הדף היומי בזוהר הסולם – האדרא זוטא נח-ס | השקפה| שיעור 18

הדף היומי בזוהר הסולם – האדרא זוטא נח-ס | השקפה| שיעור 18


מי שמנסה למשוך אור לפרטיות, עיניו הרוחניות נסגרות, כלומר שאינו רואה את ההשגחה. לפקוח עיניים אומר להביט בדבר ממקום גבוה יותר מהמדרגה בה נמצאים.

מצח לשון שמנצח את הדינים, לשון רצון נצחי, הוא בחינת הרצון, וכשהרצון בא מהצד הֳמוּנִית, יש בו זכיה גדולה, אך אם הוא בא מתוך רצון לקבל לעצמו, הוא חַיּוּת של הרשעים שהיא מוות.

אדם צריך לדעת שגם אם הוא רוצה משהו, הרצון הפרטי שלו אינו דבר מכריע, אלא עליו לדבוק האם רצונו תואם את הרצון העליון, שכתוב עשה רצונו כרצונך.

כ"ד בתי דינים הם כד בחינות של האדם, ואם נכשל באחד מהם אז דנים אותו. זהו המקום שהרשעים דוחים את האמת, ואינם רוצים לדעת את האמת.

הטעם שהמצח נק' נצח הוא משום שנוצח הדינים, משום שבשבת בשעת תפלת המנחה כדי שלא יתעוררו דינים, מתגלה עתיקא קדישא את המצח שלו וכל הדינים נכנעים ונשקטים ואינם נעשים.

עינים ישנת ולפעמים לא, ומשום זה נק' עיניו כיונים, כמו שאתה אומר ולא תונו איש את עמיתו היינו מלשון אונאה. כי לרשעים נדמה שהן ישנות כלומר שאינן משגיחות על העולם, וע"כ כתוב ויאמרו לא יראה יה ולא יבין. וכתוב הנוטע אזן הלא ישמע. שהרי אין נותן מה שאין בו, כלומר מאחר והקב"ה נתן לאדם אוזן לשמוע, וודאי לנו שהוא יתברך שומע

אין תגובות

להגיב