הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת עקב יג-טו | מתקדמים | שיעור 5

עקב יג - טו ​​ שעור 5

התפילה

עיקר התנהלות החיים הנכונה נובעת מיכולת המפגש עם המציאות, ובחירה ביישום הערכים הגבוהים.

מי שמבקש להשוות צורה ולהיות משפיע, יכופף ראשו כל הזמן.

בזמן תיקון יש עניין להתכופף ולקבל את הראש מהחסדים ולא מהחכמה. שאמר ללבנה לכי מעטי עצמך, עד גמר תיקון. מידת החסד שבנפש, הנק כהן, צריכה להיות בביטול מוחלט כל זמן העבודה.

טז) במילה ברוך שבברכת תפילת שמונה עשרה, אדם כורע בו בברכיו בכך אומר שבא בקטנות ורצון לחכמה, וכופף ראשו באתה אומר שמוותר על החכמה ורוצה חסדים, ובשם הויה זוקף לומר שקבלת האור של חכמה וחסדים בקו אמצעי, משום ש"אתה" נקרא ראש. וע״כ כהן נוטל חלק בראש. והוא ראש תמיד. ומשום זה הכריעה בברוך, וכפיפת הראש באתה. והכוהן, בכל מקום שקורא "אתה", משתחווה בתפילה. והמלך, אחַר שכופף ראשו בתחילת תפילת שמונה עשרה, אינו זוקף עוד עד שמסיים התפילה, משום שהקב״ה אמר אל הלבנה, לכי ומעטי את עצמך ,כאשר הלבנה, הרגש הרגישו בחוזקה שלמים, כמו השמש שהוא בחינת הנשמה הרגיש שלמות ועוד לא הזדקפה הלבנה, המלכות, ממיעוט הזה. והמלך, בבחינת מלכות, ע״כ כופף ראשו ואינו מזדקף. ומשום זה, הברכה שאדם מברך להקב״ה, מתעורר להשפיע ברכות מלמעלה לכל העולמות. אשרי הם ישראל בעוה"ז ובעוה"ב כאשר מתעורר רגש חזק, נראה שהשכל מפריע, ואז אומר אדם לעצמו, אם אתן שליטה לשכל, הרגש התמעט, ואם שליטה לרגש, השכל זז הצידה. אדם לא יכול לנהל את חייב בנקודה שגם השכל וגם הרגש שולטים. אומר הקב"ה ללבנה למעט עצמה, לא לבטל עצמה, אלא לכפוף עצמה לימין, לשכל. למעשה אומר לה, את רשאית להרגיש, אבל עם שכל ישר, להיות ספונטאני עם רציונאליות, עד גמר תיקון אין אפשרות לקבל החלטה רגשית כראוי. הרגש הוא צד שמאל, צד הבריאה, אך עליו להיות כפוף לאידאות, לערכים.

יז) כתוב, כי אתה אבינו כי אברהם לא ידָעָנו. לעת"ל אומרים ליצחק, כי אתה אבינו. הרי שיצחק, קו שמאל, נקרא אב, משום שהשמאל נכלל בימין. אבל מטרם שנכלל בימין, לא נקרא אב, משום שאז נמשכים ממנו דינים קשים. אבל ימין, מאין לנו שגם הוא נקרא אב? שנאמר, וישׂימהו לו לאב ולכוהן, משמע, שהכוהן, שהוא ימין וחסד, נקרא אב. ואע״פ שלמעלה נקרא אב, אפילו האור שאינו מאיר, מלכות, הנה בשעה שמתדבק בימין, נקרא "אתה", כמ"ש, אתה ה׳ אבינו גואלנו. הכפיפה בברכה באה לתת גם לשמאל, גם לרצון העצמי להיות אב, היינו לבוא בהתכללות בימין.

בעל הבית בוצעַ ואורח מברך

יח) בתוך כך הזדמן זקן אליו ואמר, משה, התקן שולחן לאדונך, לו ולמלכה, מכל מיני מעדנים, לקיים בו הכתוב, זה השולחן אשר לפני ה' השולחן הוא בחינת מזבח. והרי עד עתה, כולם מתענגים משולחן המלך, כמ"ש, לכו לַחמוּ בלַחמי. לחם, זהו תושב"כ, ז״א. יין של תורה, זהו תשבע"פ, המלכות. ובהמלכות כמה מטעמים ממיני טעמי תורה המתוקים, ומכל המאכלים ומעדני עולם, ושל המלך. תורה שבעל פה היא הפירוש והצורה הנכונה להסתכל בתורה. הדבר העיקרי הוא הפירוש הנכון של המציאות. המפגש עם התורה שבכתב הוא המפגש עם המציאות, שמצריך פירוש נכון על פי המצפן היהודי הפנימי, שבא מעל טעם ודעת באמונת חכמים. בהסתכלות רק על התורה שבכתב, כמו ראיה חיצונית, באים רק לעורר את הרצון, שזה אור ישר. על האדם לבוא כשותף ולפתח מסך לאור חוזר, שאז ניתן לפרש את התורה בפנימיותה כתבלין ליצר הרע, כדי להגיע לאהבה ויתר דבקות.

פירוש פנימי נכון של התורה מביא אחדות ודבקות בהשם.

כאשר מברכים ואומרים, זה השולחן אשר לפני השם, הכוונה שיש להביא לשולחן מעדנים שהם דברי תורה שבעל פה, המפרשים כראוי את התורה.

יט) קם משה ואמר, אהרון הכוהן קום משנתך, לשחוט פרים וצאן וטלאים ועופות וכל המינים הצריכים לסעודת המלך. ולחם הפָנים, י״ב כנגד ב׳ לוחות התורה, שמזה ומזה הם כתובים, "זה" בגי' י״ב פנים, י״ב אותיות שבג׳ הויות של הכתובים, יברכך הויה, יָאֵר הויה, יישׂא הויה. "זה" השני כנגד ג"פ אדני אדני אדני, שיש בהן י״ב אותיות, שהן י״ב חיות, שכתוב בהם, ופני אריה אל הימין לארבעתם כלול מהם, ופני שור מהשמאל לארבעתן, ופני נשר לארבעתן, שהם ג׳ חיות אריה שור נשר. וכתוב עליהם, ארבעה פנים לאחת, שבכל חיה מהשלוש יש ד׳ פנים אריה שור נשר אדם. וג"פ ד׳ הם י״ב חיות. וזהו, וקרא זה אל זה ואמר, שהם י״ב פנים של הויה, לי״ב חיות של אדני. וכנגד עשרים וארבעה ספרי תורה, כנגד כ״ד ​​ (24) ספרים שבתנ״ך. וזהו, זה השולחן אשר לפני הויה, כי שולחן הוא מלכות. זה, הוא י״ב חיות אשר באדני, במלכות. אשר לפני הויה, כלומר, כנגד י״ב פנים שבהויה. הכלים של שולחן המלך הם בעלי המשנה, בעלי התפילה, שהתקינו אותם חכמים כנגד הקורבנות. התפילה היא כנגד הקורבנות, וכשמתקינים שולחן זה מעין תפילה או לימוד תורה.

כ) כתוב, ועשית שולחן עצי שיטים. מנהגים טובים ויפים היו נוהגים בעלי סעודת המלך, להראות שהם מבני שולחן המלך. אחד הגדול מבני הסעודה, נוטל ידיו תחילה. בזמן שנכנסים לסעודה להסֵב, גדול מֵסֵב בראש, השני תחתיו, השלישי תחת השני. ואלו נקראים ג׳ מיטות, כי היה דרכם להסב כל אחד על מיטה, כנגד ג׳ אבות, וכנגד כוהנים לויים ישראלים, חג״ת. מכאן ולהלאה אין להם סדר, אלא כל הקודם זוכה.

כא) מנהג שני. בעל הבית בוצעַ, כדי שיבצַע בעין יפה, ומשלים ברכת המוציא, ואח״כ בוצע. ולומדים, שאין המסובים מותרים לטעום, עד שיטעם המברך. ואין הבוצע מותר לטעום, עד שיִכלה אמן מפי המסובים. ואם רצונו לחלק כבוד, לכבד אחר בבציעה, הרשות בידו. ועוד התבאר, שהאורח מברך ברכת המזון, כדי שיברך את בעל הבית.

כב) בעל הבית בוצע, זהו עמוד האמצעי, קו האמצעי, ז״א. ובשבת צריך לבצוע מב׳ חלות, ה׳ ה׳ דהויה. בעל הבית זהו ו׳ דהויה שבאמצע ב׳ אותיות ה'. ובכדי שלא יהיה נראה כמו זוללות, יכול לבצוע בה לכל אחד ואחד כביצה. כביצה, הוא י׳ דהויה וכזית הוא י׳ דאדני, שהן נקודות של שם הקדוש. ונקראים, פירורים בכזית. והם הפירורים כנגד טיפות זרע. לפיכך, מי שמזלזל בפירורים וזורק אותם במקום שלא צריך, עניות רודפת אחריו, והולך נע ונד. כמ"ש, נודד הוא ללחם איֵה. ואין לחם אלא תורה. והוא צועק, איה מי שירחם עליו, ולא ימצא מי שירחם עליו. אין דבר העומד בפני התשובה. פירור אומר שהמדרגה חולקה לפרטים, הם מייצגים את כח החַיּוּת שבאדם, זרעו של האדם. אדם נבחן למה הוא מקצה את כוחו, האם להתכלל במטרה, או חלילה זורקם לארציות.

כג) פירורים כזית, הם בצדיק, יסוד, שהוא כותש כתישות מאלו הזיתים, הספירות, שמוציא מהן השמן, השפע. ואורח מברך, צדיק, כמ״ש, ואורַח צדיקים כאור נוגה. וכן, ברכות לראש צדיק חי עולמים. ומשום זה אורח, שהוא צדיק, יסוד, מברך.