008- הדף היומי בזהר הסולם – תזריע כב-כד למתקדמים

תזריע  כב-כד

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת

שידור השקפה החל מדקה 34

סב) אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת . רבי יהודה פתח: אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ. שהלבנה, המלכות, מתכסה בגלות, היא אומרת, אל תראוני. ולא שהיא מְצווה שלא לראותה, אלא משום שרואה תשוקת ישראל לראות אורה, היא אומרת, אל תראוני. שלא תוכלו לראות אותי, אל תראוני, משום שאני שחרחורת, מפני שאני בחשכה. כשהמלכות, השכינה בגלות ומנסים לראות את האור, לא ניתן. בגלות יש לעלות ביקוש לחיבור ולא לבקש את האור אלא חסדים. כשאדם נכנס לרגשנות שלו אל לו לבקש את האור לפני שייתן יגיעה. במצב גאולה ניתן לראות את השכינה, בגלות היא שְׁחַרְחֹרֶת דהיינו בחשכה, ואין תפקידה בגלות להאיר, אלא לשמור.

סג) מהו שחרחורת, שחורה היה צריך לומר? אלא ששתי חשכות הן: א. ששזפתני השמש, שנסתלק ממני השמש, ז"א, להאיר בי, ולהסתכל בי. ב. שבני אמי בינה ניחרו בי שׂמוני נוטֵרה שכעת היא בשמירה ולא בזכירה.

סד) ששזפתני, שרומז בשש, כי ששזפתני אותיות, שש זָפתני. כי בעת שמאיר השמש, ז"א, בשש אורות מאיר, בשש ספירות חג"ת נה"י. וכשמסתלק, כל אלו שש אורות מסתלקים. בני אמי, הם אלו הבאים מצד דין הקשה, לענוש על החטאים. ניחרו בי כמ"ש: ניחר גרוני כמ"ש: על צוארנו נרדפנו. כי כשבאו ישראל בגלות, היו ידיהם קשורות לאחור, וריחיים על צווארם, ולא יכלו לפתוח פה שכתוב: ניחרו בי.

סה) שׂמוני נוטֵרה את הכרמים. ללכת בגלות ולשמור שאר העמים בשביל ישראל, שהם בתוכם בגלות שנתנו לי יגיעה בחיצונים. כרמי שלי לא נטרתי. כי איני יכול לשמור אותם כמו בתחילה. בתחילה נטרתי כרמי שלי, ישראל, וממנו נשמרו שאר הכרמים, שהם האומות. עתה, אני נוטר שאר הכרמים, בשביל כרמי שלי, שיהיה שמור ביניהם. השאלה האם שומרים על הפנימיות או על הפנימיות במסגרת הנקודה החיצונית שנשמרת ממילא

לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ  

סו) רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך. כשהגיעו לשדה אחד ראו עץ אפרסמון כמו שבגן עדן בדרך לצד ימין. אמר רבי יוסי עטיפה של עשן נמצא בעיננו, אין לנו רשות לראות בדבר של שמחה, כמו אפרסמון שבגלות לא נראה האור.

סז) לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ  תֵּבֵל, וְיֹשְׁבֵי בָהּ. כיון שאמר, לה' הארץ ומלואה. למה כופל הלשון, תבל ויושבי בה. וכי תבל אינו ארץ? אלא שאומר, לה' הארץ ומלואה. זוהי ארץ הקדושה, שנקראת ארץ החיים הוא הרצון שיכול לקבל חיים, אהבה. תבל ויושבי בה, הם שאר ארצות.

סח) רבי חייא אמר: לה' הארץ ומלואה. הארץ, היא המלכות. ומלואה, אלו הם נשמות הצדיקים שבמלכות. תבל ויושבי בה. תבל, זוהי הארץ שלמטה, בעולם הזה. ויושבי בה, אלו הם בני אדם. אשר הארץ, המלכות, כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יְכוֹנְנֶהָ. כי ארץ החיים, מלכות, על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה. כי כולם, כל המוחין, יוצאים מנהר העליון, הנמשך ויוצא מעדן, מבינה, והמלכות מתתקנת בהם להתעטר במלך הקדוש, ולזון העולמות.

סט) מִי-יַעֲלֶה בְהַר-יְהוָה וּמִי-יָקוּם, בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ.  נְקִי כַפַּיִם,    וּבַר-לֵבָב אֲשֶׁר לֹא-נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי. נפשי, היא המלכות. ודוד המלך נתאחד בלב ההוא, ונפש ההיא, במלכות. וע"כ אומר, אשר לא נשא לשוא נפשו.

יִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה

ע) בעוד שהיו הולכים פגשו באדם אחד ופניו מלאים נגעים, והיה קם מתחת אילן אחד. הסתכלו בו, וראו פניו אדומים מחמת הנגעים. אמר לו רבי חייא, מי אתה. אמר לו, יהודי אני. אמר רבי יוסי, חוטא הוא, שאם לא כן, לא היו נרשמים בפניו אלו נגעים הרעים, ואלו לא נקראו ייסורים של אהבה. אמר רבי חייא, כך הוא ודאי, כי ייסורים של אהבה, מכוסים הם מבני אדם.

עא) כתוב: אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת. ג' מינים, וכולם נקראים נגע צרעת כמ"ש: והיה בעור בשרו לנגע צרעת. נגע צרעת, לשון סגורה, שסגור הוא בכל, שהנגע מכוסה וסגור מעין רואה. וכתוב על זה, והובא אל אהרן הכהן. אבל הנגעים הנראים לחוץ, כתוב: וראהו הכהן וטמא אותו. כי הנראים לחוץ לבני אדם, באים מצד הטומאה, ואינם ייסורים של אהבה. המסקנה שלהם שאם הם ראו את אותו יהודי עם הנגעים הללו בפניו, הבינו שאין אלו נגעים של אהבה.

עב) אמר רבי יוסי: מאין לנו זה שאם זה נראה בחוץ אין אלו יסורים של אהבה? שכתוב: טובה, תוכחת מגולה מאהבה מסותרת. פירושו, טובה תוכחת מגולה. ואם התוכחה היא מאהבה, היא מסותרת מבני אדם. כעין זה, מי שמוכיח את חבירו באהבה, צריך להסתיר דבריו מבני אדם, שחברו לא יתבייש מהם. ואם דבריו הם בגלוי לפני בני אדם, אין הם באהבה. לכן יש להיזהר לא להוכיח חבר בפני אחרים

עג) כך הקב"ה, כשהוא מוכיח את האדם, מוכיחו באהבה בכל. תחילה מכה אותו בגופו מבפנים. אם חזר בו טוב, ואם לא, מכה אותו תחת מלבושיו. ואלו נקראים ייסורים של אהבה. אם חזר בו, טוב. ואם לא, מכה אותו בגלוי, בפניו לפני כל, כדי שיסתכלו בו וידעו, שהוא חוטא, ואינו אהובו של אדונו. והרי בכל מקרה הקב"ה רק אוהב אותנו, אז למה יוכיח בגלוי

עד) אמר להם אדם ההוא, בקשר של עצה אחת באתם עלי ודאי, לבזות אותי. אינכם, אלא מאותם היושבים בבית רבי שמעון בן יוחאי, שאינם יראים מכל. אם יבואו בני, הבאים אחרי, יצירו אתכם, ולמה דבריכם בגלוי. הרי אתם צריכים לירא מבני. אמרו לו, התורה כך היא שכתוב: בראש הומיות תקרא. בפתחי שערים בעיר אֲמָרֶיהָ תאמר. ומה אם בדברי תורה נירא מפניך, הרי אנו נמצאים בביזיון לפני הקב"ה. ולא עוד, אלא התורה צריכה צחות, כלומר, לדבר בגלוי. פתח האיש ואמר, מי אל כמוך נושא עוון. הרים ידיו ובכה. בתוך כך הגיעו בניו. אמר בנו הקטן, כאן עזרת השמים לאבי. לעיתים דבר הנראה בחוץ כמו פניו של אותו איש, על פניו אפשר היה לומר שהוא רשע שהקב"ה מענישו. אך ישנם גם ייסורים שצדיק נושא עבור בני עירו.