012- הדף היומי בזוהר הסולם – וארא – לד-לו למתקדמים

012- הדף היומי בזוהר הסולם – וארא – לד-לו למתקדמים

שיעור שמע:

הורדה- כחול

 

שאלות לחזרה ושינון זהר וארא לד-לו
1. מדוע צריך ללמוד תורה בשירות ותשבחות בלילה ומהיכן רואים את זה בדוד המלך?
2. מדוע צריך לעשות דין ביום ולא בלילה?
3. מהו החילוק בין התנינים הגדולים דקדושה לבין התנינים הגדולים דקליפה? הסבר אגב כך את יג מעינות עליונים ונהרות עמוקים הן מצד המבועים והן מצד היאורים הן מצד הקדושה והן מצד הטומאה.
4. מהו הזנב של הנחש? ממה הוא עשוי?
5. הסבר את חלקיו של התנין, דהיינו, הראש, קשקשותיו, כנפיו, זנבו, פיו ולשונו.
6. מהו שיוצאת לשון אש אחת בקליפות והיאורים כולם עומדים וזועפים בזעף בנפש האדם?
7. מהו התיקון לזעפו של האדם הן מצד החכמה והן מצד הנפש?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

וָאֵרָא לד-לו

קַח אֶת מַטְּךָ – יְהִי לְתַנִּין

מִי שֶׁיִּוֹדַע לְהוֹדוֹת לֶהָשֶׁם בַּלַּיְלָה, זוֹכָה לְשִׂמְחָה בְּיּוֹם.

הלילה שהוא זמן דין, הוא עיקר התיקון, ויש לנהוג בו במידת החסד. עצם זה שאדם מסתגל להודות על מידת הדין, משרה הדבר עליו שמחה. עולם הזה הוא בחינת לילה ועיקר העבודה בו היא דרך התורה הקדושה, ביום יעסוק בנגלה ובלילה בנסתר.

היה יודע דוד שהנהגה אמיתית היא הנהגה בעיקר במקום הדין, שהוא הלילה. כלומר שמקום החיסרון הוא המקום לעבודה שעיקרה: קניית אמונה. השבח הגדול לקב"ה הוא עצם העיסוק בלימוד פנימיות התורה בלילה, זהו עיקר הלימוד בחינת תלמוד תורה כנגד כולם.

 

התנין –  דג, מסוגי הדאגות הגדולות שמטרידות את האדם, הוא בחינת הרצון העצום, הנמצא בקצה, במקום בו אסור ואין כוח לפעול אותו, זוהי אותה אבן שמאסו הבונים. כאשר מידת דין זו מתגלית, מתפרצת היא בכוח הרסני, כמו גלי ים נפשיים גדולים. במצב זה לא ניתן להגיע לתיקון חיצוני כפי הטבע הרגיל, אלא התיקון הוא פנימי. אין פיתרון בחוץ, במקרה אלא בפנימי שהוא מעבר למקרה.

התורה מסדרת לאדם את "הדאגות" בסדר ראוי להביא לקשר של אהבה עם הקב"ה. וכשמתעורר רצון הרסני גדול, יש לעשות בו "נקב" להוציא ממנו את האוויר של הגאווה וההשתוקקות העצמית. יקטין אדם את עצמו, יכבוש את כעסו, ולאחר מכן יכליל את הרצון לקבל בהשפעה.

 

 

ק) כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת; וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן, קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין. רבי יהודה פתח: מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם, הִיא שִׂיחָתִי. וכתוב: חֲצוֹת לַיְלָה  אָקוּם, לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. דוד הוא מלך ישראל, וצריך לדון העם, להנהיג את ישראל, כרועה המנהיג את צאנו, שלא יסורו מדרך האמת. ובחצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך. שעסק בתורה ובתשבחות להקב"ה עד שבא הבוקר.

 

 

קא) והוא העיר השחר שכתוב: עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה, הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר  אָעִירָה שָּׁחַר(החיסרון). וכשבא היום, אמר, מה אהבתי תורתך כל היום הוא שיחתי. שכל מי שעוסק בתורה להשלים את הדין על בירורו, הוא כאילו קיים את התורה כולה. משום זה כתוב, כל היום היא שיחתי, כי עסק בבירור הדין בלילה. הלימוד הוא של פנימיות התורה, במקום החסדים הנסתרים.

חֲצוֹת לַיְלָה ויּוֹם

 

קב) ביום עסק בתורה להשלים דינים. ובלילה עסק בשירות ותשבחות עד שבא היום, כי כל היום עסק להשלים ולברר דינים, שמאל, כדי לכלול השמאל בימין. כי יום הוא ימין, חסד. בלילה עסק בתשבחות, חסדים, כדי לכלול מדרגת הלילה, דין, ביום, חסד.

קג) בימי דוד המלך היה מקרב, כל אלו חַיְתוֹ שָׂדָי, דרי ג' עולמות בי"ע, אל הים, המלכות. כיוון שבא שלמה, והנוקבא הייתה בימיו במילואה, יצא הים, הנוקבא, ונתמלא. כלומר, שעלתה לאו"א עילאיו, ששם תכלית המילוא שלה, והשקתה אותם. כי אז עלו כל בני בי"ע לאצילות, וקבלו שִפְעם מן הים, שהם התנינים הגדולים העליונים, שכתוב בהם ומלאו את המים בימים, שהם מטטרון וסנדלפון דבריאה, שהם עליונים על שאר דרי בי"ע

 

הַתַּנִּים הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו

 

קד) אמר רבי אלעזר: לחַלק בין התנינים הגדולים דקדושה לבין התנין הגדול דקליפה כמ"ש: כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר, תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת; וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן, קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין. ויעשו גם הם חרטומי מצרים בְּלַהֲטֵיהֶם כן, וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינים. מהו ההפרש שבין תנין דקדושה של מטה אהרון, לבין התנין דחרטומים.

מצד ימין העליון, מקו ימין של הבינה, יוצאים י"ג מעיינות עליונים ונהרות עמוקים, שהם כיסא העליון, בינה. וד' רגלי הכיסא, חגת"ם דז"א, שכל אחד מהם כולל חג"ת, והם י"ב. ועצם הבינה שעליהם, הכיסא, הוא י"ג. והם נחלקים לב' קווים ימין ושמאל, כי גם הת"ת נחלק לימין ושמאל, חסד וגבורה. הימינים נקראים מעיינות, והשמאלים נהרות. אלו עולים, היינו השייכים לשמאל, שהם מאירים ממטה למעלה. ואלו יורדים, היינו השייכים לימין, שהם מאירים ממעלה למטה. זו הדרך בקדושה.

ונכנס כל אחד בחברו, שכלולים זה בזה. כי אחד, שהוא קו אמצעי, מוציא, כלומר שממעט, ראשו דקו שמאל, הנקרא נהר, ומביאו בשני גופים, הנקראים מעיין ונהר. כי ע"י מסך דחיריק של קו אמצעי, מתמעט הראש דקו שמאל. ואח"כ נכללים זה בזה. וראש, ו"ק דג"ר, מתגלה מבין שניהם. גוף אחד מבחינת נהר, שמאל וחכמה, לוקח מהחסדים שבימין למעלה, ומוציא למטה לתחתונים, אלף יאורים היוצאים לארבעה צדדים, שהם חג"ת ומלכות. שבכל אחד מהם ר"נ יאורים.

יאורים, ה' ספירות חג"ת נ"ה, המשפיעים הארת החכמה משמאל דבינה. כל אחת היא מאה, והם חמש מאות. ובהיות השמאל נכלל בימין, משפיע רק מחזה ולמעלה, שהם ב' ספירות ומחצה. חסד גבורה וחצי ת"ת עד החזה, שהם מאתיים וחמישים, ר"נ לכל צד מארבע רוחות. ד' פעמים ר"נ, הם אלף יאורים שמצד הקדושה. והמדרגות השטות באלו אלף יאורים נקראים תנינים קדושים. התנינים הקדושים הם אותם מדרגות שנמצאים בבחינת הבינה והתפשטות שלה, עד החזה דז"א.

קה) מי"ג נהרות שמשמאל, והמעיינות שבימין, יוצאים שלושה עשר יאורים, אורות השמאל, נכנסים אליהם ולוקחים מים תצ"ט ומחצה מצד ימין, ותצ"ט ומחצה מצד שמאל. נשאר מחצה מכאן ומחצה מכאן, ונעשות שתי המחצות אחת, זו נכנסת בין אלו היאורים, ונעשתה נחש.

י"ג יאורים, הנמשכים מי"ג נהרות מעיינות, אינם מקליפות. שהרי עודם במספר י"ג, הכולל את קו האמצעי. אבל הם שורשי הקליפות, שמהם יונקים הקליפות, שאינם חפצים בקו אמצעי, הממעט את קו השמאל, שלא ישפיע ממעלה למטה. וע"כ הקליפות, המקבלים רק מב' הקווים ימין ושמאל ולא מקו אמצעי, לוקחים מעצמם מים, השפע, מי"ג היאורים.

אמנם היאורים אינם משפיעים להם, להיותם עוד בקדושה, אלא שהם אמצעים בין הקדושה ובין הקליפות. וע"כ אינם רוצים להשפיע אל הטומאה. אלא שהקליפות ממשיכים מעצמם, מב' קווים ימין ושמאל שבי"ג יאורים, ה' ספירות, ה' מאות מקו ימין, וה' ספירות, ה' מאות מקו שמאל, דהיינו גם מחזה ולמטה. אלא שחסר להם חצי ספירה מכל קו. כי ספירה האחרונה, שהיא הוד והיא מלכות, כי חג"ת נ"ה, הם בחינת כח"ב תו"מ, אין לה מאה ספירות, כי בחינת עצמה, שהיא מלכות דמידת הדין, חסרה משם.

וע"כ אין לה אלא ט"ס ראשונות, שהם צ'. ומספירת המלכות יש לה ג"כ ט"ס ראשונות, שהם ט'. ומן המלכות של המלכות דמלכות, מוצצים ג"כ את חלק העליון שלה שמחזה ולמעלה. וחלקה התחתון שמחזה ולמטה חסרה בהכרח, כי היא תמצית הנקודה דמידת הדין שבה, שלא נמתקה בבינה, והיא בבחינת המלכות דצ"א, שאינה ראויה לקבל אור. ובכל מקום שהיא מתגלה, היא דוחה כל האורות משם. וע"כ לא יכלו האלף יאורים לקבל אותה. והם אלף חסר אחד. מחצית מלכות המלכות דמלכות שמקו ימין, ומחצית מלכות המלכות דמלכות שמקו שמאל. ומשתי המחצות האלו נעשה הנחש, שהוא טומאה ממש. אמנם אין הכוונה שכל הנחש נעשה מהן, אלא שיש לו ג"כ מט"ס ראשונות הממותקות בבינה. והכוונה היא, שזוהמא זו שכולו מידת הדין, שממיתה כל הנוגע בה, היא נכללה בנחש הטמא. ונמצאת כזנב שלו. והוא תנין הטמא.

קו) הראש של התנין אדום כורד, שגוון אדום יורה על דינים הנמשכים מבינה. קשקשותיו קשים כברזל, שבחינת מלכות מעצמותה נקראת ברזל, מידת הדין. כנפיו השטים, סנפירים, ובאים לכל אלו יאורים. כשמעלה זנבו, המלכות שלו, נקודה דמידת הדין, מכה ובועט לשאר הדגים, אין מי שיעמוד לפניו. כי נקודה זו דמידת הדין, שבזנבו, בכל מקום שנוגעת, היא מעוררת שם מידת הדין, שהיא צ"א, והאורות מסתלקים משם.

קז) פיו של התנין אש לוהט. כששוחה בכל אלו היאורים, ממשיך החכמה ממעלה למטה, כמו היאורים, מזדעזעים שאר הדגים, המדרגות, אשר שם, מפחד שלא יגלה את נקודה דמידת הדין שבהם, ובורחים משם אל הים, המלכות דקדושה.

אחת לשבעים שנה הוא רובץ בסדר זה, בתצ"ט וחצי יאורים שבימין, ומשלים את המחצה החסרה שבימין. ואחת לשבעים שנה הוא רובץ בסדר הזה, בתצ"ט וחצי יאורים שבשמאל, ומשלים את המחצה החסרה שבשמאל. כי התנין נבנה מב' מחצות האלו החסרים בהם. ונמצא, כי אלף היאורים החסרים אחד נתמלאו ממנו, כלומר שנשלמו על ידו. תנין הזה רובץ בתוך יאוריו. ואינו שוחה בהם כי הרובץ אינו עושה פעולה, ואינו ממשיך החכמה ממעלה למטה. מה שאין כן השוחה, הוא עושה פעולה והמשכה ממעלה למטה, ומתגלה משום זה מידת הדין שבו. וכתוב, שפוגם אותם, אחת לע' שנה. כי שבעים שנה נמשכות מז' מידות חג"ת נהי"מ, שכל אחת מהן כלולה מעשר. ומתחילות מחסד ומסתיימות במלכות, כי המדובר בכלים, שבהם העליונים נגדלים תחילה. ואחת לשבעים שנה, השנה האחרונה, המלכות דמלכות של התנין, בחינה זו בדיוק לקח מן היאורים. וע"כ כשרובץ בהם, חוזר ומשלימם.

 

קח) אבל כשהוא שוחה בהם, יוצא לשון אש אחת בקליפות, שנגלה הנקודה דמידת הדין שבו. ואז היאורים כולם עומדים וזועפים בזעף, שמרוממים גליהם למעלה ויורדים למטה, המכונה זעף. מתערבים אלו היאורים זה בזה ומקבלים צבע תכלת הנוטה לשחור, גוון המלכות. וגלגלים נוסעים למעלה בארבע רוחות העולם, גלגלי מרכבה דקדושה הממשיכים ג"ר ע"י נסיעתם. והתנין זוקף זנבו ומכה למעלה בגלגלים, שפוגם אותם, ומכה למטה ביאורים. כולם בורחים ממנו.

קט) עד שלצד צפון קם שלהבת של אש אחת, שנגלו דינים דבינה ע"י עליית המלכות אליה, והכרוז קורא, התייצבו אגודות, והתפזרו לד' זוויות, כי ניעור מי שישׂים מוקש על פניו של התנין, הרובץ בתוך יאוריו. אז מתפזרים כל האגודות. ולוקחים את התנין ונוקבים פניו בצד לחייו, ומכניסים אותו לנקב התהום רבה, בינה דקליפות. עד שנשבר כוחו, אז מחזירים אותו לנהרותיו. בעת שהתנין בא לאחת מע' שנותיו שלו, המלכות שבמלכות שלו, שולט זנבו, נקודת המלכות הבלתי ממותקת בבינה, והוא מכה בו למעלה בקדושה ולמטה. אז צריכים לשים את התנין במלכודת, כמ"ש, ונתתי חַחִים בלחייך. כי אז חוזרת המלכות לבינה, והבינה באה לקטנות, וכל המדרגות הנמשכות ממנה חוזרים לקטנות, מחמת הדינים שבבינה.

עד שלצד צפון קם שלהבת אש אחת, שעלו הדינים דמלכות לבינה. ובעת שיש ג"ר במדרגות, נבחן שכל מדרגה יש בה אגודה של שלושה קווים. כי אחד, שהוא קו האמצעי, מוציא, ממעט, ראשו של קו שמאל, ומביאו בשני גופים, וכשחוזרות לקטנות, נבחן שנתפזרו האגודות. התיצבו אגודות, והתפזרו לד' זוויות, חזרו לקטנות, כי ניעור מי שישׂים מוקש על פניו של התנין, והמוקש שמשימים על פניו, ולוקחים את התנין ונוקבים פניו בצד לחייו, שעושים בו נקב בבחינת הפנים שלו, ששם היא בינה שלו. הראש של התנין אדום כורד, ושולטים בו גם דינים דבינה, וחוזר לקטנות. ואז מעלים אותו לנקב התהום רבה, לבינה דקליפה הנאחזת בקטנות הבינה, עד שנשבר כוחו, כוח הזנב שלו, ואינו יכול עוד לפגום בזנבו. והוא מטעם שהקליפות נמשכות לפגום מה שהוא יותר למעלה. וכיוון שהתנין הוא בנקב התהום רבה, ששם פוגם הבינה, את המלכות הממותקת שמה, כבר אובד כוחו שבזנב, שפוגם רק בחינת ז"ת בלבד, וע"כ נשבר כוח התנין, ואינו יכול עוד להזיק בזנבו.

וזה נבחן למוקש כלפי התנין. כי מחמת שהושיטו לו דינים דבינה, איבד את דינים דמלכות. ואז מורידים שוב את המלכות שעלתה לבינה, אל מקומה. וחוזרת הבינה לגדלותה. וכן כל המדרגות הנמשכות ממנה, עד האלף יאורים חסר אחד, ששם רובץ התנין, דהיינו שחוזר לרבוץ בתוך יאוריו.

לאדם כועס ישנה הרגשה שהוא צריך להרוס את כל העולם. כאן עליו לעצור, להקטין עצמו ולהבין שהרצון שלו פשוט לא חשוב.

תגיות:

 

וָ

אין תגובות

להגיב