18- הדף היומי בזוהר הסולם – תולדות – נב-נד (שיעור השקפה)
שיעור שמע:
נב) העצם של השידרה רמאי, ובא מעולם רמאי, מפדן ארם, ושכן יצה"ר שהוא רמאי, ראש הנחש, שהוא היצר הרע והוא מלאך המות. בת בתואל הארמי, העצם של השדרה הרמאי, מפדן ארם, שבא מעולם רמאי, מצמד רמאים. צמד בקר, אף פדן ארם, פירושו צמד רמאים. אחות לבן, אחות יצר הרע הרמאי. פדן ארם, המקום שמשם ניזון ויונק הגוף, שהוא כלול מב' המלכויות. אשר בעת שהגוף הולך בדרך הישר, ניגנזה שם בעדו המלכות דמידת הדין, ורק מלכות דמידת הרחמים מגולה עליו.
וזה נראה כרמאות, שהמקום מחפה על מידת הדין, והגוף מקבל מוחין כמו שלא היה כלול כלום ממלכות דמידת הדין. ובשעה שאין הגוף הולך בדרך הישר, אז המקום מגלה עליו המלכות של מידת הדין וכל המוחין מסתלקים ממנו. וגם זה נראה כרמאות, משום שאילו המוחין המלובשים בכלי הבינה של הגוף היו צריכים להשאר בו. כי רק כלי המלכות נפגם, ולא כלי הבינה. אלא משום השיתוף של מידת הרחמים בדין, שהיה מקודם לכן, המערֵב בינה ומלכות יחדיו זו בזו, ע"כ נסתלקו המוחין גם מכלי הבינה. ונמצא שיש כאן צמד רמאים, רמאות א' מהמלכות הממותקת, ורמאות ב' מגילוי המלכות של מדת הדין.
כמו שלמדנו, בתחילה שהיה מנוול בחטאים בזה העולם, נקרא לוט, לעתיד לבוא, שלא יהיה מנוול כבתחילה, שיהיה דומה כמי שרחץ וטבל מטומאתו, קוראים אותו לבן. על כל פנים, אין יצר הרע בטל מן העולם.
לא ידעתי את יום מותי
קכב) ויקרא את עשו. שניכלל מדין הקשה, שהוא בחינת עשו. ויאמר, הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. אשרי אדם עוז לו בך. אשרי האדם שמתחזק בהקב"ה, ושם מבטחו בו.
קכג) אפשר לפרש את הבטחון על דרך שאמרו חנניה, מישאל, ועזריה, שבטחו, שהקב"ה יצילם מכיבשן האש. אלא אם לא יצילם ולא יתיחד עליהם הקב"ה, נמצא שלא יתקדש שמו בעיני כל. אלא אחר שידעו, שלא אמרו כראוי, חזרו ואמרו, בין שיציל ובין שלא יציל, יהיה ידוע לך שלא נשתחוה לצלם.
הודיע להם יחזקאל, ושמעו והאמינו לו, אשר הקב"ה לא יתיחד עליהם, ולא יצילם. ואמר להם זאת, כדי שימסרו נפשם ויקבלו שכר.
קכד) אלא לא יבטח אדם ויאמר, הקב"ה יצילנו, או הקב"ה יעשה לי כך וכך. אלא ישים מבטחו בהקב"ה, שיעזור לו כמו שצריך, כאשר ישתדל במצוות התורה, וישתדל ללכת בדרך האמת. וכיון שאדם בא לטהר, עוזרים אותו בודאי. ובזה יבטח בהקב"ה, שהוא יעזור אותו. ויבטח בו ולא ישים מבטחו באחר זולתו.
ויעשה את לבו כראוי, שלא יבוא בו הרהור זר. אלא כאותה מסילה המתוקנת לעבור בה, לכל מקום שצריכים, הן לימין והן לשמאל. וכן יהיה לבו. כלומר, שבין אם הקב"ה יעשה עמו טובה או להיפך, יהיה לבו מוכן ומתוקן, שלא יהרהר אחר הקב"ה בשום פנים שבעולם.
קכה) ה' עוז לעמו יתן, שפירושו תורה. עוז לו בך. פירושו, שהאדם צריך לעסוק בתורה לשמו של הקב"ה. השכינה, שנקראת שם. כי כל מי שעוסק בתורה ואינו משתדל לשמה, טוב לו שלא היה נברא.
מסילות בלבבם. סולו לרוכב בערבות ביָה שמו. לרומם לרכוב בערבות. שאותה התורה שעוסק בה, תהיה כוונתו לרומם את הקב"ה, ולעשותו מכובד וחשוב בעולם.
משמיענו פירושו של תורה לשמה, שהוא מסילות בלבבם, שיכוון בלבו, שבעסק תורתו ימשיך שפע הדעת לו ולכל העולם, כדי ששמו של הקב"ה יתגדל בעולם, כמ"ש, ומלאה הארץ דעה את ה'. ואז יקוים, והיה ה' למלך על כל הארץ.
קכו) יעקב, כל מעשיו היו לשם הקב"ה. ומשום זה היה הקב"ה עימו תמיד, שלא סרה ממנו השכינה. כי בשעה שקרא יצחק לעשו בנו, לא היה שם יעקב, והשכינה הודיעה לרבקה, ורבקה הודיעה ליעקב.
קכז) אם חס ושלום היה עשו מתברך באותו זמן, לא היה שולט עוד יעקב לעולם. והיה נשאר ח"ו תמיד בגלות. אלא מעם הקב"ה היה שיתברך יעקב. והכל על מקומו בא כראוי.
ורבקה אוהבת את יעקב. וע"כ שלחה אחר יעקב ואמרה לו, הנה שמעתי.
קכח) אותו זמן ערב פסח היה, ויצר הרע היה צריך להתבער מן העולם, והלבנה היתה צריכה לשלוט, האמונה, הנוקבא. ועל כן עשתה שני תבשילים. רמז, שבניו של יעקב עתידים להקריב ביום הכיפורים שני שעירים, אחד לה' ואחד לעזאזל. ועל כן הקריבה רבקה שני גדיי עיזים, אחד בשביל המדרגה של מעלה, ואחד בשביל להכניע מדרגת עשו, שלא ישלוט על יעקב. ומשניהם טעם יצחק ואכל.
כי שלימות המוחין הם התכללות הימין והשמאל על ידי קו אמצעי. שאז החסדים שבימין כלולים מהארת החכמה שבשמאל, והארת החכמה שבשמאל כלולה מן החסדים שבימין. והם ב' תבשילים, חכמה וחסדים. וההפרש בין ב' שבימין לב' שבשמאל הוא רב. כי בימין נמצאים שניהם בקדושה, והם פסח וחגיגה, הנקרבים בפסח, שהוא קו הימין. שאפילו הארת השמאל, הפסח, הוא ג"כ בקדושה. אבל בשמאל רק החסדים שבימין הם בקדושה. אבל הארת השמאל הוא ניתן לס"א, שבזה מכניעים את הס"א. והם ב' השעירים, חטאת ועזאזל, שביום הכיפורים, אשר רק החסדים שבימין, שהם שעיר החטאת הוא בקדושה, אבל הארת השמאל אינו בקדושה, שהוא השעיר לעזאזל.
אומר, ב' גדיי עזים, שעשתה רבקה, הם ב' תבשילים ימין ושמאל שבקו ימין, שאז מתקנים את ב' התבשילים ימין ושמאל שניהם בקדושה. אחד, שיצה"ר יתבער מעולם, בכח הארת חכמה שבשמאל, כנגד קרבן פסח, כי הארת החכמה מכלה ומשבית הס"א מן העולם. ואחד, להשליט הלבנה בסוד האמונה, בכח הארת החסדים שבימין, כנגד קרבן חגיגה, שאחר שהשכינה, שנקראת לבנה ואמונה, משגת החסדים מימין, יש לה כח לשלוט בעולם.
אומר, ב' גדיי עיזים, שעשתה רבקה, היו בבחינת ימין ושמאל שבקו שמאל. ימין ושמאל שבשמאל, שהשמאל נשלח לס"א, לעזאזל, ובזה מכניעים אותו, להמשיך החסדים של מעלה שבבינה, שהוא כנגד השעיר לחטאת. וכנגד השעיר לעזאזל, להכניע הס"א. אבל עם כל זה לא היה הארת השמאל שבכאן נשלח לס"א כמו העזאזל, אפילו מהגדי עיזים של הארת השמאל, והוא מטעם שקדושת יצחק שגבה מאד, והחזיר גם השמאל שבשמאל למדרגת הקדושה.
קל) ויבֵא לו יין וישת. הארת השמאל מכונה יין. ומטרם הכרעת קו אמצעי, כשהארתו נמשך ממעלה למטה, נבחן ליין המשכר, שממנו נמשכים כל הדינים. אלא אחר יציאת קו האמצעי, המיחד ימין ושמאל זה בזה, אז נבחן ליין המשמח אלקים ואנשים.
קו אמצעי מכונה רחוק, להיותו הנושא למסך דחיריק, המוציא קומת ו"ק, והוא רחוק מג"ר. שהביא היין אחר יציאת קו אמצעי על מסך דחיריק, הנבחן למקום רחוק, שאז נתתקן על ידו ליין המשמח אלקים ואנשים. ואין פחד מאחיזת הדינים.
יין המשמח אלקים ואנשים, כדי לשמח את יצחק, שהוא צריך שמחה כמו שצריכים שמחה לשמח את הצד של הלוים, הצד שמאל. כי להיות הדינים נאחזים בצד שמאל, ע"כ שורה בו עצב. וצריכים לשמח כל הנמשכים ממנו, שהם הלוים וכן יצחק. ועל כן ויבא לו יין וישת.
