053- הדף היומי בזוהר הסולם – תרומה – קנז-קנט למתקדמיםI תגיות: תכלת,...

053- הדף היומי בזוהר הסולם – תרומה – קנז-קנט למתקדמיםI תגיות: תכלת, שולחן לסעודה, אכלת ושבעת

שיעור שמע:
הורד Mp3

SSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSS

תְּרוּמָה קנז- קנט

תכלת

מי שפועל את האמת אינו פוחד.

הפחד מכרסם במי שאינו פועל את האמת, את החוקים העליונים, בידיעה שהוא מרמה את עצמו ביודעו שיש דין ויש דיין.

התכלת היא מעין דין ומשפט בזה שהיא מראה לאדם את הפער בין התכלית אליה עליו להתקדם לבין מעשיו. קשה לאנשים לראות את האמת, היא התכלת, היא מלכות שמים. התרופה לכך היא הרצועה בידי היצר הרע, זו יראת החטא, דהיינו התבטלות מביאה לתנועה לתיקון. לכן לזייפנים התכלת, האמת נראית כדבר רע, ואילו החכמים מחפשים לראות את התכלת שתזכיר להם את השמים כדי ליישר את דרכם.

 

תפא) כל הצבעים טובים, אם רואים אותם בחלום. חוץ מתכלת, משום שהיא כיסא, המלכות, לדון עליו דיני נשמות. מדרגת המלכות, האם אינה לבנה, שמקבלת מיסוד, לבן, חסד? אלא בשעה שעומדת לדון דיני נפשות, מפני עוונות התחתונים, אז היא בצבע תכלת.

תפב) בשעה שאדם רואה צבע תכלת, הוא נזכר לעשות כל מצוות אדונו. כמו נחש הנחושת, שבשעה שהיו רואים אותו, היו יראים לפני הקב"ה, ושומרים את עצמם מכל חטא. ובשעה שיראה הזו עלתה עליהם, מיד נרפאו. מי גרם אותם לירוא את הקב"ה? אותו הנחש, אותה הרצועה שהסתכלו בה. אף כן, תכלת כתוב בו, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'. מיראה שלו. וע"כ הייתה התכלת במשכן. זו מצווה להסתכל עם כוונה על ציצית התכלת ולזכור את המטרה.

תפג) שואל רבי יצחק את רשב"י: תכלת היא כיסא הדין. וכשהמלכות בצבע הזה, היא כיסא לדון בו דיני נפשות. לפי זה, מתי המלכות היא ברחמים? עונה: בשעה שהכרובים, זו"ן, מחזירים פניהם זה לזה, ומסתכלים פב"פ, אז מיתקנים כל הצבעים, ומתהפך צבע התכלת לצבע אחר. ומתהפך צבע ירוק לצבע זהב. ישנו צד הנ' פנים בפנים, זוהי שלמות, של זכר ונקבה, שכל אחד יודע את תפקידו.

תפד) וע"כ בהפיכת הצבעים מתהפכת המלכות מדין לרחמים. וכן מרחמים לדין. הכול בהפיכת הצבעים. כמו שמסדרים ישראל תיקוניהם אל הקב"ה, כך עומד הכול, וכך מסתדר למעלה. וע"כ כתוב: ישראל אשר בך אתפאר. כי באלו הגוונים נמצא היופי של הכול. היופי האמיתי היא כשאדם רואה את כל הגוונים

וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן

 תפה) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ. רבי יצחק פתח: כמה מאושרים ישראל, שהקב"ה רצה בהם, וקרב אותם אליו מכל העמים, ובזכות ישראל הוא נותן מזונו ושובע לכל העולם, ואם לא ישראל, לא היה הקב"ה נותן מזונות לעולם. ועתה שישראל בגלות, על אחת כמה וכמה שכל העולם מקבלים מזונות ושובע כפליים, כדי שהתמצית מהם יספיק לישראל. לצורך תפקידם ישראל צריכים את כל מה שיש וקורה בעולם. כל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל, וטוב לגויים לשמור ולתת לישראל, זה תפקידם.

תפו) בזמן שהיו ישראל בארץ הקדושה ברצון ישר-אל, היה יורד להם מזון ממקום עליון, והם נתנו חלק תמצית לעמים עכו"ם, והעמים כולם ניזונו מתמצית. ועתה שישראל בגלות, התהפך הדבר באופן אחר, שהמזון מגיע לאוה"ע, וישראל מקבלים מהם תמצית. השאלה האם נמצאים בבניה או בביטוי. כשאדם בתהליך בניה הפרטים מקבלים כוח לטובת הכלל. וכשאדם מגיע לתכליתו, אז הכלל המגולה נותן כוח לפרטים. וכך יש להשקיע מאמץ בפרטים כדי לאהוב את השם, וכשמגיעים אליה היא נותנת כוח לכל הפרטים..

תפז) משל למלך שהכין סעודה לבני ביתו, כל זמן שהם עושים רצונו, אוכלים בסעודה עם המלך, ונותנים לכלבים חלק של עצמות לגרור. בשעה שבני ביתו אינם עושים רצונו של המלך, נותן כל הסעודה לכלבים, ונותן לבני ביתו העצמות.

תפח) כל זמן שישראל עושים רצונו של אדונם, הנה על שולחן המלך בו יש מעדנים לנשמת האדם, ואם אינו הולך בדרך ראויה הוא אוכל את השיירים של הכלבים, הנהירו דקיק, הוא התענוג העולם הזה שזה מזון הקליפות. אין להם בטן לעכל מזון רוחני, בטן רשעים תחסר. במצב זה הם ניזונים מרוחניות מזויפת של הרצונות הגויים, ועוד משלמים ורודפים אחר הבלים ודברים מגעילים אלו. יש להם תורה, מזון של מלכים והם רודפים אחר שאריות של עבדים. הם אוכלים וכל הסעודה הוכן בשבילם, ומשמחה שלהם הם נותנים העצמות, שהוא תמצית, לעכו"ם. וכל זמן שישראל אינם עושים רצונו של אדונם, הולכים בגלות, והסעודה ניתנה לכלבים, ולהם ניתנה התמצית. כמ"ש: ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגויים. כי אוכלים התמצית מתועבה שלהם, ממזונם המאוס. אוי לבן מלך, שיושב ומצפה לשולחנו של העבד, שמה שנשאר משולחנו הוא אוכל.

תפט) דוד המלך אמר: תַּעֲרֹךְ לְפָנַי, שֻׁלְחָן  נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי  כּוֹסִי רְוָיָה. תערוך לפניי שולחן, סעודת המלך. נגד צוררי, רצונות גויים, הכלבים היושבים תחת השולחן ומצפים לחלק העצמות, והוא יושב עם המלך על שולחנו בעונג הסעודה.

תצ) דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, זהו ראש הסעודה, שכל השמן, השמנונית, תיקון הסעודה, ניתן בראש לאוהבו של המלך. ומה שנשאר ניתן לכלבים ולמשמשים את השולחן. כוסי רוויה, הכוס תמיד מלא לפני אוהבו של המלך, ואינו צריך לבקש. והיו ישראל תמיד ביחס הזה עם שאר העמים. לכאורה נראה קצת מתנשא לומר שאנו יותר מהעמים, אך יש להסתכל על הכל בגוף אחד, האדם הוא עולם קטן, ושאומר גוי, מדבר על הרצון החיצוני החילוני שבאדם ישלוט בו.

 

 

שאלות לחזרה ושינון בזהר תרומה קנז-קנט
1. מדוע כל הרואה תכלת בחלומו סימן רע לו?
2. באיזה מצב של האדם התכלת מראה את כל חסדיה ותיקונה השלם כמו בבית המקדש?
3. מה תפקיד השולחן?
4. מדוע נותן הקב"ה מזון לכל שאר אומות העולם?
5. מה ההבדל בחלוקת המזון בין זמן שישראל בגלות לבין זמן שהם בארץ הקדושה?
6. הסבר את המשל של סעודת המלך באות תפ"ז.
7. מה אוכלים על שולחנו של המלך ומה אוכלים הכלבים?
8. באיזה מצב מבכר האדם לאכול מאכל כלבים ולא את סעודת המלך עד כדי שיושב ומצפה לשולחנו של העבד?
9. הסבר את הפסוק: "תערוך לםני שולחן נגד צוררי דישנת בשמן ראשי כוסי רוויה".
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

אין תגובות

להגיב