001- דף היומי בזוהר הסולם – וארא – א-ג למתקדמים

001- דף היומי בזוהר הסולם – וארא – א-ג למתקדמים

שיעור שמע::

הורדה- כחול

שאלות לחזרה ושינון זהר וארא א-ג
1. מהי הגדרת בטחון? ומדוע מתוך הגדרה זו בטחון עצמי, דהיינו בעצמינו, הוא שלילי ביותר?
2. מהו פירושו של עדי עד?
3. מהו מן העולם ועד העולם?
4. מי היא מלכות ומי היא בינה ומדוע הן נקראות "תאות גבעות עולם"?
5. מהו "מקצה השמיים עד קצה השמיים" ומהיכן לומדים שז"א הוא תאות גבעות עולם?
6. מה מאפשר את המציאות שלא יוכלו להרע לאדם כל בני העולם?
7. על מה מלמדת העובדה שהתגלה למשה בהתחלה בשם אלוקים באדנות ואח"כ בשם הוי"ה?"הסולם"-

וָאֵרָא א – ג

וָאֵרָא בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם

לֶגָּאַוותָּן אֵין בִּיטָּחוֹן עַצְמִי !

ישנם כאלו המחפשים לקבל ביטחון עצמי, וכאן מלמד שכל הביטחון צריך להיות בהשם. יכולת הביטחון היא ביחס ישר להתמודדות בקשר עם השם יתברך, עם הוודאי הראשוני הנצחי, ואז זוכה להיות כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם. ואילו הגאוותן נשען על קבלת אישור מהסביבה החיצונית, ובמקום להיסמך על דבר פנימי קבוע, ואז הוא כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.

הביטוי להצלחת הקשר הוא בכל פעם שמקבלים תענוג/שכר – תולים זאת בהשם ולא בגאווה של כישרון עצמי. הביטחון בהשם צריך להכיל גם בינה וגם מלכות, גם השפעה וגם קבלה – רק הקו האמצעי מקשר לקב"ה.

שלב ראשון ברכישת הבטחון, הוא ביטול עצמי וקבלת עול מלכות שמים. ההרגשה העצמית והמחשבה שלבד יכול אדם להחליט מה נכון שגויה, אלא רק פעולה מעל הדעת. המפגש הראשון הוא עם שם אדנות, דהיינו בכפיה. אמנם אין כפיה ברוחניות אך בבהמה בגוף וודאי יש כפיה.

אין בחירה במעשה, אלא בנפש. השתוקקות הפרטית יש דין שמחייב לפעול את המעשה הנכון, ויש כפייה במעשה הגשמי. בחירה יש בכוונה הפנימית.

קודם על האדם לעבור דרך שם האדנות, דרך הדין ותפיסת העולם הזה, ולאחר שבא להרגש עצמי חזק, יכול לבוא לקשר עם שם הויה ולהקדיש את הפרטיות וההשתוקקות הזו לקשר.

 

א) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה  וָאֵרָא, אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי (רק בבחינת אמונה, חסדים מכוסים) וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. רבי אבא פתח: בִּטְחוּ בַיהוָה עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ יְהוָה צוּר עוֹלָמִים. בִטחו בה' הוא, שכל בני העולם צריכים להתחזק בהקב"ה ולהיות בטחונם בו.

ב) אם כן, מהו עֲדֵי עַד? אלא צריך שיהיה תוקפו של האדם בַמָקום שהוא קיום וקשר של הכל, והוא נקרא עַד, שהוא ז"א. ועד הזה הוא מקום המיחֵד לצד זה ולצד זה, שהוא קו האמצעי, המיחֵד צד ימין וצד שמאל זה בזה, להתקיים ולהתקשר, שיתקיימו שני הקווים, ותִקשרנה הארתם זה בזה קשר בל יימוט.

ג) ועַד הזה בו תאוות הכל, כמ"ש: עַד תַּאֲוַת, גִּבְעֹת עוֹלָם, הן שתי אמהות, בינה ומלכות. הבינה נקראת יובֵל והמלכות שמיטה. והן נקראות גבעות עולם, כמ"ש, מן העולם ועד העולם, בינה ומלכות, שתיהן נקראות עולם.

ד) ותאוותם היא בעַד הזה, ז"א, קו האמצעי, הקיום של כל הצדדים, ימין ושמאל. וע"כ תאוַות היובל, בינה, אל העַד, הוא להעטיר אותו בג"ר, ולהמשיך לו ברכות, שהוא שפע החסדים, ולהריק עליו מעיינות מתוקים, החכמה הממותקת בחסדים. כמ"ש: צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן, בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם, שִׂמְחַת לִבּוֹ. מלך שלמה, המלך שהשלום שלו, ז"א, ואימו הבינה. תאוַות השמיטה, המלכות, אל עַד, ז"א, היא להתברך ממנו ולהאיר ממנו, הרי ודאי הוא, שעַד הזה תאוַות גבעות עולם הוא, שהן בינה ומלכות, זו להשפיע וזו לקבל.

ה) משום זה, בִטחו בה' עדי עד, שהוא ז"א. כי משם ולמעלה, חכמה בינה שהם למעלה מז"א, מקום מכוסה וגנוז, שאין מי שיכול להשיג, שמשם יוצאים ומצטיירים העולמות, שהן זו"ן כמ"ש: כִּי בְּיָהּ יְהוָה צוּר עוֹלָמִים. יה הוא חכמה. הויה הוא בינה. והם המציירים ומוציאים העולמים, שהם זו"ן. וזהו מקום צפוּן וסתום. וע"כ כתוב, בִטחו בה' עדי עד. ללמד, שעד כאן, עַד ז"א, שנקרא עד, יש רשות לכל אדם להסתכל בו. מכאן ולהלאה, בחו"ב, אין רשות לאדם להסתכל. כי הוא גנוז מכל אדם. ומי הוא המקום שאסור להסתכל בו? הוא יה הויה, חו"ב, שמשם נצטיירו כל העולמות, ואין מי שיעמוד על אותו המקום, כדי להשיג מה.

ו) אמר רבי יהודה: המקרא מוכיח על מניעת ההשגה למעלה מז"א, שכתוב, כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ, וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם, וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם  שהוא ז"א, עד קצה השמים. הרי מפורש בכתוב, שהשאלה וההשגה הוא רק במדרגת שמים, ז"א, מקצהו עד קצהו. שעד כאן יש רשות לאדם להסתכל. מכאן ולהלאה, כלומר למעלה מז"א, אין מי שיכול לעמוד עליו.

שבכל מדרגה יש ג"ר וז"ת, שהוא ז"א. ואין השגה אלא בז"א של כל מדרגה. ואפילו בז"א דג"ר, שנקרא דעת. אבל בג"ר של כל מדרגה, אין מי שישיג שם. ואפילו בג"ר של מדרגת עשיה.

ז) בִּטְחוּ בַיהוָה עֲדֵי עַד. בכל ימיו של האדם הוא צריך להתחזק בהקב"ה. (באמונה ולא במדע, לא בכישורים האישיים) ומי שמֵשׂים בו בטחונו ותוקפו כראוי, לא יוכלו להרע לו כל בני העולם. שכל מי ששם תוקפו בשם הקדוש, מתקיים בעולם. מי שמרגיש שעושים לו עוול, אל לו להילחם בבני העוולה, אלא יחפש את הבעיה בריחוק שלו מהשם. הפתרונות אינם בחוץ, אלא אתגר פנימי לתיקון ופירוש נכון של המציאות, שאין עוד צייר מלבדו, כִּי בְּיָהּ יְהוָה, צוּר עוֹלָמִים.

ח) כי משום שהעולם מתקיים בשמו הקדוש. כמ"ש: כִּי בְּיָהּ יְהוָה, צוּר עוֹלָמִים. כלומר, צייר עולמים, כי בשתי אותיות נבראו העולמים, עולם הזה ועולם הבא. עולם הזה נברא בדין, ועומד, שמתקיים, על דין. כמ"ש, בראשית ברא אלקים, ששֵׁם הזה רומז על דין. כדי שיתנהגו בני אדם על פי דין, ולא יצאו לחוץ מן הדרך.

ט) וידבר אלקים אל משה. השם אלקים רומז על גזירת הדין שעומד עליו. וישוֹב משה אל ה' ויאמר אדנַ"י, באלף דלית נון יוד, שהוא שם המלכות. רְאֵה תוקפו של משה, שמיד בראשית נבואתו לא נח רוחו במקום הזה, שהוא מלכות, אמר: אֲדֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה  לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה, לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע, לָעָם הַזֶּה; וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ, אֶת עַמֶּךָ. מי הוא שיוכל לומר כזה, אלא משה, שידע, שמדרגה אחרת עליונה מן המלכות, נועדה לו, כי היה מרכבה לז"א (פנימיות התפארת), בעלה של המטרוניתא. משה רבינו אומר: בשם אדנות לא ניתן להציל את העם, אלא שם הוויה או שם א-ה-י ה.

י) אמר רבי יצחק: בתחילה כשניתן לו הבית, מלכות, שבהיותו מרכבה לז"א, בעלה של המלכות, נמצא שזכה במדרגת המלכות שתהיה לביתו, כמו שהיא בית ז"א. ע"כ פקד עליה, כאדם הפוקד על ביתו. ואומר, כל מה שרוצה בלי פחד. אף משה כן, לביתו אמר, שהוא מלכות, ולא פחד.

יא) וידבר אלקים. הוא גזרת הדין, כי השם אלקים הוא דין, המלכות. ויאמר אליו, אני הויה, היא מדרגה אחרת, ז"א, רחמים. ונקשר כאן הכל, דין ורחמים יחד, שהוא שלמות גדולה. זהו שכתוב, ויאמר אליו אני הויה, שהוא מידת הרחמים. אמר רבי שמעון: אם היה כתוב, וידבר אלקים אל משה, אני הויה, הייתי אומר שנקשרו בשבילו דין ורחמים יחד. אבל לא כך כתוב, אלא, וידבר אלקים אל משה מתחילה, ואחר כך, ויאמר אליו, אני הויה. שמשמע, שהם מדרגה אחר מדרגה. ואינם דין ורחמים מקושרים יחד.

תגיות: בטחון עצמי, שם הויה, שם אדנ"י.

אין תגובות

להגיב