הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית ד-ו | מתקדמים| שיעור...

הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית ד-ו | מתקדמים| שיעור 2

בראשית זוהר חדש

ויהי אור ​​ ד - ו ​​ שעור 2

 

אור/שפע ניתן לקבל רק ממטה למעלה, כלומר שיראה הנברא שהוא מטה בחשיבות, והבורא מעלה בחשיבות, ואז קבלת האור תהיה רק מטעם שהוא משפיע. זו צורת קבלה של קו אמצעי, היינו הכפפת הרצון לקבל משמאל, לימין, לאמונה.

 

השמאל מופיע בערב, החסד הימין בבוקר והם מתאחדים שכתוב יום אחד. שואל רבי יהודה מדוע כתוב כל פעם במעשה בראשית ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, אלא בא ללמד שגם בכל יום יש הארה מיוחדת, ובכל מקרה כלולים מימין ושמאל.

 

הגיהנום בנפש הוא הרגשת הנפרדות מהבורא, זהו חופש הפרט המבקש להיות נבדל מהכלל.

 

 

 

ה בוא וראה, הארה העליונה של קו אמצעי היא שיאיר אותו אור חכמה שנגנז, כי מהארה הזו של החכמה נמצא בו שמחת הכל. והקו האמצעי הוא ימין שחקוקי חקוקות היי הארת השמאל המלאה עם דינים המכונים חקיקות מתעטרות בכתרים עמו כלומר שעיקר קו אמצעי הוא בהארת החסדים שבימין. אלא שדם החכמה שבשמאל כלולה בו וע"כ יש בו שמחת הכל. בין ימין ובין משמאל. ולמדנו זה ממה שכתוב, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך שזהו אור הראשון שגנזו הקב"ה לצדיקים, לאותם יראי חטא. ויהי ערב הוא מצד החשך ויהי בקר הוא מצד האור ומתוך שהם מתחברים יחד כתוב יום אחד. וזו השלמות לאחר שנעשית הבדלה וכל צד יודע את תפקידו, השמאל מאיר ממטה למעלה, וימין ממעלה למטה ופועלים יחד

אע"פ שאור הראשון נגנז על ידי קו אמצעי עכ"ז לא התכוון לגנזו לגמרי אלא להיפך שהתכוין שע"י הגניזה יוכל אור ההוא להאיר לצדיקים יראי חטא מתום שהם זהירים לקבל אור ההוא ממטה למעלה והוא מטעם כי אין שלמות אלא ע"י הארת החסדים שבימין עם החכמה שבשמאל יחד, ואז שמחת הכל בקו אמצעי המיחדם יחד. וזה שמסיים ויהי ערב מצד החשך היי קו שמאל הנקרא חשך. ויהי בקר היי קו ימין הנקרא אור שמתחברים יחד על ידי קו אמצעי כתוב יום אחד שהוא השלמות והאחדות.

 

ו רבי יהודה אומר מהו הטעם שבכל יום ויום כתוב ויהי ערב ויהי בקר, ומשיב שהוא לדעת שאין יום בלי לילה ואין לילה בלי יום ולא ניתן להפריד ביניהם. ​​ כי קו ימין בלי שמאל נבחן לו"ק בלי ג"ר וקו שמאל בלי ימין נבחן לחשך כי אין אור החכמה שבשמאל יכול להאיר בלי חסדים, הרי שהן בקו ימין שה"ס יום והן בקו שמאל שה"ס לילה אין בהם שלמות וכל שלמותם תלויה בהיחדם יחד אז נשלם אחד מחבירו שהימין נשלם מג"ר ע"י התכללות השמאל והשמאל יכול להאיר ע"י התכללות החסדים שבימין. כי בלי לילה שהוא קו שמאל נמצא הימין שהוא יום בחסרון ג"ר, כי קו שמאל בלי ימין אינו יכול להאיר כלום. ולפיכך הם צריכים תמיד להכלל יחד כי אם מפרידים ביניהם שניהם אינם יכולים להאיר.

 

ז א"ר יוסי אותו יום שיצא בו אור הראשון התפשט בכל ימי בראשית כי כתוב יום בכולם, כלומר שהתפשטות אור הראשון נק יום ומתוך שהיתה התפשטות האור הזה בכל ימי בראשית ע"כ נאמר בכולם יום. אמר ר אלעזר, זה נשמע משכתוב בכל ימי בראשית בקר ואין בקר אלא מצד אור הראשון הכלול בו כלומר השם בקר מורה על התחלת ביאת האור היי אור הראשון. ר שמעון אמר יום הראשון שהוא רומז על חסד דז"א הולם עם כולם וכולם נכללים בו כדי להראות שאין פירוד בששת ימי המעשה שה"ס חג"ת נה"י דז"א וכולם אחד. כל הימים מקבלים מאור היום הראשון כך שאין בהם פירוד, ומכח יום הראשון שהוא חסד נובעים כוחות לשאר הימים ולמלאכים.

 

ח ויאמר אלקים יהי אור פירושו שהתפשטותו של האור הזה תמשך למטה ואלא הם המלאכים שנבראו ביום הראשון שיש להם קיום להתקים בצד ימין.

 

ט וירא אלקים את האור, המילה את שבכתוב את האור באה לכלול המראה שאינה מאירה שהיא המלכות עם המראה המאירה שהיא ז"א שכתוב בו כי טוב. כלומר המלה את באה לרבות שגם המלכות נכללה בכתוב כי טוב, הנאמר בז"א א"ר אלעזר, את בא לכלול ולרבות אלו המלאכים הבאים מצד אור הזה שגם עליהם נאמר כי טוב וכולם מאירים בראשון היי מהאור של היום הראשון בקיום שלם.

 

י ויהי רקיע בתוך המים א"ר יהודה בזה נפרדו מים עליונים ממים תחתונים רקיע פירושו התפשטות של מים וזה שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים היי שיבדיל בין מים עליונים למים תחתונים. הרקיע הוא המסך המייצר את ההפרדה ולכן לא נאמר ביום שני יום טוב, שהפרדה זו אינה טובה כשעומדת בפני עצמה, וביום השלישי מגיעה ההפרדה לתכלית הטובה של קו אמצעי

שואל מדוע לא תוקן הכל כבר ביום הראשון שבו כלול הכל, ולמעשה זו שאלה למה כבר באין סוף עוד לפני הצמצום לא נתקן הרצון, כלומר הכלים דעיגולים, והיה יוצא הכל מתוקן, לדלג על יום שני, על השמאל שיעמוד לבד, לכאורה יכול היה יכול לתקן ישר קו אמצעי. על זה עונה רבי שמעון, שצריך קודם כל לתת לשמאל, לכלים עמדה משלהם, כדי ליצור מחלוקת כדי שתהיה הבדלה וכל אחד יעשה את תפקידו.

בנפש השאלה היא מדוע לא הולכים ישר לאהבה, למה יש לבנות קודם את האנוכיות, לבוא ביראה לאהבה. זה טוב שנותנים לכל צד את הפרטיות שלו, שיביא עצמו ליחד, לקשר.

יא ויעש אלקים את הרקיע, שעשה בו ברקיע פעולה בגדלות עליונה היי שהמשיך על ידו מוחין דגדלות מהבינה אל הזו"ן כי ויהי רקיע אינו כתוב אל ויעש שזה מורה שהרבה אותו בגדלות רבה.

כי סוד הרקיע ה"ס סיום החדש שנעשה תחת החכמה מכח עלית המלכות מקום בינה שסיימה המדרגה תחת החכמה שמחמת זה נשארו ב כלים כו"ח וב אורות נפש רוח וסיום הזה נק רקיע וזה נבחן לזמן קטנות ולעת גדלות מוריד המלכות ממקום בינה שבסיום נק רקיע שאז חוזרים בינה ותו"מ למדרגה ויוצאים ג"ר שהם הגדלות.

וז"ס יהי רקיע וג' שנאמר על זמן הקטנות. ויעש אלקים את הרקיע לא כתוב על דרך שנאמר יהי רקיע אלא ויעש דאסגי ליה ברבו סגיא כי ע"כ שינה הכתוב לומר ויעש משום שמורה על מוחין דגדלות הנמשכים מהרקיע ע"י ירידת המלכות ממקום הסיום הזה למקומה עצמה. שעל ידי זה חוזר מקטנות לגדלות. כשעשה הבדלה בין גלגלתא ועניים ואח"פ, וכשבאה הגדלות הוריד ה תתאה וחיבר מים עליונים ותחתונים לבחינת גדלות.

 

יב א"ר יצחק ביום השני שה"ס קו שמאל כי ג ימי בראשית ראשונים ה"ס ג קווים חג"ת נברא בו גיהנם לרשעי העולם. בשני נבראה בו מחלוקת כי כשיצא קו שמאל נעשתה מחלוקת בינו לבין הימין. בשני לא נשלמה בו המלאכה כי מפני המחלוקת שנעשתה לא יכלו להאיר עד יום ג שאז בא קו אמצעי ומיעט את השמאל וכלל אותו עם הימין משם זה לא כתוב כי טוב עד שבא יום השלישי שבו נשלמה המלאכה, על ידי קו אמצעי וע"כ כתוב ביום ג פעמים כי טוב. א על השלמת המלאכה של יום שני שהוא קו שמאל, ב ליום שלישי עצמו שהוא קו אמצעי. כי יום השני נתקן ביום שלישי שהוא קו אמצעי נתישבה בו המחלוקת, כי עשה שלום ביניהם וקיים הארת שניהם.

ובו ביום ג נשלמו הרחמים על חייבי גיהנם, ביום שלישי נשתככו שביבי איש הגיהנם כי הגיהנם נמשך מקו שמאל וכיון שקו שמאל קבל תקנו ביום ג ע"כ שככה אם הגיהנם משום זה נכלל יום השני ביום שלישי ונשלם בו. זו מחלוקת טובה לשם שמים שסופה להתקיים. אדם הרוצה לבטל את הגיהנום בנפשו, צריך לעשות שלום פנימי כדי לסדר את המחלוקות. גם בין שני אנשים אפשר לעשות שלום כאשר מצליחים לזכך את דעת הזולת ולבוא למקום המשותף, גם אם לא ניתן הדבר לבוא לידי ביטוי בשלב ראשון.

 

אין תגובות

להגיב