הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת שופטים א-ג | מתקדמים | שיעור 1

שופטים ​​ א - ג

זה ישפיל וזה יָרים

יש לבנות תבנית מחשבה של השוואת צורה עם הבורא השם.

קריאת שמע נותנת את הכוח של היחד, ומונעת מהס"מ את מזימתו.

יש להציב שופטים ושוטרים בכל שערי הלב, דהיינו בהם באים לשער בלב מהי הדרך לקבל ולהפנים את המציאות אותה יש לפרש לפי החוקים העליונים. ישנה שפיטה של המציאות בקו ימין, היינו חסד. דרך זו אינה נכונה, שעלולים לשפוט בחסד את האכזריים. שפיטה בקו שמאל, הדין גם אינה ראויה, אלא רק שפיטה בקו אמצעי, ע"י שפועלים כל צד הפך מטבעו. השמאל שטבעו למשוך שפע ממעלה למטה לפרטיות, הופכים לתנועה נפשית ממטה למעלה, דהיינו חסדים. ואת הימין שטבעו ממטה למעלה הופכים לדחיית האור. כל זה מאחר והבריאה, הרצון לקבל הפוך מהנהגת הבורא, ויש לבוא בהשוואת צורה. יש לתת שליטה לימין בלי לוותר על השמאל, אלא להכפיפו לימין. ​​ 

א) שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך אשר ה אלוקיך נותן לך. במצווה זו ציווה על שופטים ושוטרים. כמ"ש, כי אלקים שופט, זה ישפיל וזה ירים. כי, כ ​​ י ו ד, מ' (40), משום שיו"ד חשבונו כ' (20). לאחר מכן, אלקים שופט. זה ישפיל ה"ה דהויה, וזה יָרים ו"ו דהויה.

המשפט הוא בג' קווים המשמשים כאחד. אשר קו הימין נוטה לחסד, ושופט העולם בחסד. וקו שמאל נוטה לדינים, ושופט העולם בדין. וקו האמצעי מכריע ביניהם, ומקיים הארת שניהם. אלא שמשפיל את הארת השמאל, שלא יאיר אלא ממטה למעלה. ואז אין בו דינים, ומֵרים הארת הימין שיאיר ממעלה למטה, שזה אור ג"ר.

וכתוב, כי אלקים שופט. כי', מ' (40), שהמילה כי בגי' מ'. משום שיו"ד חשבונו כ' (20), כי אות י' של המילה כי במילואה, יוד, בגי' עשרים. ועם כ' עצמה של המילה כי, בגי' מ'. ומ' מורה על קו ימין, חסד. לאחר שהקו ימין, המרומז במילה כי, שופט, אלקים שופט, הקו שמאל. שהקו ימין, כי, שופט העולם בחסד. והקו שמאל, אלקים, שופט העולם בדין. ואחריהם בא קו האמצעי, שנקרא זה, כמ"ש, זה ישפיל ה"ה. שקו אמצעי, הנקרא זה, משפיל את ה"ה, השמאל, והמלכות, שמשפיל, שלא יאיר השמאל בה, אלא ממטה למעלה, רק בו"ק. וזה יָרים ו"ו, שמֵרים את קו ימין, המאיר בז"א בחסדים, שיאיר ממעלה למטה באורות דג"ר הוא התיקון של קו אמצעי

ד' מיתות לס"מ

ב) המצווה שלאחר זו, לדון בחרב, לדון בחנק, לדון בדין סקילה, לדון בדין שריפה. לדון בחרב לס"מ, כמ"ש, כי ריווּתָה בשׁמים חרבי, הנה על אֶדום תֵרֵד. על ס"מ, שָׂרו של אדום. ​​ מלמד כאן שכל אדם צריך להתגבר על ס"מ שבתוכו ע"י חרב הקדושה.

ג) החרב של הקב"ה, י' דהויה ראש החרב. ו' דהויה גוף החרב. ה"ה דהויה ב' פיות של החרב, שזה כמ"ש, צדק צדק תרדוף, שחותכים שני דינים, דין מפי ב"ד שלמעלה, ודין מפי ב"ד שלמטה. מכאן נודע, שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שניתן לו רשות מלמעלה.

המוחין דז"א, המתגלים ביחוד קריאת שמע, מכונים חרב שעל ידיה נשמדת הס"א. ועיקר גילוי המוחין ע"י התחברות המלכות בבינה, שאז מקבלת המלכות כלים דבינה. ולולא זה לא היו ז"א ומלכות ראויים למוחין כלל. וע"כ יש לבינה ומלכות אותה צורת אות, ה', כי הן אותם המוחין. ולפיכך הן בצורה אחת בפי החרב, אלא שנבחנות לב' פיות, כמו בשם, שהן ב' אותיות ה ​​ 

ושכתוב, י' דהויה ראש של החרב, חכמה, י' דהויה, ראש הכל, המשפיע המוחין אל ה"ר, בינה. אמנם כשהמוחין בי"ה, אינם יכולים להשמיד הס"א, כי הס"א אינו נאחז בהם, אלא בו"ה. וע"כ רק ו"ה יכולים להשמיד הס"א. וכתוב, ו' דהויה גוף של החרב. כי ז"א, ו' דהויה, עיקר החרב המשמיד הס"א. ה"ה דהויה, שתי פיפיות שלו, שע"י השוואת הצורה שלהן באים המוחין לכלל גילוי. ולפיכך אינו מספיק פה אחד, אלא צריכים דווקא לב' פיות, שהפה שבבינה ישפיע לפה של המלכות, באופן אשר הי', שהיא ראש הכל, משפיעה אל ה"ר, ומהן מקבלת הו', שהיא גוף ועיקר החרב, משפיעה לה"ת, ואז נשלמת המציאות של החרב.

וכמ"ש, צדק צדק תרדוף, שב' פיות החרב נקראים צדק צדק, וב' פיות החרב האלו, הכולל שתי דינים בבת אחת, דין מפי ב"ד של למעלה, הבינה, ודין מפי ב"ד של מטה, המלכות. ע"כ כתוב, שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה, על פי דין של ב"ד של מטה, עד שניתן לו רשות מלמעלה, ע"י ב"ד של מעלה, בינה. כי כל המוחין שבמלכות מקובלים מהבינה, ואין למלכות מעצמה כלום. ​​ האם שהיא בינה משאילה בגדיה לבת ומקשטת את הבת, המלכות בקישוטי זכר, היינו ברצונות של השפעה. ​​ ניתן להילחם בס"א רק במקום בו היא נאחזת. ס"מ הוא דין של חרב, הכוח נגדה המוחין של ק"ש בעליית מלכות לבינה.

ד) הנרתיק של החרב, הכלי שטומנים בו החרב, הוא השם אדני. שם, באדני, נמצאות אותיות דין. כי באדני יש אותיות א' דין. בקריאת שמע הויה הוא חרבו של הקב"ה. עליה נאמר, רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. בצדיק ח"י העולמים כלולות ח"י (18) ברכות, שע"י הצדיק, יסוד דז"א, נעשה זיווג ז"א ומלכות דגדלות, שזה ח"י ברכות שבתפילת העמידה. כמ"ש, אדני שפתיי תפתח, ופי יגיד תהילתך. שהיסוד פותח את המלכות, שנקראת אדני. וביסוד נכנסת החרב בנרתיקה, שהוא זיווג הויה באדני, שנעשה ע"י היסוד, וחַמת המלך שָׁכָכָה. כי כבר נתבערו הקליפות ביחוד דקריאת שמע, ועתה בתפילת העמידה אין עוד אחיזה להן ונשקט הכעס. ומתחברים ב' השמות יאהדונה"י, שילוב הויה אדנ"י. ​​ חשיבות גדולה לק"ש שלפני תפילת עמידה, שזה יוצר את האמון, והמוחין שאדם קבל על הנאמנות לברית מזכים אותו להישמר מהקליפה.

ה) המצווה לדון בחנק. בטעם זַרְ̃קָא, יש שם קו, וי' כרוכה עליו, וקו, ו' שנתפשטה מי'. בו' תופש את ס"מ, כמ"ש, וישָׂאוהו במוט בשניים. מהו מוט של אותו רשע ס"מ? אדם, שהוא יוד הא ואו הא, שבגי' מ"ה (45), ועם ד' אותיות הויה, הרי מ"ט (49), כחשבון מ"ט אותיות, שהן בו' מילים של ייחוד העליון שמע ישראל, ובו' מילים של ייחוד התחתון בשכמל"ו. שהן ו' ו'. וזהו, וישָׂאוהו במוט בשניים, בפירוד מהן, בלא א' שבאמצע ו"ו, כי אין ייחוד לס"א, אלא וישָׂאוהו במוט בשניים, ס"מ ובת זוגו עולם הנפרדים.

ו) בחבל שיחנוק בו את ס"מ, אחוזות ה"ה. בה' אצבעות של יד ימין, ובה' אצבעות של יד שמאל. ו' היא חבל, י' החניקה של ס"מ ונחש. השם הויה הוא מיתה לס"מ ונחש וחיים לישראל. משום זה כתוב, ראוּ עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עימָדי. אני אָמית, לאלקים אחרים בשמי, ולכל שאינם מאמינים בי. ואַחַיֶיה, לאלו המאמינים בי ושומרים מצוותיי.

ז) לדון בסקילה לס"מ, באבן י', וזורק אותה אליו בחמש אצבעות ה', ובקנה הזרוע ו', ובכתף ה', והמחשבה זורקת את האבן אליו, שהיא שֵׁם המפורש יוד הא ואו הא. ​​ את ס"מ יש לתקוף לפי הדרך בה הוא מנסה להרוג. כאן הוא בא עם דין על המחשבה, ולכן צריך לבוא עם מחשבה אֳמוּנִית של שם הויה במילוי אלפין.