012- הדף היומי בזוהר הסולם – וארא – לד-לו השקפה

שיעור שמע:

וָאֵרָא לד-לו

קַח אֶת מַטְּךָ – יְהִי לְתַנִּין

מִי שֶׁיִּוֹדַע לְהוֹדוֹת לֶהָשֶׁם בַּלַּיְלָה, זוֹכָה לְשִׂמְחָה בְּיּוֹם.

הלילה שהוא זמן דין, הוא עיקר התיקון, ויש לנהוג בו במידת החסד. עצם זה שאדם מסתגל להודות על מידת הדין, משרה הדבר עליו שמחה. עולם הזה הוא בחינת לילה ועיקר העבודה בו היא דרך התורה הקדושה, ביום יעסוק בנגלה ובלילה בנסתר.

היה יודע דוד שהנהגה אמיתית היא הנהגה בעיקר במקום הדין, שהוא הלילה. כלומר שמקום החיסרון הוא המקום לעבודה שעיקרה: קניית אמונה. השבח הגדול לקב"ה הוא עצם העיסוק בלימוד פנימיות התורה בלילה, זהו עיקר הלימוד בחינת תלמוד תורה כנגד כולם.

התנין –  דג, מסוגי הדאגות הגדולות שמטרידות את האדם, הוא בחינת הרצון העצום, הנמצא בקצה, במקום בו אסור ואין כוח לפעול אותו, זוהי אותה אבן שמאסו הבונים. כאשר מידת דין זו מתגלית, מתפרצת היא בכוח הרסני, כמו גלי ים נפשיים גדולים. במצב זה לא ניתן להגיע לתיקון חיצוני כפי הטבע הרגיל, אלא התיקון הוא פנימי. אין פיתרון בחוץ, במקרה אלא בפנימי שהוא מעבר למקרה.

התורה מסדרת לאדם את "הדאגות" בסדר ראוי להביא לקשר של אהבה עם הקב"ה. וכשמתעורר רצון הרסני גדול, יש לעשות בו "נקב" להוציא ממנו את האוויר של הגאווה וההשתוקקות העצמית. יקטין אדם את עצמו, יכבוש את כעסו, ולאחר מכן יכליל את הרצון לקבל בהשפעה.

לאדם כועס ישנה הרגשה שהוא צריך להרוס את כל העולם. כאן עליו לעצור, להקטין עצמו ולהבין שהרצון שלו פשוט לא חשוב.