הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת שופטים ז-ט | מתקדמים | שיעור 3

שופטים ​​ ז - ט ​​ שעור 3

ע"פ שניים עדים יקום דבר

אדם נבחן על פי החוויות והרשמים שקורים בליבו.

לא ניתן לפגום בבעל אמונה החושב ופועל למעלה מהדעת.

לא ניתן להסתיר פשעים עם תירוץ שׂכלי.

אין היצר הרע יכול להעיד נגד בעל אמונה.

ע"פ 2 עדים מפני שאדם בנוי מצד הבורא ומצד הנברא שבו. מעבר לנושא ההלכתי, מבחינה פנימית בית הדין הוא באדם עצמו, וכאשר מעיד שהבורא טוב ומטיב, זו עדות על רעך, שהוא הקב"ה, וזו מצווה לעדות כזו, להיות בשמחה כאורח בעולמו של השם.

על האדם עצמו מעידים קירות ליבו, וכאשר מעיד התנהגותו והרגשתו שהשם טוב ומטיב, דהיינו מרגיש טוב בעולם, אזי עדות זו חקוקה בעצמותיו. ​​ 

יא) מצווה היא להעיד עדות בב"ד, שלא יפסיד חברו כסף בשביל שאינו מעיד, אם הוא יודע עדות בשבילו. ואין עדות פחות משניים, כמ"ש, על פי שניים עדים יקום דבר, לא יקום על פי עד אחד. ומשום זה כתוב, מי מעיד על האדם, קורות ביתו מעידים בו. ולא עוד, אלא אנשי ביתו מעידים עליו. קורות ביתו הם קירות ליבו, כמ"ש, וַיַסֵב חזקיהו פניו אל הקיר, שהתפלל מקירות ליבו ביתו הוא ליבו, וקירות ליבו אלו המקרים שעוברים על ליבו המקום בו הוא חווה את הרגשותיו, וחוויה זה התפשטות אור בכלי וכך נשארים בליבו רשימות, חוויות אותן עבר. ​​ 

יב) אנשי ביתו הם רמ"ח איברים שלו, כי הגוף מכונה בית. רָשע עוונותיו חקוקים על עצמותיו. וכך צדיק, זכיותיו חקוקות על עצמותיו. ומשום זה אמר דוד, כל עצמותיי תׂאמַרנה. ומעידים על האדם קורות ביתו, הן עצמות הגולגולת, הבנויים על המוח, שהוא מים. ועליהם רומז הכתוב, הַמְקָרֶה במים עליותיו. הַמְקָרֶה מלשון קורות. ​​ רשמים חקוקים בחווית הידיעה, והן בחוויית התענוג, מוח ולב.

יג) ולמה העוונות חקוקים בעצמות יותר מבבשר גידים ועור? משום שהעצמות הם לְבָנים, וכתב שחור אינו ניכר אלא מתוך לבן. כמו התורה, לבן מבפנים, הגְווִיל, ושחור מבחוץ, הדיו לכן כסימן אדם הרוצה להידמות לתורה, לובש שחור מבחוץ ולבן בפנים. שחור ולבן הם חושך ואור. ויש חושך שהוא תכלת, המלכות, שנאמר בה, גם חושך לא יחשיך ממך. ותכלת הוא שחור, נקבה אל הלבן, ז"א. כי למלכות אין אור מעצמה, אלא מה שנותן בה ז"א. ולא עוד אלא שהגוף עתיד לקום על עצמותיו, ומשום זה הזכיות והחובות חקוקים על עצמותיו. ואם יזכה, יקום הגוף על העצמות שלו. ואם לא יזכה, לא יקום ולא יהיה לו תחיית המתים. ​​ הגוף הרוחני, הרצון לקבל יכול לקום בתחיית המתים רק אם פעל נכון. יש להתפלל על המתים שיקומו לתחיית המתים, כאשר הקדיש עוזר להם גם בעולם העליון.

יד) ולא עוד אלא ב' עדים הם על האדם: עין רואה ואוזן שומעת. וב"ד סופר ודן עוונותיו. ולא עוד, אלא השמש והלבנה מעידים על האדם. כמ"ש, תִקעוּ בחודש שופר בכֵּסֶה, ליום חגנו. בכֵּסֶה, ביום שהלבנה, המלכות, מתכסה בו. מתכסה, משום כשמגיע ראש השנה, יבוא ס"מ לבקש דין על בניה, ישראל שהם בני המלכות, לפני הקב"ה. והוא יאמר לו, שיביא עדים. והוא מביא עימו את השמש. הלך להביא את הלבנה, והיא מתכסה, שעולה לאותו מקום שנאמר בו, במכוסה ממך אל תחקור, כדי לפייס את הקב"ה על בניה. ​​ השמש בחינת תורה, והלבנה בחינת מצווה דהיינו אמונה למעלה מהדעת. ס"מ לא מוצא את הלבנה, שלא שייך אצלו למעלה מהדעת. כאשר מתגלה דין יש לפעול למעלה מהדעת וכך מחזקים את הכוח המתנגד לס"מ.

טו) תִקעוּ בחודש שופר בכֵּסֶה ליום חגנו, למקום שבו עלתה השכינה, שנאמר בו, ובמכוסה ממך אל תחקור. והעוונות שהם בסתר, צריכים להיות נדונים שָׁמה בינו לבין קונו. והעוונות שחטא בגילוי, כתוב, מְכַסֶה פשעיו לא יצליח. והשכינה מצד הכתר, היא עולם הנסתר שהז"א בקטנות. ואדם צריך לחבר עוונותיו לכתר. בזמן ההוא מגיע זמן הרחמים והדין עובר. ומשום זה צריך לחבר עוונותיו בכתר, לזַכותו מהעדות של המלכות, אבל לרשע אין מזַכין לו. ​​ אדם יכול לחבר עוונותיו לכתר, כלומר כשאינו מזיד הוא מבין שמלמעלה נתנו לו לחטוא, להחטיא את המטרה כדי לתקן ולעבוד את השם.

כי בראש השנה חוזר העולם לקדמותו, והמלכות חוזרת למצב הא', שבו הייתה ביום ד' של מעשה בראשית, בבחינת ב' מאורות הגדולים, שז"א ונוקבא הלבישו את הבינה, ז"א הקו ימין דבינה, והמלכות קו השמאל. ונודע, שהארת השמאל בלי ימין הוא חושך. וכן ימין בלי שמאל הוא ו"ק בלי מוחין. ולפיכך היה אז ז"א בתרדמה, כמו יָשֵן בלי מוחין. והנוקבא הייתה בחושך. ואז בא ס"מ לתבוע דין, ונאמר לו להביא ב' עדים, ז"א ומלכות, שהשמים, שהוא ז"א, לא ייתן מטר, שלא ישפיע אל המלכות. והארץ, המלכות, לא תיתן את יְבוּלה לתחתונים. אמנם ס"מ לא הביא עימו אלא עֵד אחד, השמים, ז"א, שהיה בתרדמה, ולא השפיע למלכות. וכיוון שהלך להביא את המלכות, שלא תיתן יבולה לתחתונים, אז נתכסתה המלכות, שנתמעטה מכל ט"ת שבה, ונשארה בנקודת כתר שבה. שמיעוט הזה נעשה ע"י תקיעת שופר, שע"י הקול היוצא משופר, מעוררים כוח המסך דחיריק בז"א, קו האמצעי, וע"י מסך דחיריק שממעט קו השמאל דבינה, ומיחד שם ימין ושמאל דבינה זה בזה, ונתעוררו הרחמים בעולם, מכוח ייחוד הזה דימין ושמאל. וכיוון שנתמעט קו השמאל דבינה, נסתלקו אז כל ט"ת מהמלכות, שכל בניינה היה אז מקו השמאל הזה, ונשארה בנקודת הכתר. וכמ"ש, תִקעוּ בחודש שופר, שע"י זה, בכֵּסֶה ליום חגנו. שהלבנה, המלכות מתכסה בנקודת הכתר שבה, שע"י זה נעלם הדין ומתגלה הרחמים בדין.

ושכתוב, מתכסה, משום כשמגיע ראש השנה, יבוא ס"מ לבקש דין על בניה, ישראל שהם בני המלכות, לפני הקב"ה. והוא יאמר לו, שיביא עדים, שז"א אין לו מוחין ואינו משפיע. והוא מביא עימו את השמש, להראות על החושך שבה. הלך להביא את הלבנה, והיא מתכסה, שעולה לאותו מקום שנאמר בו, במכוסה ממך אל תחקור, כדי לפייס את הקב"ה על בניה. שהמלכות נתמעטה מכל הספירות שבה ולא נשאר בה אלא הכתר, שעליו נאמר, במכוסה ממך אל תחקור, ואז יצא הרחמים בעולם.

וכתוב, והעוונות שהם בסתר, צריכים להיות נדונים שָׁמה בינו לבין קונו. כי לאחר שהקו שמאל נתמעט ויצאה מדה"ר, כבר אין לס"מ אחיזה במלכות, ודינים של אדם הם בינו לבין קונו, בלי קטרוגו של ס"מ, וע"כ ה' מרחם עליו. אבל בעוד ששלט קו שמאל, והעוונות שחטא בגילוי, שעוונותיו של אדם היו נאחזים בעולם המגולה, המלכות, כתוב, מְכַסֶה פשעיו לא יצליח, שלא יוכל לכסות הפשעים באופן שס"מ לא יהיה נאחז במלכות. והשכינה מצד הכתר, בעת שהשכינה בכתר שבה, היא עולם הנסתר, כי הכתר נקרא, במכוסה ממך. ואין אחיזה לס"מ.

ואדם צריך לחבר עוונותיו לכתר. בזמן ההוא מגיע זמן הרחמים והדין עובר, שאז נעשה ייחוד ימין ושמאל ע"י קו אמצעי, והרחמים מתגלים. ומשום זה צריך לחבר עוונותיו בכתר, לזַכותו מהעדות של המלכות. משום זה, הרשע שמְכַסֶה פשעיו, הרשע שאומר לחבר עוונותיו לכתר לזַכותו מהעדות שלה, שלא תוכל להעיד ששם המלכות במכוסה, אבל לרשע אין מזַכין לו מפני שאינו קשור לאמונה, ע"כ נאמר, לא יצליח. אבל לאחר שז"א ממעט השמאל, ומסיבה זו עלתה המלכות עד הכתר שנשאר בה, מתגלה מדה"ר. ​​