017- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – נב-נד (שיעור השקפה)

017- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – נב-נד (שיעור השקפה)

שיעור  שמע:

bmp3 (1)

וַיְחִי  נב-נד

כשהִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל אָדָם לְהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם

הדין בא לעשות בירור. בזמן המיתה מופיע הדין לבדוק מה תיקן האדם. בבירור זה שומע אדם בדיוק מה היו כוונותיו בכל מעשיו שלמעלה מהדעת, ובעיקר בדיקה: האם שמר על הברית. כאשר אדם פוגש במהלך חייו נקודה או מקרה פרטי גשמי – ומתקן התייחסותו בצורה אמונית שלמה, הוא בא עם התייחסות רוחנית לאותה נקודה וסיים את תיקונה. כאן המקרה מת, והוא זוכה לתוספת רוח. אי התייחסות והתפעלות נכונה מאותו מקרה, יאלצו להחזיר לאדם מקרה דומה, או שיוחזר בגלגול.

בשעה שהאדם הולך למות, והדין שורה עליו ונתדבק בו, הוא רואה מה שלא זכה לראות מימיו, משום שהרוח העליון נתוסף בו (כאן יש לו אהרה גדולה, כפי שמעידים מי שעובר מוות קליני, אור גדול שהוא תוספת נשמה). זש"כ: תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ  יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם, יִגְוָעוּן  וְאֶל-עֲפָרָם יְשׁוּבוּן, ואז כתוב: כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי, שמשמע בחייהם אינם זוכים לראות אבל במיתתם (של התודעה הגשמית) זוכים לראות. מוציאים אותו מהתודעה הגשמית. ישנם צדיקים שיכולים למות פעמים רבות, כלומר שזכו לתקן מידה מסוימת, וקיבלו השגה של אותה נקודה החוזרת לעפר, ואין הם צריכים להמשיך ולהתמודד איתה. זו בחינה בה הוא זוכה לאמונה שלמה בנקודה זו, היא מתפרקת ונשאר עם ההשגה הרוחנית שבה. להשגת רוח זו צריך להגיע דרך הגשמיות – ואז זוכים לכרוז שהוא התרנגול הלבן.

 

ביום הקשה והנורא כשהגיע זמנו של אדם להסתלק מהעולם, ארבע רוחות חו"ג תו"מ (חסד גבורה תפארת ומלכות ) נמצאים בדין הקשה לשפוט העולם, וארבע יסודות של האדם אש רוח מים ועפר הקשורים זה זה, נצים ומריבה נמצאת בהם, רוצים להיפרד כל אחד אל הצד שלו. יסוד האש שבאדם אל יסוד האש הכללי של העולם, ויסוד המים שבאדם אל יסוד המים של העולם, ויסוד העפר שבאדם אל יסוד העפר שבעולם. כי כן נפרדים ד' יסודות של האדם עם מיתתו. האדם הוא בריאה מורכבת, כאשר היחד של הרכיבים מאפשר את החיים. כשאין את כוח חיבור החיים הם מתפרקים. כוח החומר מוביל בפירוק, וכוח הנשמה מוביל בחיבור, לכן חומר בלי נשמה מתפרק.

הכרוז שה"ס הארת חכמה מזווג השמאל יוצא ומכריז בעולם  העליון שהוא תבונה.  אם הוא צדיק (שיש לו יסוד ושמר על הברית), כל העולמות שמחים לקראתו, היינו שזיכך עצמו. ואם חלילה אינו צדיק (אין לו יסוד שמחבר שמים וארץ), אוי לו לאדם ההוא ולחלקו כי אם לא זכה הרי רע.

כיצד אם לא זיכך זה רע? ואומר באותו זמן שהכרוז מכריז, יוצאת שלהבת אחת מצד צפון, והולכת ונשרפת בנהר של אש, נהר די נור, ונפרשת לארבע רוחות העולם ושורפת נשמות הרשעים כי אם לא זכה הרי רע.

ויוצא אותה השלהבת, דין המלכות, שמתגלה כשלא זכה הרי רע, ועולה לבינה, ויורדת בעולם, וחוזר אל המלכות. ושלהבת הזו מגיעה תחת כנפיו של תרנגול שחור, ומכה בכנפיו, והוא קורא בפתח בין השערים (בין עולם הזה לבא). את התיקון יעשה בקבלת האמונה בלימוד התורה בלילה ובשמירת הברית.

בפעם הראשונה קורא התרנגול ואומר: כִּי-הִנֵּה הַיּוֹם בָּא, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל-זֵדִים וְכָל-עֹשֵׂה רִשְׁעָה, קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף, פעם שניה קורא: כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ, וּמַגִּיד לְאָדָם מַה-שֵּׂחוֹ עֹשֵׂה שַׁחַר עֵיפָה, וְדֹרֵךְ עַל-בָּמֳתֵי אָרֶץ יְהוָה אֱלֹהֵי-צְבָאוֹת שְׁמוֹ. ובאותה שעה יושב האדם ושומע מעשיו שמעידים לפניו העדים והוא מודה עליהם (על כל הכוונות שהיו לו באותם מעשים). בפעם ג' כשרוצים להוציא נשמתו ממנו, קורא התרנגול ואומר: מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, כִּי לְךָ יָאָתָה. לכאורה מידת הדין של בינה באה לשפוט. שלב ראשון אש גדולה, שלב שני בירור ובשלישי נלקחת נשמתו.

 שאל רבי יוסי למה בא תרנגול שחור? אמר לו רבי יהודה, כל מה שעשה הקב"ה בארץ, הכל רומז על חכמה, רק בני אדם אינם יודעים. וזש"כ: מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, יְהוָה כֻּלָּם, בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. ומשום שנעשו בחכמה כולם רומזים בחוכמה. אמנם בחינת החוכמה היא נסתרת, אך המחלקת ומאפשרת לראות למי שמסוגל.

ועניין תרנגול שחור, אין דין שורה אלא במקום שהוא מינו ( בצורה סלקטיבית, למשל סוג אש ששורף קש, אינו מחייב שישרוף ברזל, שאינו ממינו). שחור בא מצד הדין כי גוון שחור רומז אל המלכות שהיא מדת הדין. ומשום זה בחצות לילה ממש, כשרוח הצפון, קו שמאל מתעורר, יוצאת שלהבת אחרת ומכה תחת כנפי התרנגול וקורא. בשעה שנתעורר דין (של מיתה) על האדם, תרנגול השחור מתחיל וקורא, ואין מי שיודע זה, חוץ מאדם ההוא ההולך למות.

אין תגובות

להגיב