הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת יתרו | שיעור 16 | מתקדמים | מו-מח

זוהר חדש יתרו מו - מח ​​ שיעור 16

ג עולמות מחשבה דבור מעשה

מחשבה דבור מעשה הם האמצעים אשר ניתנו לנברא כדי שיוכל להתקשר לבורא, הם כנגד בינה, תפארת ומלכות.

הנשמה שואפת להתחבר לשלם, אשר מבחינת הנברא הוא האין סוף. השלמות של האדם אינה שלמה, אלא כשהוא מתחבר לשלם.

תפקיד האדם ללמוד וליישם את פנימיות התורה, בכדי להיות מסוגל להגיע להשגה וחיבור לאין סוף.

שלב ראשון צריך האדם להסכים ולקבל על עצמו את התפקיד של, מחשבה דבור ומעשה, ולהישתמש בכוחות הנפשיים האלו לפי החוקים בעולמות העליונים.

אדם מרגיש מלא ומאושר רק כאשר הוא פועל את התפקיד הייחודי שלו, למען הכלל.

קעא מחשבה ניתנה לאדם שיהיה באדם חושב בבורא העולמות ליחד שמו עד א"ס עד אין תכלית. והוא ברא הכל בבינה, זה שכתוב מי ברא אלה, מי ודאי היינו בינה הנק מ"י ברא אלה. קיבלנו מחשבה רק כדי לחשוב וליחד את הרצון לעשות לו יתברך, נחת רוח.

שם אלקים מתחלק להשפעה וקבלה. השפעה מבינה, ורצון לקבל מ-אלה. אלה הם הזו"ן, זעיר אנפין ונוקבא.

קעב הדבור ניתן לאדם לעסוק בו בתורה ולדעת ממנה יוצר הכל, עליו נאמר יוצר אור, כי הדבור ה"ס יצירה היינו ת"ת, ואין אור אלא תורה, ז"ש כי נר מצוה ותורה אור. וזה הוא היוצר שצייר בו באדם פנים ועינים ואזנים וחוטם ופה לעסוק בהם בתורה ולדעת אותו ממנה. המחשבה צריכה להיות לקב"ה, והדיבור בא כדי לעסוק בתורה. הקב"ה נתן פה באדם, כדי שיעשה איתו דבר מסוים. היופי של הפנים האמיתי, הוא פנים הרוצים לעסוק בתורה בפנימיות, כדי להתחבר למקור החיים הנצחי. מכאן שכל דיבור סרק, שאינו דברי תורה, הוא שימוש לא נכון בכוחות הנפש שהם, מחשבה, מעשה ודבור. גם במסגרת הדיבור בדברי תורה, יש לחפש בה את הפימיות, ולדבר בחיזוק הטוב, כדי להגיע לקשר לאין סוף.

קעג כאין זה צייר פה לדבר בתורה, צייר עינים להסתכל באור התורה, צייר בו אוזנים לשמוע בהם דברי תורה, אלו הם ששה קצוות שת"ת כולל אותם, ב עינים ב אוזנים, פה ולשון. מדרגת התפארת היא מדרגת הדיבור.

קעד צייר את החוטם ובו, ויפח באפיו נשמת חיים, שיוכל האדם לחבר עליונים ותחתונים, שהאדם יהיה חושב בה ביחוד השם, כמו שנאמר אנכי ה' עושה כל, זו השכינה התחתונה שהיא המלכות שממנה ניתנה באדם הנפש השכלית, כי הנפש היא ממלכות, לדעת עמה עם הנפש בכל מעשי התורה שהם מצווות התורה, אותו שנק עושה כל שהיא המלכות שבה עשיה. דרך החוטם מקושרים בין המחשבה למעשה, בין העליון לתחתון, הוא בחינת המעשה.

קעה והם ג קשרים שניתנו בבן אדם, נשמה שכלית לדעת בה את עושה כל העולמות שהוא אומר ועושה, מדבר ומקיים, והוא בורא ויוצר ועושה הכל אחד. הוא, א"ס. מבפנים הוא מוציא הכל מהכח אל הפועל והוא משנה מעשיו ובו אין שינוי. כתוב ממעשיך הכרנוך, וכתוב אני הויה לא שניתי. גם האדם משנה מעשהו ומדבר אחרת מול ילד, או מול תלמיד חכם. כל ההשגחה באה מהאין סוף, שאין לנו תפיסה בעצמותו יתברך.

קעו ​​ והוא א"ס ב"ה הוא המסדר כל הספירות ספירה היא הארה של ספיר, שפועלת כפי החומר גלם שהוא הרצון לקבל, בכל ספירה בהתאם לתפקידה. ויש בספירות מהן גדולה בינונית וקטנה וכל אחת על סדרו. ובו אין סדר, שהרי אצלו הכל שלם, אין ימין ושמאל, אין גדול וקטן, הכל באחדות. אין אנו אומרים שאין מורכבות באין סוף. לא נוהג שם תהליך של סיבה ותוצאה, הכל נוצר בבת אחת. המלכות של האין סוף מורכבת מאותיות שם הויה.

והוא ברא הכל בבינה בעולם הבריאה ואין מי שברא אותו, השם יתברך הוא הוא צייר ויצר הכל בת"ת ולו אין ציור, ואין צייר שיציירו, הוא עושה הכל במלכות ואין מי שיעשה אותו. ברא בבינה, יצר בתפארת, עשה במלכות כנגד עולם העשיה.

קעז ומשום שהוא א"ס ב"ה באלו ע"ס מבפנים שבהם, ברא וצייר ועשה הכל, השים שם בנקודה הפנימית שבכל מקום יחודו שיכירו אותו שם, וכל מי שמפריד איזו ספירה מחברתה מאלו ע"ס הנק יוד הא ואו הא הוא כאלו הפריד בו. נקודת האין סוף הפנימית שבכל דבר, היא שלמה ואין בה חלוקה. הקב"ה לא אוהב את הגופים אלא אוהב את הנשמה, רק דרכה ניתן להתחבר. מאחר והבורא רוצה להטיב לניברא עד אין סוף, מכאן שזה המקום, הנקודה הפנימית ביותר בנפש, רק בה ניתן למצוא חיבור לאין סוף. תפקיד האדם לנווט את כל רצונותיו לנקודה פנימית זו.

הדרך המיטבית היא להתחבר לזוהר הקדוש, ולקחת וליישם את דבריו, ולהשיב אל הלב, עצות מרבי שמעון, שהגיע בחייו להשגה מלאה.

החיבור אפשרי בכוח ההכללה שיש באדם, ביכולת לעזוב את הרצונות הפרטיים, ולהצטרף לכלל. יש לפעול את המחשבה המעשה והדיבור, כגירוי נכון לנקודה הפנימית, שהוא האין סוף, אותו צריך להשיג. ​​ 

קעח והוא א"ס המיחד י באות ה ו באות ה ואינם נק הויה, אלא בו באין סוף, בשלמות הפנימית וכן השם אדני וכן אהיה וכן אלקים. ומיד שהסתלק משם מע"ס אין לו שם ידוע. הוא הקושר כל מרכבות המלאכים וקושר אותם יחד, הוא סובל העליונים והתחתונים ואם הוא מסתלק מהם, אין להם קיום, אין להם ידיעה ולא חיים, אין מקום שאינו שם, למעלה עד א"ס ולמטה עד אין תכלית, ולכל צד אין אלוה חוץ ממנו. הוא המייחד, הוא הפועל, העושה ואין משהו אחר חוץ ממנו.

קעט אבל כל זה שהוא בכל מקום, בריאה יצירה עשיה שלו, לא נתן, לא בכסא שהוא עולם הבריאה, לא במלאכים שהם עולם היצירה, ולא בשמים הארץ ובים שהם עולם עשיה, ולא בשום בריה בעולם שלא נתנו בהם בריאה יצירה עשיה שלו, כדי שיכירו אותו כל הבריות, אלא שנתנם בספירות, הספירה היא הנקודה הפנימית שמאירה היינו בבינה ות"ת ומלכות שמהן מתגלה לבריות כדי שיכירו אותו. אז אם לא ילמדו את הספירות, איך יכירו אותו.

קפ ולא עוד, אלא כל הבריאות הן, מהן על ידי בריאה מהם ע"י יצירה ומהן ע"י עשיה, והספירות, אע"פ שברא ויצר ועשה בהן הכל, אינן נק בהן בריאה יצירה עשיה, כמו ג עולמות בי"ע התחתונים, שבהם רק האור מתלבש בהם הוא אלוקיות, אבל הכלים אינם אלוקיות, אלא הן הספירות. באצילות כולם אלוקיות, אך לא הכלים בעולמות בי"ע בדרך אצילות שהכל הוא אחד בהן ואפילו הכלים הם אלוקיות. ומשום זה כתר חכמה ובינה ודעת של שאר הבריות בבי"ע אינו דומה להם. ז"ש ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש. כעין התורה שנאמר בה יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, ובורא ויוצר ועשה הכל. בכל דבר רק הנקודה הפנימית מעידה על המהות ולא החיצוניות.

קפא אע"פ שנודע לבני אדם בע"ס שהן כתר עליון, חכמה בינה וכו נאמר בו שהוא חכם ולא בחכמה ידועה. מבין ולא בבינה ידועה, חסיד ולא בחסד ידוע, גבור ולא בגבורה ידועה, פאר היינו ת"ת בכל מקום ולא במקום ידוע, הוד והדר הוא צדיק היינו יסוד ולא במקום ידוע, מלך ולא במלכות ידועה. הכלים של הנברא אינם כמו הכלים בעליון, לכן אין הנברא יכול לקבל את החכמה כפי שהיא בעליונים. לכן למשל מנוחת הגוף ומנוחת הנפש שונים, שהרי יש בהם כלים שונים.

קפב הוא אחד ולא בחשבון. כמו אחד, שעולה בחשבון י"ג שהם י"ג מדות הרחמים, ואע"פ שאינו חוץ מהכל הוא נושה העליונים והתחתונים ונושא כל העולמות עד שאין סוף ואין תכלית ואין מי שישא אותו.

קפג כל המחשבות נלאות מלחשוב בו ואין אחת מהן שתדע להשיגו, ואפילו שלמה שנאמר בו ויחכם מכל האדם רצה להשיגו במחשבתו ולא יכול ומשום זה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. אין תפיסה באין סוף בעתיקא קדישה, יש לפעול כאן באמונה שהיא מעל החכמה. לומדים דרך הכלל, שהפרטים מבטאים את הכלל.