05- הדף היומי בזוהר הסולם – תולדות – יג-טו (שיעור השקפה)

 שיעור שמע:

כב) אברהם לא התפלל לפני הקב"ה, שיתן לו בנים, אע"פ ששרה היתה עקרה.

אבל יצחק התפלל על אשתו, משום שהיה יודע, שהוא אינו עקר אלא אשתו. ויצחק היה יודע בסוד החכמה, שיעקב עתיד לצאת ממנו עם שנים עשר שבטים. אבל לא היה יודע. אם מאשה זו או מאחרת. וע"כ כתוב, לנכוח אשתו, ולא כתוב, לנוכח רבקה.

כד) עשו נולד ויצא אדמוני. והוא מינו של יצחק, שהוא דין קשה של מעלה, של הקדושה. ויצא ממנו עשו, שהוא דין קשה של מטה, שהיה ראשו בקדושה וגופו לא בקדושה, ודומה ע"כ למינו של יצחק. וכל מין הולך אחר מינו. ועל כן אהב את עשו יותר מיעקב. כמ"ש, כי ציד בפיו, שהוא ראשו שהיה בקדושה. כתוב כאן, כי ציד בפיו. וכתוב שם, על כן יאמר כנמרוד גיבור ציד לפני ה'. שם, פירושו של ציד הוא דין קשה. אף ציד שבכאן הוא דין קשה. ומשמיענו הכתוב, שאהב אותו מטעם היותו דין קשה כמוהו.

ויתרוצצו הבנים

כה) ויתרוצצו הבנים והלכה לדרוש את ה'. לבית המדרש של שם ועבר. ויתרוצצו הבנים בקירבה, מפני ששם היה אותו רשע עשו, שעשה מלחמה עם יעקב.

ויתרוצצו הוא נשתברו ונתחלקו. עשו היה מצד הרוכב על הנחש, שהוא סמאל. יעקב היה מצד הרוכב על כסא השלם הקדוש, מצד השמש, ז"א. להיזדווג עם הלבנה, הנוקבא. כיסא היא הנוקבא, לבנה.

כו) משום שעשו נמשך אחר אותו הנחש, הלך יעקב עמו במירמה, כמו נחש, שהוא ערום והוא הולך במירמה.

כך היה צריך להיות, כדי להמשיך את עשו אחר אותו הנחש, ויפרד מיעקב. ולא יהיה לו חלק עמו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ולמדנו, הבא להורגך, השכם אתה ותהרגו.

בבטן עָקַב את אחיו. שהשרה אותו למטה, בעקֵב, הפרידו מן הקדושה והורידו לצד הטומאה, הנקראת עקֵב, בסיום הקדושה. כמ"ש, וידו אוחזת בעקֵב עשו, ששׂם ידיו על אותו העקב, כדי להכניעו תחת הקדושה.

כז) וידו אוחזת. שלא יכול יעקב לצאת ולהיפרד ממנו מכל וכל, אלא, וידו נשארה אוחזת בעקב עשו. וידו, הלבנה, שהיא הנוקבא, הנקראת ידו של ת"ת, שהוא יעקב, שנתכסה אורה משום עקב של עשו. וע"כ ניצרך לו ליעקב ללכת עמו בחכמה, כדי לדחותו למטה. ויתדבק במקומו, בס"א. ויפרד לגמרי מן הקדושה.

כח) ויקרא שמו יעקב. הקב"ה קרא ודאי את שמו יעקב. ראה הקב"ה, כי אותו נחש הקדמוני חכם הוא להרע. כיון שבא יעקב, אמר הקב"ה, זהו ודאי חכם לעומת הנחש. וע"כ קרא אותו הקב"ה, יעקב, על שם חכמתו, שידע לעקב את הנחש, ולהפרידו מהקדושה.

ל) יעקב היה יודע, שעשו היה לו להיתדבק באותו נחש העקלתון, וע"כ בכל מעשיו היה נמשך עליו, כנחש עקלתון אחר לעומתו, בפקחות ובמירמה.

ויברא אלקים את התנינים הגדולים. זהו יעקב ועשו. ואת כל נפש החיה הרומשת, הם שאר המדרגות שביניהם. הרי שיעקב ועשו נקראים תנינים, דהיינו נחשים. שעשו היה נחש עקלתון, ויעקב נמשך עליו כמו נחש עקלתון אחר לעומתו. ובהכרח, שיעקב עשה עצמו חכם, לעמוד כנגד נחש האחר ההוא.