אור הנשמה. ירכ"י בגימטריה, רם. כלומר, הנשמה אומרת, שים נא ידך, סיעתך, תחת מעלתו של רם ונישא, המושל על הכל. שזה רומז לבחינת עתיק, המאיר באו"א, שהם אות י'. ולאחר שהנשמה ציוותה סיעת עליונים, אור או"א עלאין, תחת ידו, אמרה לו, אני משביעך שבועה גדולה בו.

קסא) כתוב, אלקי השמים ואלקי הארץ. כיון שכבר אמר בה', אני משביעך בה', למה נאמר עוד, אלקי השמים? שבשעה שהולך, מניע כל צבאותיו באות אחת משמו, באות י', באור החסדים דאו"א עלאין. למה אמר בלשון השבועה, אלקי השמים ואלקי הארץ, ששמַיִם הם ז"א, הנמשך מאו"א עלאין, והארץ, הנוקבא, הממשכת מישסו"ת, שהיה מספיק להשביעו באות ה' לבדה?

נאמר, אלקי השמים ואלקי הארץ, להורות, שהוא אדון על הכול בבת אחת, וברגע אחד הוא מניע לכל, וכולם כאיִן נגדו. שהזכיר שמים וארץ בלשון השבועה, שהם האור של אות הי', להורות, שאור זה מושל על כל המדרגות, וכולם כאיִן נגדו. על ב' אותיות משמו מניע כל צבאותיו, בעת שמט"ט הולך בשליחותו. להורות, שהוא הכול ואין אחר בילתו.

כלומר, רק באור הימין מאו"א, שהוא י' דהויה. ועל זה היקשה מלשון השבועה, שאמר, אלקי השמים, שאורו הוא או"א, ואלקי הארץ, שאורו ישסו"ת, שהם שמאל. ומוכיח הכתוב מזה, שבשעה שמט"ט הולך בשליחות הקב"ה, מניע כל צבאותיו בב' אותיות משמו, שהם י"ה מהוי"ה. אשר י' היא אור או"א עלאין, וה' היא אור ישסו"ת. כלומר, גם בהארת החכמה הנמשכת מישסו"ת. אשר הארת החכמה מבער הקליפות, והכול רואים, שהוא הכול ואין אחר בילתו.

קסב) ואשביעךָ בה' אלקי השמים. שבועת הברית הזאת, מַשבעת הנשמה, שכתוב, אשר לא תיקח אישה לִבני. כי אברהם רומז על הנשמה.

קסג) מכאן נשמע, שהנשמה אמרה למט"ט, כיוון שאתה הולך בשליחות הזו להחיות המתים, לא תיקח אישה לבני, שלא תיקח גוף לבני, כי הגוף בערך הנשמה נקרא אישה. ולכנס בגוף אחר, זר, שאינו ראוי לו, אלא בגוף ההוא ממש שהוא שלי, בההוא ממש, שיצאתי ממנו.

וזהו שכתוב, כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך. כמ"ש, עתידים המתים להחיות במומם, שלא יאמרו אחר הוא. שיהיה באותה הצורה כמו בהתכללות בא"ס ב"ה. לכן מַשבעת הנשמה למט"ט, אל ארצי ואל מולדתי תלך, כלומר לגוף שלי, שנשאר בעצם לוז, שהוא הגוף שיצאתי ממנו, והוא הראוי לתחיית המתים. ואחר שיתרפא ממומו, ראוי להתלבשות הנשמה לנצחיות.

קסד) מהו ולקחת אישה לבני ליצחק? אם הכוונה להתלבשות הנשמה, היה צריך לומר, לאברהם. אותו הגוף שנצטער עִמי באותו העולם, ולא היה לו הנאה וכסוף בו, מפני יראת קונו. שהוא, עצם הלוז, שאינו נהנה ממאכל ומשתה בעוה"ז, אותו הגוף ממש תיקח לצַחק עימו, בשמחה הזו של הצדיקים, לצַחק עימו בשמחת הקב"ה. לצַחק עימו, משום שעתה, בזמן תחיית המתים, עת שחוק בעולם. כמ"ש, אז יימלא שחוק פינו.

קסה) אין מלאך אחד עושה אלא רק שליחות אחת ולא שתי שליחויות בבת אחת. כי יש כאן ב' שליחויות:

א. להחיות הגוף בקברו.

ב. להעלותו לארץ ישראל, ששם מתלבשת בו הנשמה.

וזהו שמקשה, אין מלאך אחד עושה ב' שליחויות.

מלאך אחד, אשר קֶסת הסופר במותניו, שהוא גבריאל, עתיד להרשים כל אחד ואחד על מצחו, שיתקן את הגוף. ולאחר כן, השר הגדול, מט"ט, הולך לתקן כל אחד ואחד, ולהעמידו לקבל נשמתו. וכתוב, הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אישה. לפניך, יורה לפני שליחותך. שהקב"ה ישלח מלאך מקודם לתקן את הגוף, ואח"כ יביאהו מט"ט להתלבשות הנשמה, מטעם שאין מלאך אחד עושה ב' שליחויות.

קסו) באר אשר לרואים, וממלאים אותו במים שאובים, ונובע ממקורו עצמו עוד יותר מהם. באר נובע מעצמו, משום שעיקר נשמתו היה מאור החסדים דאו"א עלאין, שזיווגם לא נפסק לעולם. ומשום שממשיך הארת החכמה מישסו"ת, מכנים אותו באר של רואים, על שם החכמה שמקבל מישסו"ת. ונבחן זה, שממלאים אותו בשאובים ממקום אחר. כי שורשו עצמו אינו נמשך מישסו"ת, אלא רק מאו"א עלאין. ומשום זה החסדים שלו משורשו עצמו, הנמשכים מאו"א, בבחינת נביעה לא פוסקת, חשובים הרבה יותר מהארת החכמה, שממלאים אותו מישסו"ת. כי ערך או"א אל ישסו"ת, כערך ג"ר אל ו"ק. באר לַחַי רואי. ראיה פירושו הארת חכמה.

קסז) חייב אדם להקביל פני רבו בר"ח.