091- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – רסח-רע – למתקדמים

091- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – רסח-רע – למתקדמים

שיעור שמע:

MP3-הורד

שאלות חזרה ויחי רסח-רע
1. מהם ב' הפירושים ש"אין כסף נחשב בימי שלמה אלא הכל היה זהב כפי הכתוב "ועפרות זהב לו"?
2. מדוע שלמה לא היה צריך לנגן כמו דוד?
3. במה טעה שלמה ומה היה עונשו?
4. במה השבח הגדול של המראה תשבחות אל הקב"ה?
5. מהי לישה? מדוע במצב של לישה יש פירוד?
6. מה עושה תפילתו של אדם בזמן הגלות?
7. מה נאמר על מי שאינו מברך לקב"ה?

וַיְחִי רסח-רע

אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה.

בּעִיקָר כְּשֶׁמֶשִׂגִים גָּדֹלוּת, יֵשׁ לְהַמְשִׁיך וּלֵהָחַזִיק בְּיִרְאָה וְבּיִטוּל.

דווקא לאחר קבלת האור, יש ללמוד להודות ולהמשיך להחזיק בביטול, להמשיך ולהרבות בתשבחות להשם. בנפש האדם יש יראה ואהבה, וכאשר משיגים אהבה, שהיא המטרה, לכאורה היראה כבר לא נחשבת, שהרי כתוב: וְעַל כָּל-פְּשָׁעִים, תְּכַסֶּה אַהֲבָה. וכך גם לאחר שתופסים את הכלל, לכאורה הפרטים כבר לא חשובים.

אין הכסף נחשב מפני שקטן מתבטל בפני גדול, ובזמן שלמה היה דבר חשוב מכסף – שכתוב: וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ. שלמה הגיע ללב חכם, שהוא בחינת זהב, של"ב נתיבות חוכמה התפשטו כבר בליבו, וטעה שהתחיל לזלזל בבחינת החסדים – ונענש, הקב"ה שלח אותו לחזר כעני על הפתחים ולהשיג חסדים בהם זִלזֵל.

יזהר אדם שמגיע לגדלות שכתוב: לְמַעַן עַנֹּתְךָ, וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ, בְּאַחֲרִיתֶךָ  וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ:  כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה  וְזָכַרְתָּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל.

כעת התיקון הנדרש הוא התפילה  שבזמן הגלות יש להרבות תשבחות להשם – עבודה בקו ימין יש להרגיש כך באמת שהשם מחזיק עבורו את העולם ונותן לו את החיוּת. יש לשמוח ממה שהשם מנהל את העולם.

כִּי-מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ.

אנו כעת בגלות, שיש חורבן הבית, נותר לאדם להרבות בתפילה, שרק כך יוכל לזכות בחסד העליון, אחרת מאבד הוא את החיוּת וחוזר לבחינת עפר.

מצב של אחור ואחור, רק בשבתות וחגים מגיעים למקום פנים בפנים ורק בתפילת 18

על האדם לדעת שהוא נסמך על ה', כי זהב ללא כסף, יראה ללא אהבה, לא עומדים בפני עצמם, וכך גם את הפרטים וגם את הכלל.

כשמגיעים לגדולה יש לזכור את הדרך שהביא לשלמות. בימי שלמה היה זיווג פנים בפנים, עפר שקיבל מז"א, ויצא שעפרות זהב היו לו, עפר בחשיבות גדולה כמו בזהב, ואז זה חשוב יותר מכסף.

ע"כ כתוב: אֵין כֶּסֶף, לֹא נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה, אלא הכל היה זהב, שגדל זהב. ובזמן ההוא כתוב: ועפרות זהב לו. כי העפר של מעלה, הנוקבא, היה השמש, ז"א, מסתכל בה, ובהסתכלות השמש וגבורתו, עושה ומגדל את העפר לזהב. ע"י שנותן לה חסדים, ובכך מאפשר לה לקבל חוכמה, שהיא בחינת זהב. בלי קבלת חוכמה היא בחינת עופרת – עפר.

מההרים, ששם תוקף אור השמש, מעפר הארץ שבין ההרים, כולם עושים זהב. ולולא חיות רעות הגדלים שמה, האנשים לא היו עניים, כי גבורת השמש מגדיל זהב. זהב: הארת החכמה שבקו שמאל דבינה. הרים, חג"ת, שאין הרים אלא אבות. העפר שבין ההרים, הנוקבא המחוברת עם החג"ת, רביעי לאבות. וכל עוד שאינה מקבלת החסדים מהשמש, ז"א, אין החכמה שבה מאירה, כי אינה יכולה להאיר בלי לבוש החסדים, וע"כ נקראת אז עפר. אבל כשהשמש מסתכל בה, שמשפיע לה אור החסדים, אז החכמה מתלבשת בחסדים, ומאירה כמו הארת השמאל דבינה, ונעשית הארתה זהב כמוה. בשליטת השמאל יש שמירה מרובה, להט החרב המתהפכת, ולא כל אדם יכול לקבל משם זולת הכדאיים לה. רק לאלו שיש בהם יראת הרוממות, דהיינו ביטול.

ע"כ בימיו של שלמה, אין כסף נחשב למאומה, כי תוקפו של השמש הסתכל בעפר, ועשה אותו זהב. ועוד, כי עפר ההוא דין, שמאל בלי ימין, ואינה מאירה. וכשמסתכל בה השמש, ז"א, שמשפיע לה חסדים, לוקח תוקף הדין ממנה, ונגדל זהב, כי עתה החכמה שבה מאירה בכוח התלבשות החסדים, כמו קו שמאל דאמא, שנקראת זהב, כיוון שהסתכל בה שלמה, שיבח והכריז, הכל היה מהעפר. שבהינתן חסדים מ"א יכולה אף היא להיות בחינת עפר.

וע"כ שלמה לא היה צריך לנגן כמו דוד, כי הנוקבא כבר הייתה מתוקנת בשלמות. אלא אמר שירה, שה"ש, שהוא אהבה ועושר, שהיא אור ואהבה, שכל השירה שבעולם היו בשירתו של שלמה, שאמר שירת המטרוניתא, הנוקבא, בעת שיושבת בכיסא מול המלך.

וכתוב: וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם, כָּאֲבָנִים; וְאֵת הָאֲרָזִים, נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר-בַּשְּׁפֵלָה–לָרֹב. משום שהכל היה זהב. והעפר, הנוקבא, נקשר בשמאל בצד האהבה, אהבת דודים הנוהג בשמאל כמ"ש: שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. והשמש, ז"א, נתדבק אליה ולא פרש ממנה.

שלמה טעה בזה. כי ראה שהתקרבה הלבנה אל השמש. שהימין, דז"א, מחבק אותה, בחסדים, והשמאל, דז"א, תחת ראשה, בהארת חכמה. והשמאל נעשה הראש שלה, כיוון שהתקרבו ימין ושמאל זה בזה. והחכמה שבשמאל כבר התלבשה בימין. אמר שלמה, הרי כבר התקרבו יחד, מה עוד כאן הימין, כי הימין, חסדים, אינו אלא כדי לקרב ז"א ונוקבא יחד, כדי שהחכמה שבנוקבא תתלבש בחסדים דז"א, וכיוון שכבר התקרבו זה בזה, למה נצרך עוד הימין, החסדים? מיד כתוב: אין כסף נחשב בימי שלמה, כי דחה את הכסף, ימין.

גם כשמשיגים את מדרגת האהבה, אין לוותר על היראה, כשיש חוכמה אין לוותר על החסדים, כשיש כלל אין לוותר על הפרטים.

לכאורה פשוטי העם הם בעלי היראה, דווקא אותם אהב הבעל שם טוב, שהיתה להם היכולת להתבטל להשם בלי גאווה.

 

אמר לו הקב"ה, אתה דחית את הימין, חסד, בחייך, אתה תצטרך עוד לחסד בני אדם ולא תמצא. מיד, פנה השמש, ז"א, ממול הלבנה, הנוקבא, והלבנה התחילה להתחשך. והיה שלמה מחַזר על הפתחים, ואומר, אני קוהלת, ולא היה מי שיעשה עימו חסד, משום שדחה את הימין, חסד, ולא החשיב אותו. וכמ"ש: אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה.

וע"כ, כל המרבה תשבחות אל הקב"ה, ימין, מרבה שלום למעלה. משום זה כתוב: הקשיבי לַיְשָׂה, הנוקבא, בזמן שמרוחקת מהקב"ה, ימין כמ"ש: לַיִשׁ אובד מבלי טָרֶף. לַיִשׁ, לַיְשָׂה, כמו, חוק, חוקה, יש להם משמעות אחת. אובד כמ"ש: ובאו האובדים, שהמשמעות נאבדים. אובד משמעותו נאבד. מבלי טָרֶף, משום שהנוקבא, תובעת מז"א, שייתן כמ"ש: ותקם בעוד לילה ותיתן טֶרֶף לבֵיתה.

ובני לביא יתפָרָדו. משום שכל הצבאות, המלאכים המתפשטים ממנה, כשהיא נותנת להם טרף, מתחברים כולם כאחד, ויונקים יחד. וכשמחמת הגלות היא יושבת מבלי טרף, ודאי בני לביא יתפָרָדו, שהצבאות שלה נפרדים לכמה צדדים ואורָחות, כדי למצוא מקום לעשות דין. וע"כ בעת שהקרבן נקרב, מתתקנים כולם ומתקרבים יחד. ובעת הגלות, שקרבן לא נקרב, בני לביא יתפָרָדו. ומשום זה אין לך יום, שלא ימצא בו דין, משום שאין העליונים ותחתונים מתעוררים בשלמות העליון.

עתה בזמן הגלות, תפילתו של אדם מעוררת שלמות למעלה ולמטה, ובברכה שמברך להקב"ה מתברכים עליונים ותחתונים. וע"כ, בתפילתם של ישראל מתברכים העולמות. מי שמברך להקב"ה, יתברך. מי שאינו מברך להקב"ה, אינו מתברך.

הברכה, מדוע צריך לקבלו בימין ובשמאל ומדוע צריך דווקא כוס?
2. מהי הכוונה שהכוס מחזיק את היין וכיצד זה נוגע לנפש האדם?
3. מדוע צריך להיות לחם על השולחן כאשר מברך?
4. מדוע כשבאו לעיר ראו קבוצת בני אדם שמתו כשנפל בית עליהם? (המשך של איזה סיפור זה ומה זה אומר בפנימיות?)
5. מהו גורן האטד בפנימיות?
6. מדוע חנטו את יעקב וכן את יוסף?
וַיְחִי רסח-רע אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה. בּעִיקָר כְּשֶׁמֶשִׂגִים גָּדֹלוּת, יֵשׁ לְהַמְשִׁיך וּלֵהָחַזִיק בְּיִרְאָה וְבּיִטוּל. דווקא לאחר קבלת האור, יש ללמוד להודות ולהמשיך להחזיק בביטול, להמשיך ולהרבות בתשבחות להשם. בנפש האדם יש יראה ואהבה, וכאשר משיגים אהבה, שהיא המטרה, לכאורה היראה כבר לא נחשבת, שהרי כתוב: וְעַל כָּל-פְּשָׁעִים, תְּכַסֶּה אַהֲבָה. וכך גם לאחר שתופסים את הכלל, לכאורה הפרטים כבר לא חשובים. אין הכסף נחשב מפני שקטן מתבטל בפני גדול, ובזמן שלמה היה דבר חשוב מכסף – שכתוב: וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ. שלמה הגיע ללב חכם, שהוא בחינת זהב, של"ב נתיבות חוכמה התפשטו כבר בליבו, וטעה שהתחיל לזלזל בבחינת החסדים – ונענש, הקב"ה שלח אותו לחזר כעני על הפתחים ולהשיג חסדים בהם זִלזֵל. יזהר אדם שמגיע לגדלות שכתוב: לְמַעַן עַנֹּתְךָ, וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ, בְּאַחֲרִיתֶךָ וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה וְזָכַרְתָּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל. כעת התיקון הנדרש הוא התפילה שבזמן הגלות יש להרבות תשבחות להשם – עבודה בקו ימין יש להרגיש כך באמת שהשם מחזיק עבורו את העולם ונותן לו את החיוּת. יש לשמוח ממה שהשם מנהל את העולם. כִּי-מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ. אנו כעת בגלות, שיש חורבן הבית, נותר לאדם להרבות בתפילה, שרק כך יוכל לזכות בחסד העליון, אחרת מאבד הוא את החיוּת וחוזר לבחינת עפר. מצב של אחור ואחור, רק בשבתות וחגים מגיעים למקום פנים בפנים ורק בתפילת 18 על האדם לדעת שהוא נסמך על ה', כי זהב ללא כסף, יראה ללא אהבה, לא עומדים בפני עצמם, וכך גם את הפרטים וגם את הכלל. כשמגיעים לגדולה יש לזכור את הדרך שהביא לשלמות. בימי שלמה היה זיווג פנים בפנים, עפר שקיבל מז"א, ויצא שעפרות זהב היו לו, עפר בחשיבות גדולה כמו בזהב, ואז זה חשוב יותר מכסף. ע"כ כתוב: אֵין כֶּסֶף, לֹא נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה, אלא הכל היה זהב, שגדל זהב. ובזמן ההוא כתוב: ועפרות זהב לו. כי העפר של מעלה, הנוקבא, היה השמש, ז"א, מסתכל בה, ובהסתכלות השמש וגבורתו, עושה ומגדל את העפר לזהב. ע"י שנותן לה חסדים, ובכך מאפשר לה לקבל חוכמה, שהיא בחינת זהב. בלי קבלת חוכמה היא בחינת עופרת – עפר. מההרים, ששם תוקף אור השמש, מעפר הארץ שבין ההרים, כולם עושים זהב. ולולא חיות רעות הגדלים שמה, האנשים לא היו עניים, כי גבורת השמש מגדיל זהב. זהב: הארת החכמה שבקו שמאל דבינה. הרים, חג"ת, שאין הרים אלא אבות. העפר שבין ההרים, הנוקבא המחוברת עם החג"ת, רביעי לאבות. וכל עוד שאינה מקבלת החסדים מהשמש, ז"א, אין החכמה שבה מאירה, כי אינה יכולה להאיר בלי לבוש החסדים, וע"כ נקראת אז עפר. אבל כשהשמש מסתכל בה, שמשפיע לה אור החסדים, אז החכמה מתלבשת בחסדים, ומאירה כמו הארת השמאל דבינה, ונעשית הארתה זהב כמוה. בשליטת השמאל יש שמירה מרובה, להט החרב המתהפכת, ולא כל אדם יכול לקבל משם זולת הכדאיים לה. רק לאלו שיש בהם יראת הרוממות, דהיינו ביטול. ע"כ בימיו של שלמה, אין כסף נחשב למאומה, כי תוקפו של השמש הסתכל בעפר, ועשה אותו זהב. ועוד, כי עפר ההוא דין, שמאל בלי ימין, ואינה מאירה. וכשמסתכל בה השמש, ז"א, שמשפיע לה חסדים, לוקח תוקף הדין ממנה, ונגדל זהב, כי עתה החכמה שבה מאירה בכוח התלבשות החסדים, כמו קו שמאל דאמא, שנקראת זהב, כיוון שהסתכל בה שלמה, שיבח והכריז, הכל היה מהעפר. שבהינתן חסדים מ"א יכולה אף היא להיות בחינת עפר. וע"כ שלמה לא היה צריך לנגן כמו דוד, כי הנוקבא כבר הייתה מתוקנת בשלמות. אלא אמר שירה, שה"ש, שהוא אהבה ועושר, שהיא אור ואהבה, שכל השירה שבעולם היו בשירתו של שלמה, שאמר שירת המטרוניתא, הנוקבא, בעת שיושבת בכיסא מול המלך. וכתוב: וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם, כָּאֲבָנִים; וְאֵת הָאֲרָזִים, נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר-בַּשְּׁפֵלָה–לָרֹב. משום שהכל היה זהב. והעפר, הנוקבא, נקשר בשמאל בצד האהבה, אהבת דודים הנוהג בשמאל כמ"ש: שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. והשמש, ז"א, נתדבק אליה ולא פרש ממנה. שלמה טעה בזה. כי ראה שהתקרבה הלבנה אל השמש. שהימין, דז"א, מחבק אותה, בחסדים, והשמאל, דז"א, תחת ראשה, בהארת חכמה. והשמאל נעשה הראש שלה, כיוון שהתקרבו ימין ושמאל זה בזה. והחכמה שבשמאל כבר התלבשה בימין. אמר שלמה, הרי כבר התקרבו יחד, מה עוד כאן הימין, כי הימין, חסדים, אינו אלא כדי לקרב ז"א ונוקבא יחד, כדי שהחכמה שבנוקבא תתלבש בחסדים דז"א, וכיוון שכבר התקרבו זה בזה, למה נצרך עוד הימין, החסדים? מיד כתוב: אין כסף נחשב בימי שלמה, כי דחה את הכסף, ימין. גם כשמשיגים את מדרגת האהבה, אין לוותר על היראה, כשיש חוכמה אין לוותר על החסדים, כשיש כלל אין לוותר על הפרטים. לכאורה פשוטי העם הם בעלי היראה, דווקא אותם אהב הבעל שם טוב, שהיתה להם היכולת להתבטל להשם בלי גאווה. אמר לו הקב"ה, אתה דחית את הימין, חסד, בחייך, אתה תצטרך עוד לחסד בני אדם ולא תמצא. מיד, פנה השמש, ז"א, ממול הלבנה, הנוקבא, והלבנה התחילה להתחשך. והיה שלמה מחַזר על הפתחים, ואומר, אני קוהלת, ולא היה מי שיעשה עימו חסד, משום שדחה את הימין, חסד, ולא החשיב אותו. וכמ"ש: אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה. וע"כ, כל המרבה תשבחות אל הקב"ה, ימין, מרבה שלום למעלה. משום זה כתוב: הקשיבי לַיְשָׂה, הנוקבא, בזמן שמרוחקת מהקב"ה, ימין כמ"ש: לַיִשׁ אובד מבלי טָרֶף. לַיִשׁ, לַיְשָׂה, כמו, חוק, חוקה, יש להם משמעות אחת. אובד כמ"ש: ובאו האובדים, שהמשמעות נאבדים. אובד משמעותו נאבד. מבלי טָרֶף, משום שהנוקבא, תובעת מז"א, שייתן כמ"ש: ותקם בעוד לילה ותיתן טֶרֶף לבֵיתה. ובני לביא יתפָרָדו. משום שכל הצבאות, המלאכים המתפשטים ממנה, כשהיא נותנת להם טרף, מתחברים כולם כאחד, ויונקים יחד. וכשמחמת הגלות היא יושבת מבלי טרף, ודאי בני לביא יתפָרָדו, שהצבאות שלה נפרדים לכמה צדדים ואורָחות, כדי למצוא מקום לעשות דין. וע"כ בעת שהקרבן נקרב, מתתקנים כולם ומתקרבים יחד. ובעת הגלות, שקרבן לא נקרב, בני לביא יתפָרָדו. ומשום זה אין לך יום, שלא ימצא בו דין, משום שאין העליונים ותחתונים מתעוררים בשלמות העליון. עתה בזמן הגלות, תפילתו של אדם מעוררת שלמות למעלה ולמטה, ובברכה שמברך להקב"ה מתברכים עליונים ותחתונים. וע"כ, בתפילתם של ישראל מתברכים העולמות. מי שמברך להקב"ה, יתברך. מי שאינו מברך להקב"ה, אינו מתברך. 7. מדוע בכל ימות העולם לא קיבלה המערה אדם אחר ולא תקבל, חוץ מהאבות הקדושים ואדם הראשון (וכן ראשו של עשיו)?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

אין תגובות

להגיב