הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת עקב ד-ו | מתקדמים | שיעור 2
עקב ד - ו שעור 2
מראות הסולם
יש לברך מתוך ראיית הכלל, וכוונה לצרף אחרים לכלל זה.
התענוג הוא אמצעי כדי להתקשר לכלל.
ישנה חשיבות עצומה כשעונים אמן על ברכה, אמן גימטרייה 91 סוד ייחוד שם אדני ושם הויה, וכך מקשרים ומייצרים אמון בין הבריאה לבורא.
אפילו הנאה שנראית פרטית, שייכת לכלל. הנאה באה כדי שנברך, ובכך נגדיל את תפיסת הבורא בעיננו כטוב ומטיב.
אין לבקש לחיות את הרגע, אלא את הנצח שבכל רגע. הנצח הוא האני האמיתי, החלק שבא בשותפות לכלל, רק האני האמיתי יכול להתקשר להשם יתברך.
תפקיד הברכה למשוך אור מהמקור, מבינה, שאז הברכה שורה על העולם כולו.
ז) והקב״ה רוצה באלו שמברכים אותו, ותשוקתו אל הברכה שלמטה כדי שהתחתון יוכל בתפיסתו הוא לראות את הקב"ה כמשפיע טוב, כי הברכה ההיא עולה ומאירה אל הנר שאינו מאיר, המלכות, ומחזק אותה בכוח חזק לעלות למעלה, לזיווג לז״א. כמ"ש, כִּי-מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד, שהם אלו המברכים להקב״ה. וּבֹזַי יֵקָלּוּ, הם אלו שאינם מברכים להקב״ה, ומונעים הברכה מפיהם.
ח) סוד הסודות לאלו היודעים החכמה של אדונם, לדעת סוד הברכות על מצוות התורה, ועל כל הנאות וחמודות של העוה"ז, הוא להשפיע ברכות מלמעלה למטה. יש להבין כיצד זה עובד, שהרי סוד הוא הנקודה הפנימית המוסתרת, ומפעימה חיבור עם העליון. עיקר הסוד הוא לימוד צמצום ב. עמוד מרכזי בתורת בעל הסולם הוא לימוד והכוונה לשער לקשר התחתון לעליון ודרך שער זה מוריק העליון ברכה עד בלי די.
ט) חוץ מברכות התפילה, שהם תיקון אדונם. הן עולות מלמטה למעלה ומלמעלה למטה. וכשהברכות אינן של תפילה, הן עולות מלמטה למעלה עד שמגיעות לתוך האור שאינו מאיר, המלכות, ומעוררות בכוח לאותו אור שאינו מאיר, בברכה ההיא, ועולה ההתעוררות למעלה, עד שמגיעה לכיסא העליון, בינה, שהוא המקור של כל חיים, שכל האורות באים ממנה. אז יוצאות מאותו מקור העליון ברכות אחרות, ופוגשות אלו באלו, ונושקות אלו באלו, ובאות ושורות על ראש צדיק, יסוד דז״א, להשפיע למטה, וכשיורדות מתברכים האבות, חג״ת דז״א, והבנים, נה״י דז״א, וכל הנרות שלהם, ספירות המלכות. בתחילה עולים החג"ת האבות ומתברכים, ואז יורדים ונשלמים כדי לעלות יחד עם הנ"י לאחר השלמת הכלים, ואז מקבלים את הארה.
מראות הסולם
ז) כל בחינה מקבלת מבחינה שכנגדה בעליון. ולפיכך בעת שאנו מכוונים להוריד המלכות מבינה שבכל מדרגה היי שיש לכוון בברכה למשוך אור שמוריד את הפרסה שמפרידה בין גלגלתא ועיניים לבין האח"פ, אנו ממשיכים הארת מ"ב אותיות אור ע"ב ס"ג ממקום בו לא שולט צמצום ב מגלגלתא ע״ב ס״ג דא״ק, שאין בהם עליית המלכות לבינה. שמשום זה לא נחלקו מדרגותיהם, אל כל מ"ב אותיות של חצאי המדרגות שנשארות במדרגה, ואז יורדת המלכות ממקום בינה שלהן, וחצאי כל המדרגות שנפלו למטה חוזרים ומתחברים עם חצאי עליונים, וחצאי עליונים נשלמים בע"ס כמו גלגלתא ע״ב ס״ג דא״ק. והנה התבאר היטב השם של מ"ב אותיות, ואיך אנו מעלים על ידו כל תפילה וכל ברכה, עד שורשנו שהוא מלכות דאצילות. זו"ן שעולים לעליון גורמים לכך שאו"א וישסו"ת עושים זיווג.
ח) ובאותו הדרך, שעלתה הברכה אל מלכות דאצילות, גם ז״א ומלכות דאצילות עולים עם בינה ותו״מ דישסו״ת שבהם, בעת שישסו״ת חוזרים אל או״א עילאין. ונודע, שבינה ותו״מ שבתחתון החוזרים אל מדרגתם נעשים קו שמאל אל הכח״ב שנשארו במדרגה. ונודע, שאו״א וישסו״ת הם ע״ס דבינה שנחלקו, מחמת עליית המלכות לבינה דע״ס ההן, ונעשו כח״ב דבינה לאו״א. ובינה ותו״מ דבינה נעשו לישסו״ת. ולפיכך נמצא, שאחר שירדה המלכות שבבינה דאו״א, שישסו״ת, שהם בינה ותו״מ דאו״א, חוזרים למדרגת או״א, הם נעשים שם קו שמאל לאו״א. וזו״ן הדבוקים בבינה ותו״מ של ישסו״ת, שעלו עם ישסו״ת, נעשו שם בחינת קו האמצעי, שהוא דעת, המייחד ב׳ הקווים ימין ושמאל, שהם או״א וישסו״ת, להתכללות אחת, שהוא הזיווג. ואח״כ יורדים ישסו״ת למקומם, ומעלים גם הם בינה ותו״מ שלהם שזו״ן נכללים בהם, ובינה ותו״מ שלהם נעשו לקו שמאל לכח״ב שנשארו בהם. הנה אז נעשית מחלוקת בין קו ימין לקו שמאל שבישסו״ת ואינם יכולים להאיר. וע״י מסך דחיריק שבז״א מתייחדים ב׳ הקווים ימין ושמאל להיות אחד. ונשלמה הארתם בכל השלמות. ואלו ג׳ קווים ביחד, נעשו לחב״ד דישסו״ת. וכיוון שחב״ד אלו יצאו ע״י ז״א, זכה בהם גם ז״א, מטעם שכל מידת האור שהתחתון גורם בעליון זוכה בו גם התחתון. וע״כ כיוון ששלושה יוצאים מאחד, שחב״ד דישסו״ת יוצאים מז״א, ואחד זוכה בשלושה, נמצא ז״א ג״כ בחב״ד.
ט) אכן יש לדעת, שמה שאנו אומרים, שבעת ירידת המלכות מהבינה, כל עליון, כלומר, כח״ב שנשארו במדרגה, מעלה את הבינה ותו״מ שנפלו ממנו ביחד עם מדרגת התחתון הדבוק באלו בינה ותו״מ, אין הפירוש שמעלה אליו כל ע״ס של פרצוף התחתון, אלא רק כח״ב של התחתון בלבד, ולא את בינה ותו״מ של התחתון. והוא מטעם, כי עליית התחתון לעליון, הוא מחמת שבינה ותו״מ של העליון נפלו בו, והם נדבקו עם התחתון למדרגה אחת בשעת נפילתם, וע״כ בשעת חזרתם למדרגה, לוקחים עימהם גם התחתון הדבוק בהם. ובעת שהמלכות עולה לבינה ומפילה כל חצאי מדרגות התחתונות ממדרגתן, הרי נעשה זה בכל המדרגות בבת אחת, ונמצא שבעת שבינה ותו״מ של העליון נופלים לתחתון, אין במדרגת התחתון אלא ג׳ כלים כח״ב בלבד, כי גם בינה ותו״מ שלו נפלו למדרגה שלמטה ממנו. ונמצא שבינה ותו״מ של העליון, בשעת נפילתם, לא התדבקו אלא רק בכח״ב של התחתון, ואין להם שום מגע עם בינה ותו״מ של התחתון, שהרי הם כבר נפלו מהתחתון ונמצאים בתחתית התחתון.ולפיכך כשחוזרים בינה ותו״מ של העליון למדרגתם, אינם מעלים עימהם אלא כח״ב של התחתון שהמה דבוקים בהם, ולא כלל הבינה ותו״מ של התחתון.ובז״א ירדו כח״ב לבחינת חג״ת, ובינה ותו״מ לבחינת נה״י.ונמצא שבינה ותו״מ דישסו״ת שנפלו לז״א, לא התדבקו אלא בחג״ת שלו, שהם בחינת כח״ב שנשארו אז במדרגתו, ולא בנה״י שלו, שהם בינה ותו״מ שנפלו ממנו למדרגת המלכות ואינם נמצאים בו, ולפיכך בעת שבינה ותו״מ דישסו״ת, חוזרים לישסו״ת, אינם מעלים עימהם אלא רק חג״ת דז״א בלבד, ולא את נה״י דז״א.
י) ולפיכך, אע״פ שכל המוחין שהתחתון גרם לעליון מקבל אותם גם התחתון, ומפני ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם. עכ״ז, אין ז״א לוקח אלו המוחין עתה בעת שהוא במקום ישסו״ת, כי אין שם כל הפרצוף דז״א, אלא כח״ב שלו, כלומר, חג״ת בלבד, ונה״י שלו אינם שם, והחסר נה״י דכלים חסר ג״ר דאורות, כי אין להם כלים שילביש אותם וע״כ אינו יכול לקבל עתה את חב״ד דאורות שיצאו על ידו בישסו״ת, אלא מקבל הארת כלים בלבד, ויורד מישסו״ת למקומו, ומוריד המלכות מבינה שלו ומעלה אליו את בינה ותו״מ שנפלו ממנו, כלומר, את נה״י, ונתחברו בו חג״ת נה״י לפרצוף אחד, ואז חוזר פעם שנייה אל ישסו״ת ומקבל שם את המוחין דחב״ד שהשאיר שם, ואז חזרו כלים דחג״ת ונעשו חב״ד וכלים דנה״י נעשו חג״ת, ויוצאים לו נה״י חדשים, ואז יורד שוב מישסו״ת במוחין שלמים דחב״ד. והנה התבאר, שאין ז״א מקבל המוחין בישסו״ת, אלא ע"י ב׳ עליות, שבעלייה ראשונה מקבל מישסו״ת רק את הארת ו״ק בלבדה, מפני שהוא מחוסר כלים דנה״י, וב עלייה ב׳ מקבל מוחין שלמים.
יא) משום שהברכות, שהאדם מברך את הקב״ה, באים להמשיך חיים ממקור החיים, בינה, הארת ו"ק הנמשכת בעלייה ראשונה, ולרוקן עליו מאותו שמן העליון, שפע החכמה, הארת ג"ר ע"י עלייה השנייה, ומתברכים כל המדרגות והמקורות של ז״א ומלכות, בעלייה הראשונה, ומתמלאים בשפע, לרוקן לכל העולמות, ומתברכים האבות, חג״ת דז״א, והבנים, נה"י דז״א כולם ביחד, בעליה השנייה, שכבר התחברו הכלים של אבות ובנים, חג"ת ונה"י דז"א, להיות גוף אחד, וע"כ הם יכולים לקבל המוחין דחב"ד להתברך כאחד.
יב) כשעולות אלו הברכות מלמטה, אין פתח ופתח מלמעלה, ואין ממונה מלמעלה, שאינו פותח כל אלו הפתחים, כי המסכים, המבדילים בין חצאי המדרגות, בין כח״ב לבינה ותו״מ של כל מדרגה, הם נבחנים לפתחים, כי לולא הם, לא הייתה מציאות שהתחתון יעלה לעליון, כי כל העלייה של התחתון לעליון, אינה, אלא בסיבת הבינה ותו״מ של העליון שנפלו לתחתון והתדבקו בו, שמשום זה, בעת שחוזרים למדרגתם בעליון לוקחים עימהם גם התחתון, וכיוון שנפילה זו נעשית ע״י המסך, שהוא חיבור המלכות בבינה, ועליית בינה וזו״ן נעשית ע״י בקיעת המסך, ע"י ירידת המלכות מהבינה, ע״כ נבחן המסך לפתח, כי בשעה שנבקע, עולה התחתון לעליון דרך שם. ולפיכך, אם המברך מכוון בברכה, במילה ברוך להמשיך השם של מ"ב אותיות, הנה אז נפתחים ונבקעים המסכים, שהם הפתחים שבכל מדרגה, להעלות התחתון לעליון, ואז עולה הברכה מבינה ותו״מ שבסוף המדרגות דרך פתחים של כל המדרגות עד שמגיעה למלכות דאצילות. כי כולם נפתחים, והברכה עולה דרכם, עד בואה אל המלכות דאצילות.
