007- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – טז-כא (שיעור השקפה)

 שיעור שמע:

וַיְחִי  יט-כב

וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב

ככול שאדם מקבל לכאורה לסיפוק האישי – אין הוא מלא.

רשע מת וחצי תאוותו בידו, אינו מתמלא לעולם, דהינו בחינת המלכות, האני של האדם אינו מלא. כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם (האני של האדם), וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא.

הכוח הנדרש בברית מאדם, הוא לכוונן שישנה תקווה והכן תגיע הגאולה, לנקודה נפשית זו היה יעקב משתחווה. כאשר האור מסתלק והעם יצא לגלות ועמם השכינה, דרושה הייתה שמירה אותה קיבלו מבינה, אך מאחר והם גרמו שז"א – הקב"ה נותן את הכוח לעם אחר, באים המלאכים (כוח באדם) שממלאים את חוסר ההתלהבות לקדושה, ומונעים מהטומאה לפגוע. לכן מביא רבי שמעון את הפסוק לִינִי הַלַּיְלָה – הסכימי שאת בגלות, התכופפי לפני מידת הגואל החסד הגדול, ובכוח ההתכללות של הרצון עם השפעה תזכי, שכתוב: וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם-יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל.

החושך נצרך לעבודת האדם, שישתמש בו לחיבור לאמונה. וכאשר רוצה הוא לצאת מגלות לגאולה, צריך הוא ב' מיני מלחמות: גם עם צד ימין האמונה, וגם עם כוח מידת האכזריות הגבורה, כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ יְהוָה מִמִּצְרָיִם. דהיינו בכדי להגיע לגאולה יש לפעול את היד הגדולה (חסד אברהם) עם היד החזקה (יצחק). פעמיים יד = 28 – כח.

סוד החיבור של שתי הידיים מגיע ב – ג' שלבים, בדרגת כתר, חוכמה ובינה. כתר צד המופשט הפנימי בו יש את עיקר החיבור, לאחריו צד המילוי של שם הויה – בו כבר יש קצת דין באותו עיגול והוא מורגש יותר, ובשלב האחרון החיבור בדין (מילוי דמילוי).

חיבור הגאולה מתחיל קודם בצד המופשט – השקפה, לאחר הרגש קטן של הדין ופעולה במידת ההשפעה, ובשלב אחרון בכוח רב במלחמה פנימית, לבטל את האני הכוזב – הרצון לקבל.

שר השני שתחת כיסא הקדוש, השורה באוצר ההיכל, הוא נוריאל. כי השר של ישראל, שנתמנה עליהם, השר הא' שמתחת כיסא הקדוש, שהוא מט"ט. בכל עת שהייתה השכינה עם המלך, היה יוצא ונכנס לפניהם, הוא מט"ט. והשר השני נוריאל מקבל עבודתם של ישראל להקב"ה כאש. וכאשר נתבטל האש (ההשתוקקות שבאה מלמטה), כי הוגלו ישראל ואינם מעלים מ"ן בעבודתם, נסתלק אורה של השכינה, ונסתלקה השכינה מן המלך. ואז לכאורה למט"ט אין תפקיד, בא נוריאל ובא לקבל ביקוש עם ישראל בקו אמצעי. מפני שכאשר אין התלהבות והשתוקקות של העם, הם ישנים בגלות, והמלאך ׁ(כוח פנימי) נוריאל מביא את ההתלהבות.

רבי שמעון פתח: לִינִי הַלַּיְלָה, וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם-יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל. אמר רבי יוסי: הרחמים שולטים על הדין, כי רות ה"ס המלכות (דין), וטוב הוא רחמים כמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב. הרי טוב ואור שווים, שהוא המקור של הנחלים, שהים והנחלים שבעולם באים מהם. ולפיכך מה שכתוב על רות, אם יגאלך טוב, שהרחמים, שנקרא טוב, יגאל וישלוט על רות, שהיא דין. טוב שהרחמים ישלטו על הדין, על צד הטבע. שצד נעמי, שם הויה האהבה ישלטו על הגוף.

אמר רבי שמעון: פעם אחת עליתי וירדתי  להאיר במקור הנחלים, שהעלה מ"ן והוריד מ"ד אל המלכות, ממקור הנחלים, בינה. ועלה אחרי רבי אבא שאמר לי במה אתם עוסקים, אמרתי בכתוב: כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא. מאורו דבינה נבראו כל השרים שבעולם, ומאורו נובעים כל הנחלים, שכָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא. שלא מלא הים, המלכות, בגלות הזה, כי החושך והאפילה שבגלות, אהבת אמא, בינה, עשתה אותם. ואם לא היה החושך, לא היה נעשה הנחל, המאיר אל הבת, המלכות. והים לא יהיה מלא ושלם עד שיבוא צד האחר, שלא היה בגלות, צד הימין, ששום קליפה אינה שולטת עליו. ואז יתמלא הים, המלכות.

שמהן דאתקריאו יד

שאל רבי אלעזר את רבי שמעון אביו: גלה לי סוד זה של השם יד, אבי מורי. אמר לו במקרא הזה יתגלה לך: וַיֹּאמֶר כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַיהוָה, בַּעֲמָלֵק מִדֹּר, דֹּר בשביל הויה שהוא רחמים, ששולט הרחמים על הדין, הכתוב: רוצה לומר יהי רצון שיהיה לעולם במקום גבורה, יד הגדולה שהיתה במצרים, שהוא רחמים, ואם לא היתה יד הגדולה, היתה המלחמה בדין בלי רחמים. אומר לו ששולט הרחמים על הדין, כלומר שהיד החזקה הגבורה, תבוא ממקור היד הגדולה, מידת אברהם הימין הרחמים.

כשיבוא המשיח יבא בהתחדשות ביד הגדולה ויערך מלחמה בעמלק ויתגבר הרחמים על הדין כמו ביציאת מצרים, וכתוב: כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ יְהוָה מִמִּצְרָיִם. וכשיבא השם יד לבד ולא יד הויה, או יד הגדולה הוא בדין, דהיינו שיערך מלחמה בדין בעמלק ויבא המשיח. פירוש שיעשה עם עמלק ב' מלחמות: א' בהתגברות הרחמים על הדין, ב' בדין לבד, ואז תבא הגאולה. רבי אלעזר מביא ראיה לדבריו שכתוב: וְיָצָא יְהוָה, וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ, בְּיוֹם קְרָב. פירושו כי מחצית הכתוב: הראשונה הוא בסיוע הרחמים, הכתוב: ויצא הויה ונלחם שהוא רחמים, ומחציתו האחרונה הוא בדין לבד בלי רחמים.

בכדי שיהיה חיבור אין צורך בזהות שלמה, אלא מספיקה נקודה משותפת.

כאשר רוצים להגיע לגאולה, יש לחבר ימין ושמאל בקו אמצעי ע"י דברים שיש בניהם השוואת צורה. חיבור פנימי (כתר) וחיבור קצת יותר חיצוני, וככול שהחיבור פנימי יותר, הוא חזק יותר, אך פחות מורגש. לכן צריך גם את צד האדם החיצוני, שדרך הנפרדות תבוא מלחמה פנימית ואחריה גאולה.