009- הדף היומי בזהר הסולם – תזריע כה-כז למתקדמים

009- הדף היומי בזהר הסולם – תזריע כה-כז למתקדמים


שאלות חזרה דף היומי בזוהר תזריע כה-כז
1. מה המובן של שלמה המלך האומר "את הכל ראיתי בימי הבלי"? כיצד בהבל שהוא חושך אפשר לראות הכל?
2. מה הוא צדיק אובד בצדקו?
3. על מה מורה העובדה שכתוב וייצר השם אלקים בב' יודין
4. מה הוא המושג עפר מן האדמה שממנו נברא האדם ומה זה מורה לנו בעבודת נפש?
5. מה קורה לאדם שמטא דרכיו והשכינה מסתלקת ממנו והנשמה הקדושה אינה מדבקת בו ומדוע?

תזריע  כה-כז

יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ

 

עה) את הכל ראיתי בימי הבלי, יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ, וְיֵשׁ רָשָׁע, מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ. מקרא זה הייתי לומד אצל רבי דוסתאי סבא שהיה אומר בשם רבי ייסא סבא, שלמה המלך, שהיה חכם מכל, איך אמר שראה הכל, בזמן שהלך בחשכות העולם, בימי הבלו? שהרי כל מי שעוסק בחשכות העולם, אינו רואה כלום, ואינו יודע כלום. אומר שלמה שראה את היסוד מתחבר ללבנה, כלומר שגם במצב החשכות יכול האדם להתחבר לליבו ולעבוד בשמחה

עו) אלא בימיו של שלמה המלך עמדה הלבנה במלואה, ונחכם שלמה מכל בני העולם, ואז ראה הכל וידע הכל. ראה כל, שהוא יסוד, הנקרא כל, שאינו סר מן הלבנה, המלכות שמייצרת אור חוזר, והיה מאיר לה השמש כמ"ש: את הכל ראיתי בימי הבלי. הבלי, הלבנה, המלכות, שכלולה מכל, ממים, חסד, מאש, גבורה, מרוח, תפארת. ביחד, כמו הבל היוצא מן הפה הכלול מכל, ממים ורוח ואש.

עז) והוא ראה כל, שהוא יסוד, בהבל, במלכות, שנאחז בו. יש צדיק אובד בצדקו. בזמן שמרובים צדיקים בעולם, כל, יסוד, לא הוסר מן הלבנה, המלכות, לעולם. וכל הזה, לוקח כל השמן והעוז והשמחה שלמעלה, ונתמלא ושמח ומתנשא, כדי להזדווג בלבנה. והוא מרוויח כל זה בשבילה. למעשה ראה שלמה את הקשר בין הברית היסוד, לבין הלבנה, כלומר רואה שנקודת החיבור מביאה את השלמות

עח) ובשעה שהרשעים מרובים בעולם, והלבנה נחשכה, אז צדיק, יסוד, אובד בצדקו. צדיק נאבד לא כתוב: אלא צדיק אובד, משום שאינו נראה בלבנה, שאינו משפיע לה, ואינו לוקח שמן ועוז ושמחה למלא אותה ולהתחבר עמה באדם אחד, רואים שהוא לא בשמחה לעשות את עבודת המלכות, עבודת היחד, ופועל בלי שמחה. וע"כ צדיק אובד, כל זה, בצדקו, שהיא הלבנה, שבשביל הלבנה, שאינה נמצאת להתחבר עמו, הוא אובד, ואינו שואב מן השמחה שלמעלה, כמו שהיה עושה. ואז כל צד השמאל מתעורר, ורשעים מאריכים בשלוה בעולם כמ"ש: ויש רשע מאריך ברעתו, באותו הצד הרע שניתדבק בו שהוא קו השמאל, יצר הרע.

עט) יֵשׁ צַדִּיק, אֹבֵד בְּצִדְקוֹ. כי כשהרשעים מרובים בעולם, והדין תלוי, צדיק אובד בצדקו, שנתפס בעונותיהם, כמו אבי, שנתפס בעוונותיהם של בני עירו, שהיו כולם עזי פנים, והוא לא הזהיר אותם, ולא היה מביישם לעולם, והיה מעכב בידינו, שלא נתגרה ברשעים. והיה אומר לנו, לדוד אל תִּתְחַר במרעים, אל תקנא בעושי עולה. אמר אביו, ודאי הקב"ה העניש אותי בזה, כי היה רשות בידי למחות בידם ולא עשיתי, ולא בזיתי אותם, לא בסתר ולא בגלוי.

צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ כאשר לא שם לב למעשי הרשעים ואינו מוחה בידם. עליו לנסות ולהציל את החוטאים. על אדם בשמחה תמיד ולעורר את הזולת ליישר דרכם.

 

וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים

 

פ) עוד פתח בנו האחר ואמר, וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וייצר ה' אלקים. וייצר כתוב עם ב' יודים, יורה שהאדם נברא בשני יצרים, ביצר הטוב וביצר הרע. יצר הטוב כנגד מים, היצר הרע כנגד אש. הויה כנגד יצר הטוב אלקים כנגד יצר הרע הוא שם מלא. את האדם, כלול זכר ונקבה, כי את, רומז על הנקבה. עפר מן האדמה, זהו עפר של ארץ קדושה, שמשם נברא, מקום בית המקדש. עפר הוא מלכות. האדמה בינה, ארץ אדום. אדם הראשון נברא ממלכות הממותקת בבינה. כי עפר בית המקדש, היא בחינת מלכות הממותקת בבינה. שהבינה היא המשפיעה ועושה את האדם הבנוי מרצון לקבל, שיתכלל בהשפעה. ומאחר וכך ברא ה' את האדם, כך על האדם לבנות את עצמו, את המשכן הפנימי מהמקום של המלכות שהתמתקה בבינה, שמקבל על עצמו את מידת ההשפעה.
פא) וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים. הנשמה הקדושה שהיא צורה שבעל מנת להשפיע, שנמשכת מאלו החיים, שלמעלה, מבינה. וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. שהאדם נכלל מנפש הקדושה של חיה עליונה, בינה, שהוציאה הארץ, מלכות. שכתב תּוצא הארץ נפש חיה. נפש, של חיה ההיא העליונה, בינה שעלתה לחוכמה. נשמה מבינה, נפש חיה מחוכמה ע"י בינה שעלתה אליה

פב) בכל שעה שהנשמה הקדושה דבוקה באדם, הוא אהובו של אדונו. כמה שמירות שומרים אותו מכל הצדדים, רשום הוא לטוב, למעלה ולמטה, והשכינה הקדושה שורה עליו. במצב של השראה עליונה כאשר מתקן עצמו וזוכה לנשמה קדושה, דהיינו ליהנות מהאמת, דבקות בהשם.

פג) ובשעה שהוא מטה דרכיו, השכינה מסתלקת ממנו, והנשמה הקדושה אינה מתדבקת בו. ומצד נחש הרע הקשה, נתעורר רוח אחד, המשוטט והולך בעולם, שאינו שורה אלא במקום שהקדושה העליונה נסתלקה משם. והוא שורה על האדם, ואז נטמא האדם, ונפגם בבשרו בכל, ובמראה פניו. לא תמיד ניתן לראות זאת בחיצוניות, אלא מי שיכול לראות את הפנימיות, יכול לראות גם בחיצוני.

על האדם לפעול בתנועה נפשית להיות צדיק, שמצדיק הכל ועובד את השם בשמחה. וכשזוכה לפעול השפעה כלומר להכליל את הרצון העצמי בהשפעה, זוכה לנשמה, היינו התלבשות אור בכלי והוא נשמר מלמעלה.

 

אין תגובות

להגיב