הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בראשית יט-כא | השקפה| שיעור 7

ה דהויה  יט – כא  שעור 7

כח ההכללה מתקבל ע"י חסדי הימין, שמידת החסד מוכנה לוותר על כל הפרטים כדי להשיג את הכלל, ולקבל את הפרטים כמרכבה. וכך בזכות החסדים שמקבלת המלכות מז"א היא נחשבת לכלל ויכולה להתחבר לעליון.

כשאדם עובד ופועל נכון, ומקבל אור, חווה תענוג זהו סימן שהכין כלי ראוי, וכאן עליו להתעורר ולהמשיך להכין כלים להתחברות. כאשר רודפים אחרי תענוג לא ראוי, ידע שהכלי לא ראוי, שאחריו תגיע ריקנות ותסכול, כך שגם החושך מביא להתעוררות.

יכול אדם לבדוק האם הוא צורך תענוג אמיתי, כאשר ביכולתו לדחות את האור, שהחסדים יקדימו את הרצון, ולבחון האם הוא תואם את המודלים העליונים. לכן מבחן התוצאה החיצוני של הרגשה בלבד אינו קובע.

השאיפה האמיתית היא לא לקבלת האור, אלא לחיבור לעליון, וכך יוצאים מהגלות הנפשית.

לא החכמה מוציאה את האדם מהדלות והעוני, אלא החסדים.

ללא זיווג עם זעיר אנפין, נקראת המלכות אות ד מלשון דלה ועניה שאין לה מעצמה כלום, אלא מה שנותן לה בעלה. בזכות הזיווג בו היא מקבלת את החסדים, יכולה החכמה שבה לבוא לידי ביטוי, ויוצאת מהדלות והופכת להיות אות ה בשם הויה.

הצלחת האדם תלויה באמונתו, להוציא את הפוטנציאל מהכח אל הפועל, ביכולת להתקשר לדבר אמיתי וגדול ממנו. האמונה נובעת בעיקר מאמונה שהבורא נתן בנו את היכולת לגדול.