הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת יתרו | שיעור 17 | מתקדמים | מט-נא

זוהר חדש יתרו מט - נא ​​ שיעור 17

ג עולמות מחשבה דבור מעשה

יהודי קיבל חופש מחשבתי שיהיה חושב בבורא העולמות. הדיבור ניתן כל לעסוק בתורה, ודרכה להכיר את המציאות שרוצה הבורא יתברך מאתנו. המעשה ניתן לעשות מצוות התורה. צריך האדם את שלושתם.

מחשבה דיבור ומעשה, תלויים בבורא יתברך שאין עוד כוח מלבדו. גם שלמות של מחשבה מעשה והדיבור, היא כאין וכאפס מול מחשבת העליון. הבורא מעל ומעבר לתפיסת האדם. ואומר החכם באדם: אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי.

כח הדין פועל ממקום המצאו ולמטה. כך שאין לאדם אפשרות לתפיסת הבורא. כל הבריאה באה לעשות רצונו של הבורא, ומי שמקבל זאת, נכנס למסגרת של עבודת השם.

מעשה מחשבה ודיבור לא ניתנו בכדי לדעת את הגשמיות, אלא לדעת כיצד להתחבר לכלל אהבת ישראל.

מחשבה נכונה פועלת בקו אמצעי, כלומר שילוב נכון של הרצון, להכלילו בימין, בהשפעה. כלומר לאמץ ולהפנים את האמונה שטבועה בכל אחד מאיתנו, של תכונות אברהם, יצחק ויעקב.

לשם כך התפארת מקשרת את הרצון להשפעה, ועל האדם ללמוד גם לשלב את הגבורה בחסדים שלו.

קפד למי שהוא מחיה בהויה, אין מי שיהרגו, ולמי שהוא ממית באדני אין מי שיחייהו ואלו האותיות שבהויה אדני אין בם חיים ומות חוץ ממנו, ואע"פ שיש בהם מיתה וחיים, ואין קריבה ויחוד, חוץ ממנו. השם אינו נק שלם אלא בו ואינו מוציא פעולה לפועל אלא בו. אין עוד כוח מלבדו. לא ניתן להשיג בכח המחשבה את הקב"ה.

קפה וצדדים אחרים שהם מצד האחר הס"א, היינו מצד הטומאה כולם הם ברשותו לעשות בהם כרצונו ועליהם נאמר וכל דייר הארץ כאפס נחשבו, וכרצונו עושה בצבאות השמים ואין מי שמעכב בידו ויאמר לו מה אתה עושה, הוא תופס ויודע כל המחשבות ואין מחשבה יודעת בו

קפו ואינו צריך לרשום מקום לחשוב שם בו, או לדעת אותו שם, אבל בשביל הבריות משום שאין מחשבתן יכולה להשיגו בכל מקום כי יש לו עולמות אפילו למעלה מהספירות שהן כמו השערות שאין להן חשבון. ובכדי שידעו לקרוא אותו במקום ידוע, רשם להן ספירות שיכירו אותו בהן, ומשום שהן קשורות בעליונים ובתחתונים, ברא בהן כל הבריות שיכירו אותו בהן. גם הספירות אינן עצמותו, אלא נתן לנו דרך ופתח, כדי להשיג אותו דרך מעשיו, ופעולתו דרך הספירות. אין לנו, אלא דרך אמונית זו כדי להתחבר.

קפז והוא שצייר את הקווים ואת הכרת הפנים בעמוד האמצעי, שהוא ת"ת שה"ס חוטם, צייר ב פנים בב' יודין מן וייצר, ואת החוטם שהוא העמוד האמצעי צייר באות ו מן וייצר ועולה בהם חשבון הויה, היינו כ"ו. כי ו שהיא החוטם וב' יודין שהן ב פנים הם בגי כ"ו צייר אותם בשם הזה הוי"ה שיכירו ממנו את יוצר העולמות.

קפח הויה הוא ת"ת היינו קו אמצעי המאיר בפנים שני צבעי הפנים עשה בהם שהם לבן ואדום שהם חסד וגבורה, שה"ס ויעבר ה' על פניו ויקרא וגו כי ויעבור הוא אותיות ע"ב רי"ו שע"ב הוא בגי חסד ורי"ו הוא בגי גבורה עניין השלמת הכלים. והם על פניו ועליהם נאמר כלפי מעלה ודבר ה' אל משה פנים אל פנים שהם פנים דחסד ופנים דגבורה והשם הויה שהוא ת"ת הוא הפועל את ב' הגוונים של הפנים שהם חסד וגבורה. הפה הוא מלכות, ב שפתים, הן נצח והוד, הלשון היא יסוד היינו לשון למודים, כי נצח והוד נק למודי ה' והלשון מיחדת אותם וע"כ נק לשון למודים, עליו נאמר פה אל פה אדבר בו. דרך הלשון מחברים בין שפה עליונה בפה לשפה תחתונה, בין בינה מלמעלה ובין המעשה.

שרטוטי המצח

קפט אין הזוהר מדבר מגשמיות. הקווים שעל המצח הם כעין זה. חלק מהם הם חמשה קווים ברוחב ובסוד כוכב ההוא שהוא מלכות הן כעין זה מהם כעין זה ו ו ו ו שהם ארבעה קווים. וכסוד כוכב הזה הם באות ד מהם ששה קווים כעין זה ובסוד כוכב הזה הם שבעה קווים בסוד הכוכב. מהם שמונה וזה שמונה למנצח על השמינית וזה הוא בינה. דרך הבינה עוברת החכמה, שזו המחשבה. לא מפרש כאן מה לומד מהסימנים.

קצ מי שרושם הכל הוא י ו שהם קו המדה שלהם ועמהם הם עולים לי"ב והכל הוא ד כוכבים ויש בהם שלשים מנוים כחשבון ג יודין שהם י י י ואלו ג יודין הן ג ירחים של הלבנה שהיא המלכות שבהם ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים של הלבנה הקדושה שהיא המלכות, הם שלשה אבות שהם חג"ת.

כי מספר הספירות היוצאות מקו אמצעי יש בהן ה אפנים הספירות הם מסגרות וצורות הסתכלות דרך קו אמצעי שהם חמש וארבע ושש ושבע ושמונה כי שרש הכל הוא ארבע, היינו ג קווים המתוקנים ע"י קו אמצעי והמלכות המקבלתם והן נק חסד גבורה ת"ת ומלכות.

אופן ב היא חמש ספירות חג"ת נ"ה שקו אמצעי שהוא ת"ת מוציא ב קווים למעלה ממנו שהם חסד וגבורה, וב' קווים למטה ממנו שהם נצח והוד.

אופן ג הוא שש ספירות שהן חמש הנ"ל חג"ת נ"ה ועם הכולל שלהן שהיא ספירת היסוד הן שש.

אופן ד' הוא שבע ספירות שהן חג"ת נה"י עם והמלכות המקבלתם הן שבע ספירות חג"ת נהי"מ הנ"ל עם ספירת הבינה שממנה מקבלות שפעם, הרי הן ה בחינות שבהן שלושים ספירות. ד שהם חגת"ם ה שהן חג"ת נ"ה ו שהן חג"ת נה"י ז שהן חג"ת נהי"מ ח שהן בינה חג"ת נהי"מ וכל שלשים ספירות אלו הן נרשמות על המצח, ומתוך שכל אלו הבחינות נעשות על ידי קו אמצעי, שהוא קו המדה, שה"ס ו שיצא ממדה שהוא י ע"כ הן נכפלות לב"פ שלושים שמצד ו יש שלשים קוים על המצד ומצד י שה"ס המלכות הנק כוכב, יש שלשים ככבים. אלו מצבים שונים בהם נמצא האדם, ואלו צורות ההשגה שרוצים להשיג מזעיר אנפין.

שהקווים שעל המצח המורים על סדרי הספירות היוצאות מקו אמצעי הן חמשה קווים ברוחב שהם חג"ת נ"ה, כי ת"ת מקבל על ידי עלית מ"ן אל הבינה, ב קווים ימין ושמאל שהם חסד וגבורה ומוציא כנגדם ב קווים וימין ושמאל מחזה שלו ולמטה שהם נצח והוד. כאשר ז"א הולך לקבל גדלות של נשמה, עליו לעלות לישסו"ת שאז החסד וגבורה שלו מתעלים לחכמה ובינה.

ועם ספירת עצמו שהיא ת"ת הן חמש ספירות והן היוצאות מ ו שבקו המדה וע"כ הן חמשה קווים. בסוד הכוכב ההוא, היינו בסוד י שבקו המדה שהיא מלכות הנק כוכב הם חמשה כוכבים חג"ת נ"ה.

ויש מהם שהם ד קווים היינו ג קווים שהם חג"ת והמלכות המקבלתם וסדר זה הוא שורש הכל.

והן היוצאות מן ו שבקו המדה וע"כ הן ד קווים. בסוד י שבקו המדה שהיא מלכות הנק כוכב הם חמשה כוכבים. גם המלכות מושפעת בזכות עלייתו

יש מהם שהם ששה קווים כנגד חג"ת נה"י היינו שהתווספה ספירת היסוד על חג"ת נ"ה שהוא בחינת כולל שלהם ואז הם ששה קווים והן היוצאות מהקו שבקו המדה היינו בסוד י שבקו המדה הם ששה כוכבים.

מהם שהם שבעה קווים כנגד ז"ס חג"ת נהי"מ היינו שהתווספה המלכות על שש הספירות והן היוצאות מן ו שבקו המדה, היינו בסוד י שבקו המדה שבעה כוכבים.

יש מהם שהם שמונה קווים היינו כנגד שמונה ספירות בינה חג"ת נהי"מ היינו שורש ג הקווים שהיא בינה, התווספה על ז"ס חג"ת נהי"מ וע"כ הם שמונה קווים שהם יוצאים מן ו שבקו המדה ובסוד י שבקו המדה, הם שמונה כוכבים, כלומר שהיא ספירה שמינית ממטה למעלה התווספה על ז"ס חג"ת נה"י והן ח

שהרושם את הכל הוא קו אמצעי הנק קו המדה שה"ס קו היוצא מהמדה שהיא י כי כשתתחבר אל כל המספרים היוצאים מקו המדה היינו ארבעה וחמשה וששה ושבעה ושמונה הם שלושים ועם ו י שבקו המדה שהם שורשם הם במספר ל"ב כנגד ל"ב נתיבות החכמה.

מקור כל השלושים הנ"ל הם ד כוכבים שהם ג ​​ קווים והמלכות המקבלתם שהם מקור כל אלו הסדרים כי כשהת"ת עולה למ"ן לבינה בסוד קו האמצעי, ומכריע ומיחד ב קווים הבינה זב"ז אז משיג גם הת"ת ג קווים בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא הרי שג' קווים אלו הם השורשים והם מושפעים אל המלכות.

ומסדר ד אלו יוצאים כל שאר הסדרים כי ממנו יוצא סדר ב שהוא ה ספירות חג"ת נ"ה כי הת"ת חוזר ומוציא ב קווים גם למטה מחזה, שהם נצח הוד ואז הם חמש ומהם סדר ג שהתווסף עליהם כולל א שהוא יסוד ואז הם שש. ומהם סדר ד שהתווסף עליהם גם המלכות ואז הם שבע, ומהם סתר ה שהתווספה עליהם גם הבינה, שהיא המשפעת הכל ואז הם שמונה, הרי שכל אלו הסדרים יוצאים מהסדר המקורי הראשון שהוא ד"ס חג"ת ומלכות.

בכל ה הסדרים ד ה ו ז ח יש שלשים מנוים והם כנגד ג יודין שה"ס ג קווים המאירים במלכות, שכל קו כלול מעשר והם שלושים, שג' הירחים ה"ס ג אבות שהם חג"ת