22- הדף היומי בזוהר הסולם – תולדות – סד-סו (שיעור השקפה)

22- הדף היומי בזוהר הסולם – תולדות – סד-סו (שיעור השקפה)

שיעור שמע:

MP3-הורד

הברכות

קלט) בשעה שאמר יצחק לעשו, וצא השדה וצודה לי צידה בה', כי היה צריך לומר, ציד בלא ה', ויצא עשו לצוד ציד, כדי שיתברך מיצחק, שאמר לו, ואברככה לפני ה'. ואילו אמר, ואברככה ולא יותר, היה טוב. כיון שאמר לו, לפני ה', באותה שעה נזדעזע כיסא הכבוד של הקב"ה, שיצא נחש מאלו הקללות וישאר יעקב בהם.

סוד הלבושים. בצ"ב, אחר שעלתה ה"ת לבינה, וקיבלה הבינה את הצמצום לתוכה, אז נפרדו זו"ן מכל פרצוף, ונעשה מהם ב' כלים מקיפים, המכונים לבוש והיכל, שהם מקיף חיה ומקיף יחידה. ז"א, הנפרד מכל מדרגה אחר צ"ב נעשה ללבושים הממשיכים הארת אור החיה. לבושי מלכות, הנמשכים מעצם המלכות, מטרם שנמתקה בבינה, מע"ס דצ"א, שהוא ז"א, שהיה בהמדרגה מקודם צ"ב.

סוד הצידה. דצח"מ הגשמיים נמשכים מדצח"מ הרוחניים שבעולמות העליונים. והם ד' מדרגות שבמוחין זה למעלה מזה. מוחין דו"ק נקראים דומם וצומח, נפש רוח. מוחין דג"ר נקראים חי, הכוללים בהמה חיה ועוף, שהם ג' בחינות של מוחין דג"ר, שהאדם ממשיך, המשונות זו מזו. והמשכת אלו המוחין של בעלי החיים הרוחניים, שהם ג"ר, מכונה צידה. ויש צידה דקדושה, שעליה נאמר, צֵידָהּ, ברך אברך. ויש צידה דס"א, שעליה נאמר, גיבור ציד לפני ה'.

וכדי להמשיך ג"ר צריכים להוריד ה"ת מנקבי עינים לפה, שאז חוזרים אח"פ דכלים להמדרגה, ונמשכים הג"ר דאורות. והורדה זו נעשה על ידי שמתלבש עצמו בלבושים, שהם מקיף חיה מצ"א. אשר שם נמצאת ה"ת במקומה בפה. וע"כ בכוח הארת הלבושים הללו מוריד את ה"ת מנקבי עינים לפה וממשיך הג"ר, שהוא צידה. הרי שהצידה נעשה על ידי הלבושים. וכמ"ש בנמרוד, ובהם היה צד ציד. ..ובהם היה יוצא וצד ציד. כי ע"י הארת חיה דצ"א שבלבושים ממשיך הג"ר.

ובעת שממשיך הג"ר, מחזיר תכף את הג"ר דג"ר לשורשם, שהוא שחיטת הבעל חי, שאור החיים נסתלק ממנו. והוא נהנה רק בבשר הנשאר אחר השחיטה, שהוא ו"ק דג"ר, המקובל ונשאר בהתחתון. וזהו צידה דקדושה, שעליה נאמר, צידה ברך אברך. מה שאין כן בס"א, שהם אוכלים איבר מן החי, שרוצים להמשיך ולקבל גם את אור החיים של הבעל חי, שהוא ג"ר דג"ר, עליו נאמר, גיבור ציד לפני ה'. לפני, אור הפנים, ג"ר דג"ר, שרוצים לצוד ולהמשיך אֲליהם. שזה היה מעשה נמרוד ועֵשו.

סוד הברכות הוא נתינת כוח ושליטה לגמר התיקון, שהוא תיקון המלכות דצ"א. אם בדרכו של יעקב, צידה דקדושה, או בדרכו של עשו, צידה דס"א. ולהנציח אותו הדרך לנצחיות. הזיווג הגדול, המביא את גמר התיקון, הוא כולל בתוכו לכל הזיווגים והקומות שיצאו בזו אחר זו בכל משך ששת אלפים שנה. שערכם על ערך הזיווג הזה, הוא ממש כערך הפרטים על כל הסכום שלהם.

גם בחינות המ"ן, העולים לזיווג הכללי הזה, הנה כלל של כל המעשים והיסורים, שהיו בהעולם בזה אחר זה בכל היחידים ובכל הדורות במשך ששת אלפים שנה.

וכמ"ש ויתן לך אלקים מטל השמים, שהוא ז"א, ומשמני הארץ, הנוקבא.

שברכו. שיזכה לכל הקומות של זווגי זו"ן בששת אלפים שנה. שיכללו לך בזיווג הכללי, שתזכה אליו בגמר התיקון.

ורוב דגן ותירוש. שכל המוחין, המכונים לחם ויין, יתקבצו אליך. יעבדוך עמים. שכל מיני העבודות שיעשו כל העמים, יהיו כל אלה בשבילך, שתקבל אותם, וישלימו אותך בסוד הזיווג הכללי, שתזכה על ידיהם בגמר התקון.

וישתחוו לך לאומים. כל היסורים שבעולם, יקבלו אז צורות השתחויות אליך, ויכללו לך בהמ"ן של הזיווג הכללי הזה.

הווה גביר לאחיך. שהדרך שלך תישאר לנצחיות, והדרך של אחיך יהיה לך למסייע, כמו עבד המסייע לאדונו. וכל מה שקנה עבד קנה רבו.

וישתחוו לך בני אמך. היסורים שיכללו בהמ"ן של אחיך, יקבלו צורות השתחויות אליך.

אורריך ארור. כל מי שיחלוק על דרך שלך, יקולל.

ומברכיך ברוך. כל מי שיודה ויקבל את הדרך שלך, יהיה מבורך. והיה דעתו של יצחק לברך את עשו בהם. כי כל המעשים טובים של יעקב וכל היסורים שסבל, לא היו אז, אלא לתועלתו של עשו, בכדי שעשו יזכה לזיווג הגדול של גמר התיקון, ובכדי שדרכו ישאר לנצחיות ח"ו דרך הצידה של ס"א.

וצא השדה וצודה לי צידה בה'. ה' הוא עצמות המלכות, המלכות דצ"א, שיצוד אותה, שימשיך לה הג"ר, המכונה צידה, שזה נעשה רק בגמר התקון בסוד זיווג הכללי. צידה עם ה', שימשיך הג"ר דצ"א. א"כ מה הועילו לו הלבושים הללו, שהם מועילים רק לג"ר דצ"ב. כי לפני ה' יורה על ג"ר דג"ר, אור הפנים, שהיא צידה של הס"א, וצידה של נמרוד, שכתוב עליו, גיבור ציד לפני ה'. ולפיכך נזדעזע כיסא הכבוד, כי צידה זו היא סוד הסתת הנחש את חוה לעץ הדעת, שהביא הקללות לעולם. ולא עוד, אלא שישאר גם יעקב בהם. כי הברכות קובעים דרכו של עשו לנצחיות. ויעקב יהיה כפוף לו כעבד לפני רבו. וקללותיו של עשו תרבצנה עליו, ולא תהיה לו שום עצה. ובזה תבין תשובת יצחק לעשו, הן גביר שמתיו לך, כי אחר שקבע את יעקב לאדון, אין לו עוד שום ברכה בעד עשו.

ואיך רצה יצחק לברך את עשו ולקבוע דרך צידה של הס"א לנצחיות? השכינה רצתה, שיצחק ימשיך הברכות השייכות לעשו, הג"ר דג"ר, שיכללו בתוך דרכו של יעקב. כמ"ש, הקול קול יעקב והידים ידי עשו.

קמ) באותה שעה מיכאל בא לפני יעקב עם השכינה. ויצחק ידע זאת. וראה את הגן עדן עם יעקב. וברך אותו. וכשנכנס עשו, נכנס עמו הגיהנם. ע"כ, ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד, כי חשב מקודם לכן, שעשו אינו מאותו הצד, וע"כ פתח ואמר, ואברכהו גם ברוך יהיה.

קמא) משום זה הלך יעקב במירמה ועיקשות, והביא ברכות על יעקב, שהוא כמו אדם הראשון. ונלקחו מהנחש, שהוא שפת שקר, שהרבה שקר אמר, והרבה דברי שקר עשה, כדי לפתות לאכילת עץ הדעת, ולהביא קללות על העולם. משום זה בא יעקב במירמה, והיטעה את אביו, כדי להביא ברכות על העולם, ולקחת מן הנחש הברכות שמנע מן העולם. ומידה כנגד מידה היה. עליו כתוב, ארור אתה מכל הבהמה.

קמב) ונשאר הנחש בקללות, ולא יצא מהם לעולם. ודוד אמר ברוח הקודש, מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה.

קמג) לשון רמיה. שנחש רימה את אדם ואשתו, והביא רע עליו ועל העולם. ואחר כך בא יעקב, ולקח משלו את כל אלו הברכות. כי הוא היה בחינת אדם הראשון, שהנחש מנע ממנו הברכות. ועתה בא יעקב והחזירם, כמטרם החטא של עץ הדעת. ונמצא שמִשֵלו לקח.

חיצי גיבור שנונים. זה עשו, שנטר שנאה ליעקב על אלו הברכות, כמ"ש, ויִשׂטום עשו את יעקב על הברכה.

קמד) ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ. מלמעלה ומלמטה, שהם זו"ן, בחיבור אחד. כי השמים ז"א, והארץ הנוקבא. ורוב דגן ותירוש, שרוּ של העולם, שהוא המלאך מטטרון. מוחין עליונים מכונים לחם. רוב דגן ותירוש פירושו מוחין עליונים, לחם ויין.

קמה) יעבדוך עמים. נתקיים בזמן ששלט שלמה המלך בירושלים.

וישתחוו לך לאומים. יתקיים בזמן שיבוא מלך המשיח. הכל יהיה בזמן, שיבוא מלך המשיח, כמ"ש, וישתחוו לו כל מלכים כל גוים יעבדוהו.

קמו) האותיות הו"ה הן סודות האמונה. ה' למעלה, בינה. ו' באמצע, ת"ת. ה' לבסוף מלכות. נודע שמלכות מצידה אינה ראויה למוחין, כי הצמצום רוכב עליה, שלא לקבל לתוכה אור ישר. אלא בסוד עלותה והתמתקותה בבינה, היא מרויחה ב' ספירות: בינה ות"ת, הראויות לקבל לתוכן המוחין הגדולים.

סוד עליון של האמונה, מלכות, שמרומז באותיות הו"ה, סוד עליית המלכות לעליון, לבינה. שאותיות הו"ה, הן סודות האמונה, המלכות, שהן הכלים, אשר האמונה, מלכות, מרויחה על ידי עלותה אל הבינה. ה' לעילא, בינה. ו' באמצע, ת"ת. ה' לבתר, מלכות. כלומר, שאלו האותיות הו"ה מרמזים על ג' ספירות בינה ת"ת ומלכות, הנכללות בהאמונה, שהיא המלכות, שאז משגת ב' ספירות ת"ת ובינה, שהן ה' ו', לקבל בתוכם המוחין הגדולים.

ועל ידי שמקבלת המוחין הגדולים בתוך האותיות הו"ה, שולטת על ע' שרים ומוסרת אותם, שמרחקת אותם מלינוק ממנה, שזה יתקיים בזמן שיבוא דוד המלך, כי דוד המלך זכה למיתוק בבינה, והשיג אלו האותיות הו"ה, ועל ידיהם הכניע כל שונאיו.

כל הברכות נאמרו על גמר התיקון, אחר שיבוא מלך המשיח, ולא מטרם. משום שכל זמן שישראל עוברים על דברי התורה, לא יוכלו הברכות להתקיים. רק אחר ביאת המשיח, שיעשו תשובה ולא יחטאו יותר.

קמז) ויתן לך האלקים. כל אלו הברכות, מצד חלקו של יעקב היו, ומִשֵלו לקח. ואלו הברכות, שהיו באמת חלקו של יעקב, היה רוצה יצחק לתת אותם לעשו. ולפיכך עשה הקב"ה וסבב אל יעקב, שיקח את שלו.

ענין הברכות הוא נתינת כוח לגמר התיקון, כמ"ש, וצודה לי צידה עם ה', הרומזת לתיקון המלכות דצ"א, אם בדרכו של עשו, אם בדרכו של יעקב, כדי להנציח את דרך ההוא לנצחיות. ונודע, שבסיבת שבירת הכלים, נפלו ש"ך ניצוצין מהקדושה אל הקליפות, שאח"כ תיקן המאציל חלק מהם. ובסיבת החטא דעץ הדעת חזרו ונפלו לקליפות. וכל עבודתינו בתורה ומצוות הוא להוציא אלו ש"ך ניצוצין מן הקליפות ולהחזירם אל הקדושה. והם המ"ן, שאנו מעלים, הממשיכים כל המוחין שבמשך ששת אלפי שנות קיום העולם, וכשיתבררו כל הש"ך ניצוצין, על ידי המוחין הנמשכים מהם, אז יהיה גמר התיקון.

וביאורם של אלו הש"ך ניצוצין הוא, כי שמונה ספירות, שבכל אחת היו ד' בחינות חו"ב תו"מ, נשברו מן העשר ספירות דניקודים, הנקראים דעת חג"ת נהי"מ. ונמצא שהם ל"ב בחינות שנפלו לקליפות. ד' פעמים שמונה. אמנם מתוך שהעשר ספירות דניקודים היו כלולים זה מזה, באופן שבכל אחת מהן היו עשר ספירות, נמצא של"ב בחינות נשברו מהע"ס ההם, הכלולים בכל ספירה וספירה, שהם עשרה פעמים ל"ב, שהן בגימטריה ש"ך. והנך מוצא, שמפאת שבירת הכלים וחטא עץ הדעת, נפל מספר ש"ך בחינות לקליפות.

ותדע, כי לא כל ש"ך בחינות נתנו לעבודה ובירורים, אלא רפ"ח בחינות מהם בלבד, שהם ט' פעמים ל"ב בחינות מט' ספירות הראשונות. אבל ל"ב בחינות של המלכות שבהם, לא ניתנה לבירור. ואין צורך לברר אותה, אלא שעם השלמת בירורי רפ"ח ניצוצין, נבררו ל"ב ניצוצין הללו מאליהם. שכללות כל הזיווגים של ששת אלפי שנים, הם הזיווג הכללי שבגמר התיקון.

כי אחר שנשלמו הבירורים של כל רפ"ח ניצוצין, להיותם נעשים למ"ן לזיווגי זו"ן, שעל ידיהם יוצאים כל המוחין בזה אחר זה בששת אלפים שנה, בא אז זיווג הגדול, המקבץ כל הפרטים הללו לכלל אחד. ומגודלה של ההארה הזאת, נבררו ונתקנו ל"ב ניצוצי המלכות. ואלו ל"ב ניצוצי המלכות מכונים ל"ב האבן.

וע"כ נאמר אז, והסירותי את ל"ב האבן מבשרכם. ובזה תבין, שמה שיצחק אמר לעשו, וצודה לי צידה, עם ה', היתה כונתו לל"ב ניצוצי המלכות הללו, שהם ניבררים רק על ידי רפ"ח הניצוצין, המתקבצים יחד לסוד זיווג הכללי. אשר הקיבוץ הזה מתבאר בהכתוב, ויתן לך האלקים.

הברכות לגמר התקון, הם הכללות של כל פרטי רפ"ח ניצוצין, שנבררו על ידי הזיווגים, שבזה אחר זה במשך ששת אלפים שנה, שבקיבוצם נגמר התיקון. ואלו הזיווגים והמוחין יצאו רק בחלקו של יעקב, להיותו קו אמצעי, המייחד ב' הקוין ימין ושמאל זה בזה בעת עליתו לבינה. שאז, כיון ששלושה יצאו מאחד, אחד זכה בשלושתם, שבסדר הזה מתגלים כל המוחין דזו"ן ונשמות הצדיקים.

ועשו, אין לו חלק באלו המוחין כלל, ואינו חפץ בהם. הרי שכל אלו הברכות היו חלקו של יעקב.

רצה יצחק לברך בהם את עשו. שאחר שיתתקן ל"ב האבן על ידי יעקב, אשר אז, זה הפחד שהיה בסוד, לא זכה הוא רע, לא יהיה עוד, כיון שמתתקן הכל, מאז ואילך יוכל עשו להמשיך מלמעלה למטה כחפצו, בלי שום פחד. ונמצא לפי זה, שיכין צדיק וילבש רשע, כי על ידי רפ"ח ניצוצין שברר יעקב, שנברר עימהם ל"ב האבן מהקליפות, והוסר הרע מן העולם, נמצא שהכין בזה, שיוכל עשו להמשיך דרכו בטומאה ממעלה למטה.

ונמצא עשו יורש כל יגיעתו של יעקב, שאחיך יעבוד ואתה תקבל כל הרווח, משום, שכל מה שקנה עבד קנה רבו. ויצחק רצה לומר זה לעשו. ויעקב קיבל הברכות האלו, כי שלו המה. והוא נעשה גביר לאחיו עשו, כמ"ש, יכין רשע וצדיק ילבש. וכל מה שקנה עשו, קנה יעקב.

קמח) בשעה שאותו הנחש הביא הקללות על העולם, והארץ נתקללה, כתוב, ארורה האדמה בעבורך, שלא תעשה פירות כראוי. כנגד זה נתברך יעקב אחר ביאת המשיח, אחר שיתוקן החטא של עץ הדעת, ומשמני הארץ, שתחזור לשלימותה. ועל הקללה, בעצבון תאכלנה, נתברך כנגד זה מטל השמים. ועל הקללה, וקוץ ודרדר תצמיח לך, נתברך כנגד זה, ורוב דגן ותירוש. ועל הקללה, בזעת אפך תאכל לחם, נתברך כנגד זה, יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, שהם יעבדו הארץ ויעסקו בעבודת השדה. כמו שאתה אומר, ובני נכר איכריכם וכורמיכם. והכל לקח יעקב, זה כנגד זה, שכל ברכה היה כנגד קללה אחת שבעץ הדעת, ומשלו לקח.

והקב"ה סבב ליעקב, שיקח אלו הברכות ויתדבק במקומו וחלקו. ועשו יתדבק במקומו וחלקו. והברכות נאמרו על גמר התיקון, כי אז יתוקן החטא של עץ הדעת, ויתכן לזכות ברכה כנגד קללה. משא"כ מקודם שיתוקן החטא של עץ הדעת.

קנ) אין ברכה של עשו כברכה של יעקב. ביעקב כתוב, ויתן לך האלקים. ובעשו כתוב יהיה מושבך, ולא נזכר האלקים בברכה, שלא היה בה מהקדושה. ביעקב כתוב, מטל השמים ומשמני הארץ. ובעשו כתוב, משמני הארץ ומטל השמים, שהארץ קודם לשמים. והמדרגות נבדלות בהרבה, שהרי בזו של יעקב כתוב, ויתן לך האלקים מטל השמים, טל העליון, שהוא השפע, הנמשך מעתיק יומין שנקרא, טל השמים, טל של השמים של מעלה.

הטל הנמשך במדרגה שמים, ז"א, ומשם מושפע לשדה תפוחים הקדושים, מלכות. ואז נאמר עליה, ומשמני הארץ, ארץ החיים של מעלה, המלכות, בעת שמלבשת הבינה, הנקראת אלקים חיים. וע"כ נקראת אז המלכות, ארץ החיים. וירש יעקב הברכה בארץ של מעלה, המלכות, ובשמים של מעלה, ז"א.

והברכה של עשו היתה בארץ שלמטה ובשמים שלמטה, בעולם הזה. יעקב נתברך למעלה למעלה, בשמים וארץ של אצילות. ועשו למטה, בשמים וארץ שבעולם הזה.

קנב) יעקב נתברך למעלה ולמטה, בשמים וארץ של מעלה, ובעוה"ז, בביאת המשיח. ועשו רק למטה, בשמים וארץ של עולם הזה. ואף על פי שכתוב, שאם יחטאו ישראל יתבטלו הברכות, זה נאמר על השמים וארץ שבכאן בעוה"ז. אבל למעלה אינו מתבטל כלום, שכתוב, כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. בוא וראה בשעה שהתחילו יעקב ועשו לקחת הברכות, יעקב לקח חלקו למעלה, ועשו לקח חלקו למטה.

כי ז"א ונוקבא נקראים ביחד עולם. ז"א שמים והנוקבא ארץ. והם נחלקים על החזה:

א. מחזה ולמעלה שלהם נקראים זו"ן הגדולים, ונקראים עולם העליון, וכן העולם המכוסה, משום שמקבלים מאו"א עלאין חסדים מכוסים מחכמה בסוד אוירא דכיא, והם הנקראים שמים וארץ העליונים.

ב. מחזה ולמטה שלהם נקראים זו"ן הקטנים, ונק' עולם התחתון או עולם הזה, וכן העולם המגולה, משום שמקבלים מישסו"ת חסדים המגולים בהארת החכמה, והם הנקראים שמים וארץ התחתונים.

וכמ"ש שברכותיו של יעקב הן בשמים וארץ העליונים, הנקראים עולם העליון, העולם המכוסה, שכולו חסדים מכוסים מחכמה. וכן הן בשמים וארץ התחתונים, שהוא העולם המגולה, המגולים בהארת החכמה. אבל ברכותיו של עשו הן רק בשמים וארץ התחתונים, שהם העולם הזה. כי ברכותיו של עשו נמשכות מקו שמאל, שהוא חכמה בלי חסדים, שזהו רק בשמים וארץ התחתונים המגולים בחכמה. אבל בשמים וארץ עליונים, אין שם מהארת החכמה כלום, רק כולו ימין, חסדים בלבד. ואין לעשו משם כלום.

ואע"פ שכתוב, שאם יחטאו ישראל יתבטלו הברכות, משמע שיש לעשו חלק בכל הברכות, וגם בהברכות שבשמים וארץ העליונים, זה נאמר רק בחלק הברכות שבשמים וארץ התחתונים, ששם יש לעשו יניקה. אבל בשמים וארץ העליונים לא יתבטל כלום מהברכות, כי אין לעשו חלק שם.

וחילוק זה שאומר הזוהר נשמע מלשון הכתוב עצמו, שאומר, ופרקת עולו מעל צוארך, שזה הלשון, יתכן בשמים וארץ התחתונים, שעשו סייע ליעקב שם, שעבד והמשיך את הקו שמאל שמה בשביל יעקב, כמ"ש ורב יעבוד צעיר, וכן, יכין רשע וצדיק ילבש. ואומר הכתוב שאם יחטאו ישראל יפרוק עשו עולו זה של יעקב מעליו, ולא יעבוד ולא יכין עוד בשבילו. משא"כ בשמים וארץ עליונים, שעשו אינו יכול לסייע שם כלום ולא היה לו עול לעבוד שמה בשביל יעקב, אין לומר שם, ופרקת עולו מעל צוארך. הרי שהכתוב מדבר רק בשמים וארץ התחתונים.

ודע, שמדרגה השלימה, היא המקבלת מב' ההארות: מקבלת חסדים מכוסים משמים וארץ של מעלה, והארת החכמה משמים וארץ של מטה. תחילה היא מקבלת הארת החסדים המכוסים שלמעלה, ונבחנת אז לבחינת ו"ק בלי ראש, כל עוד שחסר לה הארת החכמה שלמטה. וכשמקבלת גם הארת החכמה שלמטה, אז היא נשלמת בג"ר. ומה שאמר, שיעקב למעלה ולמטה, אין הפירוש, שלקח ב' ההארות בבת אחת, אלא בזה אחר זה. תחילה לקח למעלה, שהוא ו"ק של הברכות. ואחר כך לקח גם למטה, גם הג"ר של הברכות.

כי בתחילה השיג הקטנות של הברכות, ו"ק בלי ראש, שזה מקובל משמים וארץ של מעלה. ואחר כך, כשהגיע זמן הגדלות, לקח גם מלמטה, אבל עשו אפילו בתחילה לא קיבל משהו מהארת החסדים משמים וארץ העליונים, כי להיותו מקו שמאל, אין לו חלק בחסדים מכוסים כלום, שהם כולם ימין. וע"כ לקח בהכרח משמים וארץ התחתונים אפילו בתחילה.

קנ"ג) למה לא נתקיימו הברכות שברך יצחק את יעקב, והברכות שברך יצחק את עשו נתקיימו כולם?

קנד) כל הברכות האלו נתקיימו, וכן ברכות האחרות שהקב"ה ברך את יעקב נתקיימו. אבל בתחילה לקח יעקב את כל הברכות רק למעלה, משמים וארץ העליונים. וע"כ הם אצלו מחוסרי השלמות, כל עוד שלא לקח מלמטה. ועשו לקח למטה. וכשיקום מלך המשיח, יקח יעקב מלמעלה ומלמטה, גם משמים וארץ התחתונים, ויאבד עשו מכל, ולא יהיה לו חלק ונחלה וזכרון בעולם.

כמ"ש, והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקַש. מפני שיאבד עשו מכל ויירש יעקב שני עולמות, עולם הזה, שמים וארץ התחתונים, ועולם הבא, שמים וארץ העליונים.

ואין לשאול, הלא גם מטרם ביאת המשיח מקבל יעקב משמים וארץ התחתונים, בזמן בית-המקדש, ובשבתות ויו"ט, ועל ידי תפילות. הענין הוא, כיון שאינם בקביעות, אינם נחשבים לקבלה. אבל לעתיד יהיה זה בקביעות.

קנה) בעת ההוא כתוב, ועלו מושיעים בהר ציון, לשפוט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה. מלוכה ההיא שלקח עשו בעולם הזה, תהיה להקב"ה בלבדו. וכי עתה אין המלוכה של הקב"ה? אלא אע"פ שהקב"ה שולט למעלה ולמטה, הרי נתן השליטה לעמים האחרים, לכל אחד ואחד נתן חלק ונחלה בעולם הזה, להשתמש בו. ובעת ההיא יקח מכולם את המלוכה, ותהיה כולה שלו, שכתוב, והיתה לה' המלוכה, לו בלבדו. כמ"ש, והיה ה' למלך.

קנו) ויהי אך יצוא יצא יעקב. ב' יציאות הללו, אחת היא של השכינה, ואחת היא של יעקב. כי כשנכנס יעקב, נכנסה עימו השכינה, ונתברך לפני השכינה. כי יצחק היה אומר הברכות, והשכינה הסכימה עליהם. וע"כ, כשיצא יעקב, יצאה עמו השכינה. וכמ"ש, אך יצוא יצא יעקב, ב' יציאות כאחד.

קנז) ועשו אחיו בא מצֵידו. להורות שהוא צֵידה של עשו, שאין בו ברכה. ורוח הקודש צווחה ואמרה, אל תִלְחַם את לחם רע עין.

קנח) ויעש גם הוא מטעמים. דיבורו היה בעזות, ברוח עזה. יקום אבי. היא מלה שאין בה טעם. יעקב אמר בבושה לפני אביו, בענוה. מה כתוב, ויבוא אל אביו ויאמר אבי. מהו ההפרש בין לשון עשו ללשון יעקב? יעקב שלא רצה להפחיד אותו, דיבר בלשון תחתונים, קום נא שְבה ואכלה מִצֵּידי. ועשו אמר, יקום אבי, כמו שאינו מדבר עימו, אלא מדבר לתוך עצמו.

קנט) שנכנס עשו, נכנס עימו הגיהנם. נזדעזע יצחק ופחד, כמ"ש, ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד. למה כתוב עד מאד. שלא היה עוד פחד ואימה שנפל על יצחק גדולה כמוהו, מיום שנברא. ואפילו באותה שעה שנעקד על המזבח, וראה את המאכלת עליו. לא נזדעזע, כבאותו שעה שנכנס אליו עשו, וראה את הגיהנם שבא עימו. אז אמר, בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה, מפני שראיתי השכינה שהודתה על אלו הברכות.

קס) יצחק אמר, ואברכהו, יצא קול ואמר גם, ברוך יהיה. רצה יצחק לקלל את יעקב, אמר לו הקב"ה, יצחק, עצמך אתה מקלל. כי כבר אמרת לו, אורריך ארור ומברכיך ברוך.

קסא) הכל הודו על אלו הברכות, העליונים והתחתונים ואפילו סמאל, שָׂרו של עשו, שהוא חלק גורלו של עשו, הודה עליהם. והוא ברכו, והודה על הברכות, והעלהו על ראשו למעלה. כלומר, שנכנע לפניו.

קסב) כי כתוב, ויאמר, שלחני, כי עלה השחר. ויאמר, לא אשלחך, כי אם ברכתני. ויאמר שלחני, הוא מפני שהחזיק בו יעקב. ושואל, ואיך אדם, שהוא בשר ודם, יוכל להחזיק במלאך, שהוא רוח ממש.

קסג) אלא נשמע מכאן, אשר המלאכים, שליחי הקב"ה, כשיורדים לעולם הזה, הם מעוטפים, ומתעטפים ומתלבשים בגוף, בדומה לעולם הזה, משום שכן ראוי להיות, שלא לשנות ממנהג המקום שהלך שמה.

קסד) וכן משה כשעלה למעלה, כתוב, ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה, כדי שלא לשנות ממנהג המקום שהלך שמה. ואלו מלאכים שבאברהם, כשירדו למטה, כתוב, והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. וכן כאן, זה המלאך כשירד למטה לא היה מתאבק עם יעקב, אלא מתוך שהיה מלובש בגוף, בדומה לעולם הזה. ועל כן היתאבק עימו יעקב כל אותו הלילה. אבל אם לא היה מתלבש, לא היה יכול יעקב להיתאבק עמו.

קסה) בשביל ששליטה של הס"א אינה אלא בלילה, משום זה השליטה של עשו אינה אלא בגלות, שהוא לילה. כלומר, שאז חושך לנו כבלילה. ועל כן בלילה נלחם המלאך עם יעקב ונתאבק עמו. וכשהבוקר בא, נחלש חילו של המלאך ולא יכול לו. ואז נתגבר יעקב, משום ששליטתו של יעקב ביום.

קסו) וע"כ כתוב, משא דּוּמָה אֵלַי קורא משעיר, שומר מה מלילה שומר מה מִּליל. כי השליטה של עשו הנקרא שעיר, הוא בלילה. ומשום זה, נחלש המלאך כשבא הבוקר, ואז, ויאמר, שלחני כי עלה השחר.

קסז) ויאמר לא אֲשַׂלֵּחֲךָ, כי אם בירכתני. תברכני היה צריך לכתוב, לשון עתיד. כי בירכתני, לשון עבר. כלומר, אם תודה לי על אלו הברכות שברכני אבי, ולא תקטרג עלי בשבילם, אז אֲשַׂלֵּחֲךָ. ע"כ כתוב, כי אם בירכתני, לשון עבר. כי המדובר הוא בברכותיו של יצחק.

ויאמר, לא יעקב ייאמר עוד שמך, כי אם ישראל. למה קראו ישראל? ומשיב שאמר לו, בעל כורחינו יש לנו לשרת אותך, כי ברוב כוחך נתעטרת למעלה, במדרגה עליונה. ועל כן ישראל יהיה שמך. פרצוף ז"א נחלק על החזה, שמחזה ולמטה נקרא יעקב, ומחזה ולמעלה נקרא ישראל. וכיון שראה המלאך, שיעקב נעשה מרכבה למדרגה העליונה, למחזה ולמעלה דז"א, לפיכך נשתעבד לשרתו כמו שמשועבד אל ה', וקראו בשמו, ישראל.

קסח) כי שָׂרִיתָ עם אלקים. להתחבר ולהזדווג עם אלקים, שהיא השכינה, בחיבור וזיווג של השמש והלבנה, שהם ז"א ונוקביה. כי להיותו מרכבה לז"א שמחזה ולמעלה, הנקרא ישראל, נמצא נכלל עם ז"א בזיווגו עם השכינה, ונתחבר גם הוא בשכינה ביחד עם ז"א.

קסט) ויאמר, אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך. שְויאמר, הוא להתעוררות להתאמץ לשמוע בקול ה'. אף כאן, לא ייאָמר עוד שמך יעקב כי אם ישראל. כלומר, ולא ייאָמר, פירושו, שיתאמץ ויעלה ממדרגת השם יעקב, שהוא מחזה ולמטה דז"א, למדרגת השם ישראל, שהוא מחזה ולמעלה דז"א, שהוא מוחין דג"ר, כי ישראל ראשי תיבות, לי ראש, כדי להיות הכלל של האבות. להיות קו אמצעי, הכולל ב' הקוים ימין ושמאל, שהם האבות אברהם ויצחק.

ויברך אותו שם. שהודה לו על כל הברכות שברכו אביו. והטעם שאינו רוצה לפרש הכתוב, ויאמר לא יעקב ייאָמר עוד שמך, ששינה את שמו מיעקב לישראל, משום ששינוי השם שייך להקב"ה, ואין המלאך יכול לשנות שם.

קע) ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים איתו. שני מלאכים יש לאדם, שליחים מלמעלה להתחבר עימו. אחד לימין ואחד לשמאל. והם עדים על האדם. ובכל מה שהוא עושה הם נמצאים שם. וקוראים אותם יצר טוב ויצר הרע.

קעא) בא האדם להיטהר ולהשתדל במצוות התורה, אותו יצר הטוב שנתחבר בו, הוא כבר נתגבר על יצר הרע, והשלים עימו, והיצר הרע נהפך לעבד ליצר הטוב. וכשבא האדם להטמא, אותו יצר הרע מתחזק ומתגבר על יצר הטוב.

כשאותו האדם בא להטהר, כמה הגברות הוא צריך להתגבר, וכאשר מיתגבר יצר הטוב, אז, גם אויביו ישלים איתו. כי היצר הרע, שהוא אויביו, נכנע לפני יצר הטוב. כשהולך האדם במצוות התורה, אז, אויביו ישלים איתו, זהו היצר הרע וכל הבאים מצידו, ישלימו איתו.

קעב) בשביל שיעקב בטח בהקב"ה, וכל דרכיו היו לשמו, על כן אויביו ישלים, איתו. וסמאל, שהוא חילו ותוקפו של עשו, השלים עם יעקב. ומשום שהשלים עם יעקב, והודה לו על הברכות, אז גם עשו השלים עימו. וכל עוד שלא השלים יעקב עם אותו הממונה שנתמנה עליו, שהוא סמאל, לא השלים עימו עשו. משום שבכל מקום תוקף שלמטה תלוי בתוקף של מעלה. וכל עוד שאין מחלישים התוקף של מעלה, השרים הממונים עליהם למעלה, אי אפשר להחליש התוקף של מטה בעולם הזה.

קעג) ויחרד יצחק… ויאמר מי איפוא. כשברך יצחק את יעקב, שהשכינה עמדה שם, וע"כ אמר, מי איפוא, שפירושו, איה הוא מי שעמד כאן, והודה על הברכות שברכתי אותו, ודאי, גם ברוך יהיה. שהרי הקב"ה הסכים על הברכות האלו.

קעד) בשביל אותה החרדה, שהחריד יעקב ליצחק אביו, נענש יעקב בעונש של מכירת יוסף, שחרד אז חרדה כזו, בשעה שאמרו לו, זאת מצאנו. יצחק אמר, מי-איפוא, באיפה נענש יעקב, כמ"ש, איפה הם רועים. ושם נאבד יוסף ויעקב נענש. ואע"פ שהקב"ה הסכים עמו באלו הברכות, מכל מקום נענש באיפה, כמ"ש, איפה הם רועים, ששם נאבד ממנו יוסף, ונענש בכל אותו העונש.

קעה) ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד. כתוב כאן גדולה וכתוב שם את האש הגדולה הזאת. כלומר האש הגדולה, שנכנס עימו הגיהנם. מהו עד מאוד. טוב מאוד, נאמר על מלאך המוות. אף כאן רומז על מלאך המוות, שנכנס עם עשו, אז אמר, מי איפוא. גם ברוך יהיה, שהבין שהברכות שייכות ליעקב ולא לעשו.

קעו) כשמוע עשו את דברי אביו. כמה רעות עָשׂוּ אלו הדמעות לישראל, שבכה עשו והוציאן לפני אביו, כדי שיתברך ממנו, על שום שדברי אביו היו חשובים אצלו ביותר. שמחמת זה היה קטרוג על ישראל, שאינם שומרים כבוד אב כמוהו. הכי קרא שמו יעקב. הכי קרא שמו. אותו שקרא לו, הקב"ה, השמיע קול דרך רקיקה, לבזות את מי שקרא לו יעקב. לא כתוב, נקרא שמו, אלא, קרא שמו, שנתכוון בזה לבזות לא את יעקב, אלא למי שקרא אותו יעקב.

קעז) ויעקבני זה פעמים. בבכורתי, בִּרכתי, אותיותיהם שוות. הברכה שייכת להבכור. וכיון שלקח ממנו הבכורה, כבר קנה גם הבברכה. ונמצא, שאלו ב' המִרמות הן אחת. כיון שכבר ביזהַ בעצמו את הבכורה שלו, כי אמר, אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה, שביזה את הדרך שלו, שהיא הארת השמאל בלי התכללות בימין, ונתן את הבכורה לדרכו של יעקב, שהיא קו אמצעי, וקבע את דרכו לנצחיות, הרי הודה בזה שהברכות שייכות ליעקב. כי ענין הברכות הוא קביעת הדרך לנצחיות. וכבר קבע דרכו של יעקב לנצחיות. הרי שבבִּיזוי הבכורה הודה לו על הברכות. וזהו, שבבכורתי, ובִּרכתי, אותיותיהם שוות.

קעט) הן גביר שַׂמתיו לך… ולך איפוא. ולך איפוא, פירושו, אין עומד פה, מי שיסכים עליך, שתיטול את הברכות. לכן מה אעשה בני. ואז ברכו בעולם הזה. והסתכל במדרגתו ואמר לו, על חרבך תחיה, כי כן ראוי לך, לשפוך דמים ולעשות מלחמות, להיותו דבוק בשמאל, שהוא דינים. ועל זה אמר, מה אעשה בני, שמדרגתך אינה ראויה לברכה.

קפ) אמר לו, ולך איפוא מה אעשה. כי אתה בדינים בחרב ובדם ראיתיך. ואת אחיך ראיתי שהולך בדרך שלם.

אלא בני. אני גרמתי לך את זה, בשביל שאתה בני. כי גם יצחק היה בחינת קו שמאל, אלא כלול בימין, כמ"ש, אברהם הוליד את יצחק. אני גרמתי לך שתהיה בבחינת קו שמאל, שממנו דינים וחרב ודם, משום שאתה בני, ואני הוא מקו שמאל.

וע"כ, על חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד. ועדיין לא נתקיים זה, שהרי עוד לא עבד עשו ליעקב. והוא משום, שיעקב אינו צריך לו עתה. והוא חזר וקרא את עשו, אדונִי, כמה פעמים. משום שיעקב הסתכל למרחוק, והניח אותו לאחרית הימים.

קפא) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. פיה פתחה בחכמה, סובב על כנסת ישראל, שהיא השכינה. ותורת חסד על לשונה, אלו הם ישראל, שהם לשונה של התורה, כי מדברים בה יום ולילה.

קפב) פיה פתחה בחכמה. זהו ב' של בראשית, הנוקבא, המכונה בית. תורת חסד על לשונה, אברהם, קו החסד, שבו ברא העולם, ובו מדבר תמיד, שמדבר תמיד בתורה, שהיא כולה המשכת החסד.

צורת אות ב' היא סתומה מצד אחד ופתוחה מצד אחד. סתומה מצד אחד, כמ"ש, וראיתָ את אחורי. ראיה היא חכמה, וכשהנוקבא מקבלת חכמה היא נסתמת, מטעם חסרון חסדים, וע"כ נקראת אחוריים. והכתוב אומר אז עליה, וראיתָ את אחורי.

ומצד השני ב' פתוחה, כדי להאיר פניה כלפי מעלה, שהוא ז"א. וכן היא פתוחה כדי לקבל מלמעלה, מז"א, והיא פרוצה כמו אַכְסַדְרָה, לקבל אור מרובה. כי האכסדרה מקבלת אור השמש יותר מבית. ומשום זה עומדת בראש התורה, ב' של בראשית. כמ"ש, פיה פתחה בחכמה. ונתמלאה אור אח"כ בכל דברי התורה, שהם, ותורת חסד על לשונה.

יש בהכתוב ב' פתיחות של הנוקבא:

א. פיה פתחה בחכמה

ב. ותורת חסד על לשונה

בעת שהב', שהיא הנוקבא, נפתחת, בעת שמזדווגת עם ז"א, יש בה השפעה וקבלה. כי ז"א הוא תמיד בחסדים מכוסים, להיותו בבחינת ג"ר דבינה, בסוד כי חפץ חסד הוא. זולת בעת זיווגו עם הנוקבא, הוא נכלל ממנה באור החכמה שלה. ואומר, שהנוקבא מאירה הארת חכמה כלפי מעלה, לז"א בעלה, כמ"ש, אשת חיל עטרת בעלה, כי מעטרתו בהארת החכמה. הרי שהנוקבא נפתחת בבחינת השפעה, כמ"ש, פיה פתחה בחכמה, להשפיע חכמה לז"א. וכן היא נפתחת בקבלה, שמקבלת אז שפע חסדים מז"א, שהוא נקרא תורה. כמ"ש, ותורת חסד על לשונה.

פיה פתחה בחכמה. סובב על התורה. שפתחה בחכמה בוודאי. כמ"ש, בראשית ברא אלקים. שבראשית, פירושו חכמה, כתרגומו בחוכמתה. תורת חסד על לשונה, כי אחר כך מספרת התורה ואומרת, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. שפירושו אור החסד.

פיה פתחה בחכמה. ה' ראשונה של שם הקדוש הוי"ה, שהיא בינה, שהכל בה, שכל המוחין דזו"ן והתחתונים נמשכים ממנה. והיא סתומה וגלויה, שנוהג בה קטנות וגדלות. שבעת קטנות היא כללות שלמעלה ושלמטה. שהמלכות שלמטה נכללת בבינה שהיא למעלה. שאז נעשית הבינה סתומה.

ולעת גדלות היא המוחין שלמעלה, של הבינה עצמה. ושלמטה, של המלכות. שאז היא עצמה נעשית גלויה, בג"ר. וגם משפעת מוחותיה אל המלכות.

לפיכך, פיה פתחה בחכמה, משום שבסוד הג"ר דבינה, היא סתומה ולא נודעת כלל. כמ"ש, ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה. וכשהתחילה הבינה להתפשט עם החכמה שנתדבקה בה, ושנתלבשה בתוכה כז"ס תחתונות שבה, שזהו, פיה פתחה בחכמה, לא יכלה להתפשט, עד שהוציאה קול, ז"א, הקו האמצעי, שהוא תורת חסד. ועליו נאמר, ותורת חסד על לשונה. כי ז"א נקרא תורה, והוא מאיר באור החסד, וע"כ נקרא תורת חסד. והטעם שהבינה לא יכלה להתפשט בחכמה, עד שיצא אור החסד, שהוא ז"א, הוא מפני שאין החכמה יכולה להאיר מטרם שנתלבשה באור החסד.

קפד) פיה פתחה בחכמה. פירוש אחר. ה' אחרונה של שם הוי"ה, הנוקבא, שהיא נקראת דיבור, התלוי בחכמה. שאין דיבור בלי חכמה ושכל. וע"כ נאמר על הנוקבא, פיה פתחה בחכמה. ותורת חסד על לשונה, זהו קול, ז"א, העומד על הדיבור, שהיא הנוקבא, להנהיג אותה.

ותורת חסד, זהו יעקב, ז"א שנקרא תורה והוא חסד. שהוא על לשונה, על הדיבור שלה, להנהיג המלה ולהתיחד עמה, כי אין דיבור בלי קול.

כלומר, הנוקבא הנקראת דיבור, אין לה מעצמה כלום, אלא מה שז"א, הנקרא קול, משפיע אליה. וע"כ אין הדיבור נשמע בלי קול. שיורה על יחוד זו"ן.

פיה פתחה בחכמה, כשהנוקבא פותחת פיה לדבר, להשפיע חכמה לתחתונים, אז ותורת חסד על לשונה, אז מחויבת להתיחד עם ז"א, קול ותורת חסד, והוא נשמע דרך הדיבורים שלה שעל לשונה. וגם זה הוא מטעם, שאין החכמה שבנוקבא יכולה להאיר בלי אור החסד של ז"א.

קפה) אני חכמה, שָכַנתי עָרומָה ודעת מזימות אמצא. אני חכמה, זהו כנסת ישראל, הנוקבא, הנקראת חכמה תתאה. שָכַנתי עָרומָה, זהו יעקב, שהוא ערום, כי לקח הברכות בעורמה. ודעת מזימות אמצא, זהו יצחק, שהיה לו דעת מזימות לברך את עשו. ומשום שחוכמה, השכינה, נשתתפה עם יעקב, שבא בעורמה, ע"כ, ודעת מזימות אמצא, שנתברך יעקב מאביו, שהיה לו דעת מזימות לברך את עשו, ונחו עליו כל אלו הברכות, ונתקיימו בו ובבניו לעולם ולעולמי עולמים.

קפו) נתקיימו בעולם הזה, וכולם יתקיימו בזמן מלך המשיח, שאז יהיו ישראל גוי אחד בארץ ועם אחד אל הקב"ה. וכמ"ש, ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ. וימשלו למעלה ולמטה, כמ"ש, והנה עִם ענני השמים כבן אנוש היה בא. היינו המלך המשיח. וע"כ רצה יעקב, שברכותיו יהיו נדחות לעתיד לבוא, ולא לקח אותם מיד.

קפז) באותה שעה, שיצא יעקב עם הברכות מלפני אביו, היסתכל בעצמו ואמר, הנה אלו הברכות אני רוצה לדחות אותם לאחר זמן, ויהיו לאורך ימים. והיה מפחד ומתירא, שלא ינוחו עליו הברכות מיד, פן יהיה להן הפסק, אם יחטאו ישראל. יצא קול ואמר, ועתה אל תירא עבדי יעקב נאום ה'. כי איתך אני, שלא אעזוב אותך בעולם הזה. כי הנני מושיעך מרחוק, לאותו הזמן שאתה מדחה את קיום הברכות. ואת זרעך מארץ שביים, שאע"פ, שעתה לקח עשו את הברכות, ובניו יעבידו את בניך, אני אוציאם מידיו, ואז בניך יעבידו אותו. ושב יעקב, שישוב לאלו הברכות. ושב יעקב, אל השכינה, שתהיה שוב עם יעקב. ושב יעקב, ודאי ושקט ושאנן, שישקוט מאלו הממלכות, מבבל, ממדי, מיון ומאדום, שהיו מעבידים את ישראל. ואין מחריד, לעולם ולעולמי עולמים.

קפט) כל מה שהקב"ה עושה בארץ, הכל הוא בסוד החכמה, והכל הוא כדי להורות חכמה עליונה לבני אדם, כדי שילמדו מאותם המעשים סודות החכמה. והכל הוא כראוי להיות. ומעשיו כולם הם דרכי התורה, משום שדרכי התורה הם דרכיו של הקב"ה. ואין לך דבר קטן, שלא יהיו בו כמה דרכים ושבילים וסודות חכמה העליונה.

קצ) שלוש מאות הלכות פסוקות בסוד חכמה העליונה, בפסוק, ושם אשתו מְהֵיטַבְאֵל בת מַטְרֵד, בת מי זהב. כמה סודות התורה נמצאים בכל פעולה ופעולה שכתוב בתורה, ובכל מילה ומילה יש בה חכמה ותורת אמת. ועל כן מלות התורה מלות קדושות הן, להראות מהן נפלאות. כמ"ש, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.

קצא) בשעה שהנחש רימה את אדם ואשתו, שקרב לאשתו והטיל בה זוהמה, ונתפתה בה אדם, אז נטמא העולם, ונתעללה הארץ בשבילו, וגרם מיתה לכל העולם, והעולם היה עומד להפרע ממנו. עד שבא עץ החיים, וכיפרִ על אדם, והכניע את הנחש, שלא ישלוט על זרעו של יעקב לעולם.

קצב) בזמן שישראל הקריבו שעיר, היה נכנע אותו הנחש, ונתהפך לעבד אל ישראל. ועל כן הגיש יעקב לאביו שני שעירים. אחד להכניע לעשו, שהוא שעיר. ואחד בשביל המדרגה, שעשו היה תלוי בה ונתדבק בה, שהוא סמאל, שרו של עשו.

קצג) ועל כן נמצא העולם בקללה, עד שתבוא אשה בדומה לחוה, ואיש בדומה לאדם, ויְרַמוּ ויערימו על אותו הנחש, ואותו שהיה רוכב עליו, שהוא סמאל.

יעקב היה דומה לאדם, ורבקה היתה דומה לחוה, ועשו היה בחינת הנחש, ששרו של עשו, סמאל, היה רוכב עליו. וע"כ באו רבקה ויעקב במירמה, והערימו על עשו וסמאל. ובכוח ב' השעירים, שהגישו רבקה ויעקב, התגברו עליהם.

קצד) ויהי עשו… ויעקב איש תם יושב אוהלים. איש תם, פירושו, אדם שלם. למה הוא תם, בשביל שהוא יושב אוהלים, שנאחז בשני הצדדים, ימין ושמאל, אברהם ויצחק. ונמצא שהוא שלם מימין, שהוא אור החסדים, והן משמאל, שהוא הארת החכמה.

אוהל פירושו אורה. ולהיותו כלול מב' אורות, מהארת הימין והארת השמאל, אומר עליו הכתוב, יושב אוהלים, לשון רבים.

ומשום שכלול מב' הצדדים, בא יעקב אל עשו מצידו של יצחק הכלול בו. שהם ב' השעירים שהגיש ליצחק, שהיו מהארת השמאל מבחינת יצחק. והערים עליו, כמ"ש, עם חסיד תתחסד ועם עיקש תתפתל. וכשבא לקבל הברכות, בא בתמיכה של מעלה, בתמיכת אברהם ויצחק, מב' הצדדים ימין ושמאל ביחד.

קצה) כאשר יעקב נתעורר אל סמאל, שהוא מדרגת עשו, וסמאל רב והתאבק עם יעקב, ויעקב ניצח אותו בכמה אופנים, נוצח הנחש בעורמה ובמירמה, ולא נוצח רק בשעיר, כלומר שני השעירים שהגיש ליצחק אביו, שבהם ניצח את עשו, שהוא דרגת הנחש. ואף על פי שהכל אחד, דהיינו הנחש וסמאל, מכל מקום ניצח כמו כן גם את סמאל בנצחון אחר. כמ"ש ויאבק איש עימו עד עלות השחר וירא כי כי לא יכול לו.

קצו) סמאל בא ורצה להעביר את יעקב מן העולם. ואותו לילה היה הלילה שנברא בו הלבנה, ליל ד', בלילה שנבראו בו המאורות, שהוא זמן סכנה. ויעקב נשאר לבדו, שלא היה עימו אחר. הלילה של יום ד', כי אז הלבנה היא חסרה, שכתוב בו, יהי מְאׂרׂת, חסר ו', שהוא לשון קללה. ואותו הלילה נשאר יעקב לבדו, וע"כ היה בסכנה גדולה. כי כשהלבנה חסרה מתחזק נחש הרע ומושל. ואז בא סמאל וקיטרג על יעקב, ורצה להאבידו מן העולם.

קצז) ויעקב היה חזק בכל הצדדים, בצד יצחק ובצד אברהם, שהם היו מעוזיו של יעקב. בא סמאל לימין, ראה את אברהם חזק בתוקפו של יום, בצד הימין שהוא חסד. בא לשמאל, ראה את יצחק חזק בדין קשה. בא לגוף, לקו אמצעי, ראה את יעקב חזק מב' הצדדים אברהם ויצחק, שמסבבים אותו. אז, וירא כי לא יכול לו, ויגע בכף ירכו, שהוא מקום מחוץ לגוף, והוא עמוד אחד של הגוף, שכל הגוף נשען עליו, כלומר ספירת הנצח, שהוא עמוד של הת"ת, הנקרא גוף. אז, ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו.

קצח) כיון שהאיר הבוקר והלילה עבר, ניתחזק יעקב ונחלש כוחו של סמאל. אז אמר, שלחני, שהגיע הזמן לומר שירת הבוקר, ואני צריך ללכת. והודה לו על הברכות, והוסיף לו ברכה אחת משלו. שכתוב, ויברך אותו שם.

קצט) כמה ברכות נתברך יעקב? אחת של אביו, על ידי מירמה, שהרויח כל אלו הברכות. ואחת של השכינה, שברך אותו הקב"ה, כשחזר מלבן, כמ"ש, ויברך אלקים את יעקב. ואחת שברך אותו המלאך הממונה של עשו. ואחת, שברכו אביו כשהלך לפדן ארם, כמ"ש, ואל שדי יברך אותך.

ר) בעת ההיא, שראה יעקב את עצמו בכל אלו הברכות, אמר, באיזה מהן אשתמש עתה. אמר, בברכה החלשה שבהן. ומי היא, זו היא האחרונה שברכו אביו. ואף על פי שגם הוא ברכה חזקה, אמר, אינה חזקה בשליטת עולם הזה כראשונות.

רא) אמר יעקב, אקח עתה ברכה זו ואשתמש בה, ואדחה כל האחרות לזמן שיהיה נצרך לי וּלבנַי אחרי. מתי יהיה זאת? הוא יהיה בזמן, שיתקבצו כל האומות להאביד בַּנַי מן העולם. שכתוב, כל גוים סבבוני בשם ה' כי אֲמִילַם, סבוני גם סבבוני. סבוני כדבורים. הרי כאן שלשה פסוקים, כנגד ג' ברכות שנשארו, שעוד לא נשתמש בהן. אחת הוא ברכה ראשונה שברכו אביו. השניה היא הברכות שברכו הקב"ה. השלישית היא הברכות שברכו המלאך.

רב) אמר יעקב, שמה אני צריך כל הברכות, שיגינו עלי מפני המלכים וכל האומות שבכל העולם שיסבבוני. וע"כ אדחה אותן שמה. ועתה, לעשו, די לו בברכה זו, ברכה השניה שברכו אביו.

בדומה למלך, שהיו לו כמה גדודים גיבורים, כמה שרים עושי מלחמה, היודעים לערוך מלחמות, שהיו מוכנים נגד מלכים גיבורים לערוך עימהם מלחמה. בינתים שמע המלך על שודד ענק אחד. אמר, אלו שומרי השערים ילכו שם וילחמו עימו. אמרו לו עבדיו, מכל הגדודים שלך אינך שולח שמה אלא אלוּ. אמר המלך, נגד שודד הזה מספיקים גם אלוּ, כי כל גדודי ושרי המלחמה אדחה, שילחמו נגד המלכים הגיבורים ליום מלחמה. שיהיו נחוצים לי, יהיו מוכנים. אף יעקב כך אמר לנגד עשו, מספיקות לו עתה גם אלו הברכות, שברכו אביו כשהלך לפדן אדם. אבל שאר כל הברכות, אדחה אותן לאותו העת, שיהיו נחוצים לבַּנַי, לנגד כל המלכים והשליטים שבכל העולם, שיקומו עליהם.

רד) כשאותו העת יגיע, יתעוררו אלו הברכות מכל הצדדים על ישראל, ויתקיים העולם על קיומו כראוי להיות. ומאותו יום ואילך יקום מלכות העליונה, נוקבא דז"א, על כל שאר הממלכות האחרות. ואותו האבן שנחצבה מן ההר שלא בידי אדם, כמ"ש, משם רועה אבן ישראל. אבן היא כנסת ישראל, נוקבא דז"א.

רה) מכאן נשמע, ששאר הברכות של יעקב נשארו לישראל לעתיד לבוא, כמ"ש, שאר ישוב, שאר יעקב, אלו הן ברכות אחרות שנשארו. ועליהם נאמר, שאר ישוב, שישובו לישראל. וכתוב, והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים, בכל הגוים ולא רק בעשו לבדו. שאז יתעורר עליהם שאר הברכות. שכתוב, והיה שארית… כטל מאת ה'.

רו) בן יכבד אב ועבד אדוניו. בן זה עשו, שלא היה אדם בעולם שיכבד לאביו, כמו שכיבד עשו את אביו. וכיבוד ההוא שכיבד אותו, השליט אותו בעולם הזה.

רז) ועבד אדוניו. זה אליעזר עבד אברהם. כי אדם שבא לחרן בהרבה עשירות, וכמה מתנות ופזרונות וגמלים טעונים, ולא אמר לבתואל ולבן, שהוא אוהבו של אברהם, או אדם אחר, שבא על ידי בקשתו של אברהם, אלא עוד מטרם שהתחיל לדבר דבריו, כמ"ש, ויאמר עבד אברהם אנכי. וכן אחר כך אמר כמה פעמים עליו, אדוני.

משום שכיבד את אברהם בכיבוד ההוא וטוב ההוא, המתינו לו לכמה זמן. כי אמרו חז"ל, שאליעזר עבד אברהם הוא עוג מלך הבשן. וע"כ אמר הקב"ה למשה, אל תירא אותו, שלא יעמוד לו זכותו של אברהם. ומה שהיה חי עד זמן ההוא, היה בזכות שכיבד את אדונו.

רח) כך עשו ההוא. בזכות כיבוד ההוא שכיבד את אביו, המתין לו הקב"ה כל אותו הזמן ששלט בעולם הזה. ואלו הדמעות הורידו את ישראל תחת השעבוד שלו, עד שישובו ישראל אל הקב"ה בבכיה ובדמעות, שכתוב, בבכי יבואו. ואז כתוב, ועלו מושיעים.

אין תגובות

להגיב