הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס קכז-קכט | מתקדמים | שיעור...

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס קכז-קכט | מתקדמים | שיעור 43

פנחס קכז – קכט שעור 43

מעשה מרכבה ותפלה

קו אמצעי מתקן ע"י שינוי התפקידים של שמאל וימין, כל אחד בניגוד לטבעו. השמאל שמאיר חכמה ממעלה למטה, צריך להאיר ממטה למעלה, והחסדים של הימין יאירו ממעלה למטה. כלומר יש לקבל ממידת ההשפעה, ולתת ממידת הקבלה. 

נותן כאן סימן על תפילה ראויה מרבי עקיבא שפיו היה סיני וקולו סולם. סיני גימטרייה 130 שזה חמש פעמים שם הויה. אשר חצי צריך לבוא מצד האדם וחצי שני, עוד חמש הויות מלמעלה. כך גם סלם גימטרייה 130. לכן קרא הרב אשלג זצוק"ל לפירוש הסולם, בעזרתו ניתן להגיע לכל הטוב העליון. 

מי שרוצה להגיע לנקודה רוחנית זו של דבקות בעליון, צריך שפיו וקולו יהיו שווים, פנימיותו וחיצוניותו, תוכו כברו, בלי זיופים.

על האדם לחבר בשתי בחינות אמונה שיש בו, האחת אמונה בסיסית בקיום שלו, הוא מרגיש בכך, ברצון להיות מאושר, וכן אמונה שיש משהו גדול, כח עליון מעליו. יש לחבר את הרצון לאושר, לאמונה בבורא. הקושי לכאורה הוא בזה שקטן צריך להבטל בפני גדול, שאז עליו לוותר על הרצון שלו. הפתרון הוא לבנות מנעולא נפשית, לנעול את הרצון לקבל ולוותר על השפע, ואז נכנס לנקודה פנימית שתאפשר כוח לפתיחת השפע דרך קו אמצעי. 

  1. מקרבן נלמד על התפלה ותפלה נלמד מקרבן כמו שנאמר בתפלה ואשמע את קול כנפיהם כנ"ל, כך בכרובים שה"ס קרבן דהיינו יחוד הויה אדני הנעשה בקרבן, נאמר וישמע את הקול מדבר אליו. ואנו לומדים תפלה מקרבן שכתוב בו הקול מדבר שרומז על קול ודבור שהם הויה אדני, אף בתפלה אע"פ שנאמר רק ואשמע את קול כנפיהם ולא נזכר בו דבור, גם שם הדבור בכלל וכמו בכבש המזבח שעולים ויורדים בו קרבנות ועולות, כך בתפלה עולים שני מלאכים ויורדים שנים, וכמו בסיני שבו עלו משה ואהרן וירדו ונמצא שהיו עולים שנים וירדו שנים, ובמצווה זו של התפלה נרמזו כל המצוות שבתורה. 

נודע שקו האמצעי מתקן את הקוים שהחסד יאיר ממעלה למטה. והארת החכמה תאיר ממטה למעלה, וע"כ הארת החסד מכונה ירידה. והארת החכמה עליה. וז"ש כגוונא וכו ואשמע את קול כנפיהם, הכי בכרובים וישמע את הקול מדבר. קול ה"ס הארת חסדים דז"א. דבור ה"ס הארת חכמה ולמדים זה מזה אשר בואשמע את קול כנפיהם הנאמר בתפלה גם הדבור בכלל כמו בכרובים. דהיינו שיש בתפלה הן הארת החסדים והן הארת החכמה, וז"ש כגוונא דכבש, סלקין ונחתין, שהייתה בו הארת החכמה שה"ס סלקין והארת החסדים שה"ס נחתין. הכי בצלותא מלאכין סלקין תרי ונחתי תרי. שגם כאן יש ב מיני הארות דרך ירידה ודרך עליהם שהם חכמה וחסדים. וז"ש בופקודא דא אתרמיזו כל פקודין דאורייתא. כי כל מצות התורה נכללו בב אורות אלו, כי רמ"ח מצוות עשה ה"ס חסדים ושס"ה מצוות לא תעשה ה"ס תקוני הארת החכמה.

  1. וכך כשפתח רבי עקיבא במעשה מרכבה, פיו היה סיני וקולו היה סולם בתורה כתוב סלם גימטרייה 130 וכן המילה סיני, שבו המלאכים עולים ויורדים. בכל דבור ודבור שלו היה רוכב עליו המלאך מטטרון. הוא רכב אל השכינה כי כלולים בו ספירות עמוד האמצעי שהוא ז"א שהוא יוד הא ואו הא הם בפנים והשכינה הכלולה מיוד ספירות היא בחוץ עליו. והקב"ה ושכינתו הם רכב ומרכבה. עמוד האמצעי הוא רכב לעלות העולם שהוא א"ס ושכינתו היא רכב לעמוד האמצעי. ועלת העולות שהוא א"ס הוא המיחד הכל ומסדר הכל ומאיר בכל. אורו עובר בנשמה וגוף ולבוש, ואין בו שינוי ושותפות וחשבון ותמונה ודמיון מכל מרכבה ומראה ודמיון הנראים בעיני השכל. המדרגות העליונות והתחתונות הן רכב ומרכבה אליו, ועליו אי מי שרוכב.
  2. קש"ת הוא סימן תקיעה שברים תרועה והם סימןן המרכבה של האבות. תקיעה היא אברהם, שברים יצחק תרועה היא יעקב שנאמר בו ותרועת מלך בו. ג צבעים נראים בו בקשת לבן אדום וירוק. ומצד הגבורה נק' היסוד קשת גבורים חתים. ומצד הימין שהוא חסד נק' כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם. כשנראה ביום הגשם נראה רחמים וכשנראה בלא גשם נראה דין. ואם מעירב בין גשם ושמש מראה שדין ורחמים כלולים. וזה הוא ש של שדי המורה על ג ענפי אבות שהם הויה אלקינו הויה שהם ג שמות כנגד ג ענפי האבות שהם חג"ת ובהם בג שמות אלו י"ד אותיות בחשבון ד"י משדי. ושדי הוא יסוד דז"א והלבוש דשדי הוא מטטרון שהוא גימ' שדי. קו אמצעי מתקן הקווים, ובתפילה יש הן את החכמה ואת החסדים. כשנראית הקשת הסימן שאין את התיקון הנירצה השלם של דיבורי התפילה. כשרואים את הקשת יש לברך ולזכור שיש לשמור על הברית.

האומר תהלה לדוד בכל יום

  1. אמר רבי שמעון מי שפתח יאמר. אמר רבי אלעזר, כל מי שאומר תהלה לדוד בכל יום ג"פ הוא בן עולם הבא וכבר למדנו הטעם, שהוא משום שכתוב בה פותח את ידיך שהוא תפלה על מזון. ושואל, אם הטעם הוא משום פרנסה ומזון של כל העולמות, היה צריך לומר ב פעמים כי ב פעמים הם בכל יום בבוקר ובערב שכתוב בתת ה' לכם בערב בשר וגו. למה צריך לומר ג פעמים בכל יום, ומשיב אלא ב פעמים בשביל מזון בני אדם ושל כל העולם ופעם אחת הוא לתת תוקף למקום ההוא שידיו פתוחות.
  2. ב מזונות אלו של בני אדם הם משונים זה מזה כי אחד הוא לעשירים ואחד לעניים, וכל ג מזונות כתובים כאן בתהלה לדוד. א ואתה נותן להם את אכלם בעתו, זהו מזון של עשירים שנותן להם מזון הרבה בעתו, הרי א. ב שכתוב ומשביע לכל חי רצון, זהו מזון של עניים שהם שבעים מרצון ולא ממאכל מרובה שזהו מזון שבא לעורר את הכלים ואז מתעורר הרעב/הרצון. ג שכתוב פותח את ידך זהו תוקף למקום ההוא שבפתיחת ידיו יוצא רצון ושובע לכל

הידיים ה"ס ב קוים ימין ושמאל כנגד חסד וגבורה ונודע שמטרם שיחד אותם קו האמצעי היתה הארתם סתומה מאד, כי קו האמצעי היתה הארתם סתומה מאד. כי קו ימין היה חסר ג"ר וקו שמאל היה בחכמה בלי חסדים שהיא חשך ולא אור, וזה נבחן שהידיים סתומות שלא נמשך מהם אלא הארה סתומה ומצומצמת אשר מתתקנת אחר פתיחת הידיים ואז ה"ס מאכל עניים. אח"כ כשעורר קו האמצעי את המסך דחירק ומיעט הקו שמאל שעי"ז יחד אותו עם הימין אז מתיחדת החכמה שבשמאל עם החסדים שבימין והאור מאיר בכל שלמותו. וזה נבחן לפתיחת הידיים מסתימתן יוצא מהמנעולא שהיא חכמה בלי חסדים. ומעתה נמשך לעולם מאכל עשירים ויש כאן ג דברים: א מזון עניים הנמשך מעת שהידיים סתומות ונתקן אחר פתיחת הידיים. ב מזון עשירים הנמשך אחר שנפתחו הידיים, ג הוא כח קו האמצעי שפתח את הידיים ע"י מסך דחירק שבו.

וז"ש ואתה נותן להם את אכלם בעתו דא מזונא דעתירי כי מקבלים אחר פתיחת הידיים שהוא בעתו, ומשביע לכל חי רצון דא מזוני דמסכני דאינון שבעין מרצון דהיינו הארה הסתומה ממה שקבלו מטרם פתיחת הידים ועתה ע"י פתיחת ידיים התלבש המזון שלהם בחסדים ועכ"ז הם עתה רק שבעים מרצון ולא ממאכל מרובה. כיון שקבלהו מטרם פתיחת הידיים. פותח את ידך דא תוקפא להאי אתר דבפתיחא דידוי נפקא רצון שובעא לכלא שהוא מקום מסך דחירק שבקן האמצעי שעל ידו נפתחו הידיים. קודם יש להתפלל "לפרנס" את המלך, ולאחר מכן בוא עם הבקשות שלך. 

  1. עוד כך למדתי שאינו צריך לומר אלא ב פעמים תהלה לדוד בשביל מזון ופרנסה שבכל יום. ואלו ב פעמים הן חובה על האדם ואם אמר יותר אינו בשביל חוב אלא בשביל שבח בתוך התשבחות של זמירות דוד המלך משום שאינו ראוי לבקש על פרנסה אלא אחר התפלה, כי התפלה היא פרנסת אדונו והמלך יאכל תחילה ואח"כ יאכלו עבדיו. 

אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם-דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי

  1. ז"ש בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם-בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם-דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם-חֲלָבִי ואחר כך אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים. אכלתי יערי הוא תפלה מיושב דהיינו מיוצר אור עד ק"ש ומפרש אכלי יערי הוא תפלה מיושב משום כי יער הלבנון ההוא שהוא עולם הבריאה כולל יוצר אור והאופנים וחיות הקודש כל אלו נקראים יער אילנות ונטעות שבו, עם דבשי הוא קריאת שמע שהיא מתוקה מכל בכמה צופים ומתיקות שהיא הקשר בין הנברא לבורא.
  2. שתיתי ייני הוא תפלה מעומד שהיא המשכה של יין העליון המשומר שהוא הארת החכמה שבבינה וע"כ נאמר עליה שתיתי ייני. זהו ג ברכות ראשונות שבתפלת העמידה שהן כנגד חב"ד. עם חלבי אלו הם שלש ברכות אחרונות שהן כנגד נה"י והארת החסדים מכונים חלב ונכללו אלו באלו דהיינו הארת החכמה והחסדים נכללים זה בזה. עד כאן הוא מאכל המלך ואחר שאכל המלך אכלו רעים למעלה דהיינו המלאכים שתו ושכרו דודים למטה דהיינו הנשמות. אהבת רעים היא אהבה כמו אצל המלאכים שאינם משתמשים עם הרצון לקבל, אך אינם נפרדים לעולם, ונק זווג או"א, חסדים מכונים.  
  3. וע"כ אין חיוב לשבח על המזונות אלא לאחר התפלה דהיינו לאחר שאכל המלך כנ"ל, ומהו הטעם שבתפלת המנחה אומרים תהלה לדוד לפני התפלה הוא משום שתפלת המנחה היא כנגד יצחק שהוא דין וע"כ מטרם שנמצא דין הקשה דהיינו קודם התפלה בעוד שפני המלך מאירים בחסד יאמר תהלה לדוד בסדר ההוא של מזונות בג בחינות כי אחר התפלה שהדין שורה ותלוי על העולם אין הזמן לזה. בא רבי פנחס ונשקו. בתפילת מנחה לפני השקיעה, עדיין כח החסד של שחרית שורה בעולם ומשפיע גם על תפילה זו. לכן מאחר ולאחר תפילת 18 הדין קשה, ישנם חסידים שאינם אומרים תחנון, שיש פחד שבווידוי ינקו החיצונים, וכך גם בערבית. 

אין תגובות

להגיב