הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת עקב יג-טו | השקפה | שיעור...

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת עקב יג-טו | השקפה | שיעור 5

עקב יג – טו  שעור 5

התפילה

העיקר בהתנהלות הַחַיִּים הנכונה נוֹבֵעַ מיכולת המפגש עִם המציאוּת, ובחירה ביישום הַעַרְכִים הגבוֹהִים.
הַדָּבָר העיקרי הוּא פירוש נָכוֹן שֶׁל המציאוּת.
מִי שמבקש לְהַשְׁווֹת צוּרָה וְלִהְיוֹת מַשְׁפִּיעַיכופף רֹאשׁוֹ כָּל הַזְּמָן.
עַד גְּמָר תיקוּן אֵין אֶפְשָׁרוּת לְקַבֵּל הַחְלָטָה רגשית כָּרָאוּי.
אָדָם לֹא יָכוֹל לְנַהֵל אֶת חַיָּיו בנקודה שֶׁגַּם הַשְׂכֵּל וְגַם הָרֵגֶּשׁ שׁוֹלְטִים.
אֵין דָּבָר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה.

הרגש הוא צד שמאל, צד הבריאה, אך עליו להיות כפוף לאידאות, לערכים. בזמן תיקון יש עניין להתכופף ולקבל את הראש מהחסדים ולא מהחכמה. שאמר ללבנה לכי מעטי עצמך, עד גמר תיקון. מידת החסד שבנפש, הנקראת כהן, צריכה להיות בביטול מוחלט כל זמן העבודה.

כאשר מתעורר רגש חזק, נראה שהשכל מפריע, ואז אומר אדם לעצמו, אם אתן שליטה לשכל, הרגש התמעט, ואם שליטה לרגש, השכל זז הצידה. אומר הקב"ה ללבנה למעט עצמה, לא לבטל עצמה, אלא לכפוף עצמה לימין, לשכל. למעשה אומר לה, את רשאית להרגיש, אבל עם שכל ישר, להיות ספונטאני עם רציונאליות,

המפגש עם התורה שבכתב הוא המפגש עם המציאות, שמצריך פירוש נכון על פי המצפן היהודי הפנימי, שבא מעל טעם ודעת באמונת חכמים. בהסתכלות רק על התורה שבכתב, כמו ראיה חיצונית, באים רק לעורר את הרצון, שזה אור ישר. על האדם לבוא כשותף ולפתח מסך לאור חוזר, שאז ניתן לפרש את התורה בפנימיותה כתבלין ליצר הרע, כדי להגיע לאהבה ויתר דבקות.

כאשר מברכים ואומרים, זה השולחן אשר לפני השם, הכוונה שיש להביא לשולחן מעדנים שהם דברי תורה שבעל פה, המפרשים כראוי את התורה. מי שמזלזל בפירורים וזורק אותם במקום שלא צריך, עניות רודפת אחריו, והולך נע ונד. כמ"ש, נודד הוא ללחם איֵה. ואין לחם אלא תורה. והוא צועק, איה מי שירחם עליו, ולא ימצא מי שירחם עליו. פירור אומר שהמדרגה חולקה לפרטים, הם מייצגים את כח החַיּוּת שבאדם, זרעו של האדם. אדם נבחן למה הוא מקצה את כוחו, האם להתכלל במטרה, או חלילה זורקם לארציות.

תגיות: תורה שבעל פה, מציאות,  שכל, רגש

אין תגובות

להגיב